בפינת הרחובות הרצל ושדרות רוטשילד בתל אביב שוכן בניין יפהפה, הנהנה מרנסנס בשל מיתוגו כמרכז תרבות צרפת בישראל ובשל פיתוח המתחם שבו הוא ניצב. בקומה הרביעית שכנו עד לאחרונה משרדים של המשרד לביטחון הפנים הצרפתי, שלוחה חשאית מיוחדת בפיקודו של קומנדר דומיניק אבנאנטי. ממקום זה נוהל בשנים האחרונות מצוד אחר עשרות יהודים צרפתים שנמלטו לישראל לאחר שנחשדו במולדתם בנטילת חלק ב"עוקץ של המאה".

הפרשה אשר הדהימה את הצרפתים עם חשיפתה לפני שבע שנים קוצרת לפתע כותרות ענק בתקשורת הישראלית. על הפרק, כידוע, משפטו של ארנו מימרן, איש עסקים יהודי וידוען צרפתי נוצץ, אבל גם נאשם באחד המשפטים בפרשה. בעדותו בפני בית המשפט בפריז, שרבב מימרן את שמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כמי שהיה יעד לביקוריו התכופים בישראל בשנת 2009, השנה שבה נמלטו שותפיו לקשר.



הדיווח הראשוני מחודש מרץ ב"הארץ" על ההיכרות בין נתניהו למימרן, שהתבסס על תמונה של שניהם נופשים במונקו בקיץ 2003, הצית את הדמיון של כל חורשי רעת נתניהו. באורח פלא, מימרן, שלכאורה התנגד לפרסום התמונה ואף דרש מבית המשפט להורות על הסרתה עקב פגיעה בפרטיותו, עלה בחודש מאי לדוכן העדים והשתמש בקשריו עם נתניהו להגנתו דווקא.

משום שמדובר במשפט של קבוצת מאחזי עיניים מהגדולים בהיסטוריה של הנוכלות המודרנית, לא מן הנמנע שהדלפת התמונה נועדה ליצור משבר דיפלומטי בינלאומי אשר משרת חלק מהמעורבים בתיק. למשל הנאשם מימרן, שיכול להפיק מהספין הזה הסדר טיעון נוח, גורמים מתחרים בפוליטיקה הציונית בצרפת שבה פעילה מאוד משפחתו, יריבים בעולם ההימורים והעסקים הפיננסיים האפלים שבהם מימרן שקוע עד צוואר.

מקור אפשרי נוסף, מפתיע במובן מסוים, הוא המשטרה הצרפתית. הסערה הציבורית בישראל היא בהחלט נקמה מתוקה מבחינתם של אנשי החקירות והמודיעין שישבו בבניין בשדרות רוטשילד. אלה היו מרוצים אומנם משיתוף הפעולה של יאחב"ל בפרשה, אבל הביעו אכזבה מהקרירות שהם חשו מצד המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה, שם מנעו ומונעים עדיין את הסגרתם של עשרות מבוקשים צרפתים אשר מתגוררים כאן עד היום.

בעוד מימרן מתחיל לזגזג בתקשורת הישראלית בנוגע למועדים ולסכומי הכסף שהעביר לכאורה לנתניהו, מתחת לפני השטח התפתח הכאוס המסורתי בין דעתני השמאל המעודדים את מימרן לחשוף עוד ועוד על ראש הממשלה, וכאשר חזר בו הוצג מיד כמתאם גרסאות עמו, לבין תגרני הימין הזועקים לקונספירציה שנועדה להפילו עקב התחמקותו מיוזמת השלום הצרפתית.

אומנם לגיטימי לחפש היבטים פליליים גם ברכילות פיקנטית על הנהנתנות של נתניהו בסביבה של תורמים צפון־אפריקאים ליכודניקים, ואף ימינה מכך, אבל לא ניתן להתעלם מכך שמאז 2010 התפתח קשר מרתק בין ארגון הפשע של עמיר מולנר וארגוני פשע אחרים בארץ ובצרפת עם הגיבורים המקומיים של הונאת הענק, כפי שחשפתי כבר בסוף אותה שנה.



שיטת הקרוסלה

באפריל 2013, כשנה אחרי גל המעצרים הראשון ופתיחת המשפטים בפרשה, תוכנית התחקירים של ערוץ הטלוויזיה הצרפתי CANAL+ פרסמה את הסרט, "העוקץ של המאה", על שיטת ההונאה שזכתה לכינוי "הקרוסלה".

התחקיר נפתח בצילומים של לי זיתוני המנוחה נופשת בחוף הים של תל אביב. מיד לאחר מכן נראה חברה, רועי פלד, משחזר את מותה הטרגי בתאונת הפגע וברח בפינת הרחובות ויצמן ופנקס, בספטמבר 2011. בסיום השחזור מוצגים קלוד חייט ואריק רוביק, שני יושבי הרכב שנסעו בג'יפ עם לוחית רישוי אמריקאית מזויפת והתגוררו בבית דירות יוקרתי בתל אביב, על רקע ידיעה קצרה בעיתון "מעריב" מ־2012, על עבריינים מיליונרים מצרפת שמציפים את ישראל. בתנועה חדה עובר העורך לצילום מפעל תעשייה בצרפת וארובות הפולטות עשן תחת הכותרת: "הונאות ה־CO2".

בעקבות תקנות אמנת קיוטו של האו"ם, שמאלצות מפעלים להפחית את רמות זיהום האוויר באמצעות תשלום על כל מנת זיהום אוויר החורגת מהמכסה שנקבעה להם (פליטות פחמן דו־חמצני - CO2), הוקמו החל בשנת 2007 בצרפת ובמדינות נוספות באירופה בורסות לקנייה ומכירה של מנות זיהום אוויר.

בתחילת הדרך גורמים פליליים בצרפת אבחנו שם פרצה: במלאכת מחשבת מקורית וחצופה הם הקימו חברות תעשייתיות פיקטיביות, שבשעות הבוקר רכשו מהבורסה של זכיינית המשרד להגנת הסביבה בצרפת (חברת בלו נקסט) מנות זיהום אוויר, ועד שעות הערב מכרו אותן למפעלים אמיתיים במדינות מערב אירופה - גרמניה, בלגיה, הולנד, אנגליה. פערי המע"מ, בשיעור 20% מעסקאות בהיקף 5 מיליארד יורו, לא שולמו לאוצר הצרפתי אלא נשארו בחשבונות בנק של החברות הפיקטיביות. מהבנקים עבר הכסף לעסקים חוקיים שהקימו יזמי ההונאה במקלטי מס ויעדים אקזוטיים ברחבי העולם, ומשם חזר הכסף המולבן לצרפת, ישראל ועוד מדינות, בצורת סחורות והשקעות בנדל"ן - מכאן הכינוי "קרוסלה".

בממשלה הצרפתית הבינו שמשהו לא בסדר רק בשלהי 2008, כאשר הרגולטור במשרד להגנת הסביבה הביע סקרנות בנוגע לזינוק בהיקף העסקאות בבורסה החדשה, מ־700 אלף טונות מנות זיהום אוויר בחודש אפריל עד 30 מיליון טונות בספטמבר אותה שנה. הסקרנות המקצועית הפכה לחשדנות פלילית כאשר יועץ מכירות של בלו נקסט קיבל בטלפון הזמנה לרכישת חמישה מיליון טונות מנות זיהום ביום אחד, והתברר כי בכתובת המזמין אין משרדים אלא תיבת דואר בלבד.

מאחר שהיה מדובר בשוק חדש לחלוטין של עסקאות באינטרנט ובטלפון, ללא אמצעי זיהוי מכבידים או מקורות להשוואת מדדים, היה קשה להגיע למסקנות אופרטיביות, אבל לתמונה נכנסו גם נציגי משרד האוצר ומשרד המשפטים. הנחת העבודה הייתה שארגוני פשיעה מתחום הסמים מנסים להלבין כסף דרך הבורסה החדשה, אבל עקבות לא נמצאו ובינתיים גרף העסקאות המשיך לטפס, עד כדי 230 מיליון טונות בפברואר 2009.

התעלומה נפתרה בחלקה כאשר במסגרת ניסיונות משרד האוצר לבלום את התופעה ביטלו את המע"מ על עסקאות פחמן דו־חמצני - תוך חודש צנח היקף העסקאות, והגרף התייצב על מספרים נורמליים.

אלוהים נתן

בסוף 2009 עלו על החשוד הראשון, פבריס סאקון, בעלים של מפעל קטן לטקסטיל המתגורר באחד מפרברי פריז, שבו שכנה חברה פיקטיבית בשם נתנאל, שבאמצעותה בוצעו עסקאות בהיקפים גדולים. החקירה הסתעפה והחוקרים החלו להתוודע לעוד ועוד דמויות שסייעו בהפקת מיזם ההונאה, מרביתן יהודים שאימצו אין ספור זהויות בדויות. חלקם נעצרו בצרפת, אחרים נמלטו לרחבי העולם.

כאשר תחקירני התוכנית של CANAL+ הגיעו למשרדי החברה של סאקון, הם גילו מחסנים נטושים ואת איש הקשר המקומי אשר סיפר כי המקום היה רשום על שמו תמורת 10,000 יורו בחודש, אבל זה כמה שנים שהבעלים נעלמו. "סאקון אהב להתנהג כמו ג'יימס בונד", סיפר בהצללה אחד מעובדי המפעל והפליג בתיאורים על מכוניות פאר, שעוני יוקרה ויאכטות בריבריירה.

משטרת צרפת ניהלה מצוד אחרי מספר קבוצות כאלה, שעקצו את מע"מ באמצעות חשבוניות פיקטיביות גם בתחומים נוספים, סך הכל כמה עשרות, יהודים צרפתים בעיקר, שבאמצעות ההון השחור שצברו במהירות השחיתו את הסביבה הנורמטיבית שלהם, כולל קציני משטרה בכירים ופקידי ממשל. מרביתם היגרו לישראל בחסות חוק השבות ומיוחס להם חלק גדול מגל רכישות הנדל"ן באתרים הכי מבוקשים באזור המרכז.

גם ארגוני פשיעה פתחו במצוד אחרי אנשי המפתח בפרשה, עבריינים מולטי־מיליונרים ואף מיליארדרים, שהם כשלעצמם החלו להסתכסך בינם לבין עצמם. הנוכלים, שנזקקו לשירותים החשאיים של העולם התחתון לצורך הגנה, העברות כספים, סמים ובילויים, מצאו את עצמם במרכזן של מלחמות חיסולים בין ארגוני פשע בצרפת על הזכות לספק את השירותים האלה, ומטבע הדברים גם הפכו יעד לסחיטה.

המקרה הבולט היה רצח סמי סוויד (44), אחד שהצליח לקחת את הכסף ולהיעלם בזמן לטובת חיים חדשים בווילה חלומית בהרצליה פיתוח, אבל השאיר מאחור ארגון פשע אלג'יראי אשר ניסה לסחוט אותו. סוויד המנוח, תורם מוצהר לארגוני הימין, לישיבות ולסתם עניים, העז לחזור מפעם לפעם לצרפת כדי להסדיר עניינים, בין היתר עם מימרן, שלפי האישומים נגדו סייע לסוויד ולאחרים לממן את התרמית, ובהמשך להסתיר ולשנע את הכסף.

ב־14 בספטמבר 2010 סוויד היה אמור להיפגש עם מימרן בשעה שמונה בערב ברחבת הכניסה להיפודרום פורט מאיו למרוצי סוסים בפריז. אבל טרם הגעתו של מימרן, חיסלו אותו שני רוכבי אופנוע מטווח קרוב. במשטרה הצרפתית לא יודעים אם מימרן ארגן "כיפה אדומה" לסוויד, שהוא ניהל את כספו, או שזו הייתה פעולה עצמאית של ארגון הפשע האלג'יראי.

סוויד היה עבריין מוכר למשטרה בצרפת מתחום האלימות, ההימורים והלבנת ההון, אבל הוא גם היה העבריין הבכיר ביותר בחבורה המייסדת של הונאת ה־CO2 בצרפת, "הגב" של הוגה התרמית, סיריל אסטרוק, אלכס קאהן בשמו הישראלי, אשר מוכר לצרכני התקשורת בישראל מפרשת ה"פרארי בדיזנגוף", או כאיש של עמיר מולנר.

אסטרוק, בן למשפחה יהודית מדרום צרפת, הפך לסוכן ביטוח נהנתן שעשה חיל בפריז אבל רצה יותר. אז הוא עבר לשינוע קוקאין מהקאריביים ולהונאות בכרטיסי אשראי וחשבוניות פיקטיביות, המקום שבו הוא זיהה בשנת 2008 את הפרצה בבורסת הפחמן הדו־חמצני.

אסטרוק הצנום והמבריק אוהב להקיף את עצמו בגנגסטרים, וסוויד היה האיש שלו בפריז. כאשר שניהם נמלטו "עם הכסף", סוויד רכש בית ענק בהרצליה פיתוח, ואילו אסטרוק אשר שינה את שמו לאלכס קאהן התיישב בבית דירות מפואר באילת שרכש כמה שנים קודם. הנטייה שלו לחיים ראוותניים חשפה אותו לארגוני הפשע אשר שרצו באותן שנים במועדונים הנחשבים של אילת, אבל בתרנגולת הצרפתית שמטילה ביצי זהב זכה אז רק מולנר, שקאהן מספר כי התאהב בו מהרגע הראשון ובחר בו להיות "המגן והחבר שלי".

השניים לא נפרדו, גם לא כאשר מולנר נכנס ל־32 חודשי מאסר על תיק האקדח. להפך. שומרי הראש של מולנר התמנו אז לשומרי הראש של קאהן, שמאס באילת ורכש אף הוא וילה ענקית בהרצליה פיתוח, אבל "הסתובב" כל היום עם האוליגרך המקביל לו מרוסיה, מיכאל צ'רנוי. לשניים היו גם חנויות לאוליגרכים בכיכר המדינה, ומועדון לילה לאוליגרכים בטיילת, "הביבלוס", שבו קאהן נחשף לראשונה גם לציבור הישראלי הרחב. בינואר 2011, שומרי הראש שלו (ושל מולנר) הסתלבטו על המאבטח של המועדון אשר נקלע למצוקה רגשית וירה באחד מהם למוות.

קאהן נעצר למספר ימים ושוחרר, אבל מאז שנודע לראשונה כי הוא מבוקש בצרפת הוא הפך מאוליגרך ראוותן לאייקון של פשע אשר מסופח לארגון מולנר, מה שנחשף רשמית שנתיים מאוחר יותר בתקרית "הפרארי בדיזנגוף". הוא וארבעה מאנשי מולנר היו מעורבים בתאונת דרכים קלה שהפכה למפגן אלימות בוטה נגד עשרה אזרחים נורמטיבים אשר כעסו על פניית הפרסה של הפרארי. זה הסתיים בכתב אישום ומעצר של מספר חודשים, שבסיומם החליט קאהן כי נמאס לו מישראל והוא מוכן ומזומן לקחת עליו אחריות ולהתייצב בפני משטרת צרפת.

כך היה. בינואר 2014 עזב קאהן את ישראל ונחת בפריז, שם נעצר מיד והוגש נגדו כתב אישום על חלקו ב"עוקץ של המאה", עם דרישה מקדמית לעשר שנות מאסר. אחרי 15 חודשים בפנים הוא שוחרר במפתיע עם אזיק אלקטרוני המוודא שלא ייצא בימים מתחומי העיר פריז, ושבלילות הוא אינו יוצא מכלוב הזהב התורן שלו.

בינתיים בישראל

פבריס סאקון, שנעצר בצרפת והוגש נגדו כתב אישום על גניבה של 43 מיליון יורו, הורשע שם שלא בפניו משום שנמלט לישראל. נגזרו עליו חמש שנות מאסר וקנס של 43 מיליון יורו.

מסיבה לא ברורה, הצרפתים לא ביקשו להסגיר אותו, אלא שהתעלומה בנוגע ל"וויתור" של הצרפתים על סאקון מתעצמת לנוכח ה"וויתור" של הישראלים לשותפו בתיק, אהרון כהן.

האחרון נעצר בישראל לאחר שבחשבון בנק על שם בן משפחה צעיר בסניף הים של בנק הפועלים בנתניה נתפסו 62 מיליוני שקלים שהגיעו מהונג קונג. המידע על כך התקבל מהחוקרים הצרפתים שטענו כי כהן השתייך לקבוצה של סאקון. לטענתם, הוא ישב בהונג קונג וניהל את רכישת הסחורות בעשרות מיליוני הדולרים שהגיעו מהחברות הפיקטיביות של העוקץ, בעיקר מותגי יוקרה, ואת מכירתם בצרפת ושאר מדינות.

בסיום חקירת יאחב"ל, שנוהלה על ידי ראש הדסק הצרפתי דאז, רפ"ק אלן אבשלום, לא ניתן היה להוכיח ברמת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי שמקור הכסף הוא בעבירת המרמה בצרפת. החוקרים כן הוכיחו את הדיווח הכוזב לבנקים - החשבונות נפתחו על ידי בן משפחה צעיר בזמן שהנהנה מהכסף היה אהרון כהן.

הסנגור של כהן, עו"ד איתן לירז, הגיע להסדר טיעון עם הפרקליטות על כך שהמדינה תסתפק בהרשעה על עבירה של הימנעות מדיווח, ותחלט לאוצר המדינה 22 מיליון מתוך 62 מיליון שהוברחו. כך למעשה, מדינת ישראל סייעה לאהרון כהן וסאקון להלבין את הכסף שהם גנבו לכאורה מהמע"מ של הצרפתים.

רשימות נוספות של אמיר זוהר ב־POSTA.CO.IL
tguvot@maariv.co.il



גלו את החדשות לפני כולם. הצטרפו בלייק לפייסבוק שלנו.