בימים כתיקונם, משה (בוגי) יעלון ואהוד ברק מתקשים לשבת יחד באותו חדר. הם כמו שמן ומים, חתול ועכבר, ביבי וכרטיס אשראי. רק התיעוב לנתניהו, ולכל מה שהוא מסמל, יכול לאחד אותם לאג'נדה אחת. זה מה שקרה אתמול בכנס הרצליה. שני רמטכ"לים לשעבר, שרי ביטחון לשעבר, אחד מהם גם ראש ממשלה לשעבר, הציגו לציבור כתב תביעה נוקב, מהדהד, נגד כל מה שבנימין נתניהו ושלטונו מסמלים. פוליטיקאי בכיר בליכוד, שהאזין לברק, חייך לעצמו ואמר לסובביו "שמעתי שיש לו אלצהיימר. אם זה נכון, גם אני רוצה".
על הדרך מתברר ששני רמטכ"לים אחרים, גבי אשכנזי ובני גנץ, משתפים פעולה בתנועה חברתית חדשה שמקים הרב שי פירון (לא מדובר במהלך פוליטי). החבורה הזו מצטרפת לאנשים כיובל דיסקין, מאיר דגן ז"ל ובוגרים רבים נוספים של מערכת הביטחון, שמחזיקים בדיוק באותה דעה שהושמעה אתמול מעל בימת הנואמים בהרצליה.

דומה שמתחילה להצטבר מסה קריטית של מיאוס מהמצב הקיים. מתרבות השיסוי ההדדי, אמנות ההפחדה והליכת האימים, הנהנתנות החזירית האינסופית, תחושת ה"אני ואפסי עוד" והזחיחות הבלתי נתפסת. תרבות של איפור ושיער 24 שעות ביממה, של חיים קבועים על חשבונם של אחרים, של מיצוי מנעמי השלטון בכל דרך שהיא, תוך גילויי גרגרנות על-אנושית. בכל הזמן הזה ממשיכה ישראל לאבד נכסים אסטרטגיים חיוניים בקצב רצחני (ע"ע הסכם הסיוע האמריקאי), ולכלות את קו האשראי הבינלאומי הקצר שלה.
נתניהו עלה אתמול לענות לשר הביטחון הקודם שלו, משה יעלון, בקולו. נתניהו מבין שהוא בצרה. נכון לרגע זה חלון הראווה של הליכוד בפעם הבאה (אם ירוץ בראשותו) מכיל את ישראל כץ ואולי גם את יואב גלנט. אה, גם גלעד ארדן עוד שם. נתניהו השתכנע לאחרונה שמה שהוא חושב על עצמו נכון. הוא קוסם פוליטי שייצא מכל מבוי סתום שאליו יתמרן את עצמו. הוא עוד לא במבוי סתום, אבל נדמה לי שגם קוסם הוא כבר לא. ימים מעניינים צפויים לנו.