והטיעון שלי הוא זה: הסיכוי לשיתוף פעולה ביטחוני גלוי ורשמי (להבדיל מחשאי) עם סעודיה הוא נמוך ביותר. הסיכוי לברית אזורית שאנו חלק גלוי ממנה הוא כמעט אפסי, והסיכוי שהמדינות הערביות ה"מתונות" יכולות להגמיש את עמדות היסוד הפלסטיניות הוא קלוש מאוד. והרי חמש סיבות לכך: ראשית, סעודיה לא תרצה אותנו כבעלי ברית גלויים. סיפור אחר לגמרי הוא סיוע חשאי בצורותיו השונות. אנחנו כבר סייענו לסעודיה בעבר הרחוק שעה שנלחמה נגד מצרים של נאצר בתימן. אפילו סייענו בזמנו לבית המלוכה הסעודי בפתרון בעיות אורולוגיות. אני מניח שגם בימינו קיימים מגעים חשאיים.
שנית, המאבק האמיתי המתנהל בימים אלו הוא בין השיעה בהובלת איראן לבין הסונה בהנהגת סעודיה. זהו מאבק דתי־אסטרטגי על ההגמוניה במזרח התיכון. זהו מאבק שסופו אינו נראה. לנו אין שום חלק ונחלה במאבק הזה. חסר לנו להיקלע לעוד עימותים באזור? אין לנו מספיק עימותים עם הפלסטינים?
שלישית, איך תיראה הברית הביטחונית עם סעודיה, למשל, בעיני כל אלו שכל כך מצדדים בה? נשלח כוחות לגבול סעודיה? נשלח את חיל האוויר שלנו לעזרת כוח צבאי סעודי?
רביעית, יש לנו מספיק צרות משלנו לפני "סידור" ענייני האזור. מי שחושב שאם נעשה כך נעצור את הטרור נגדנו, חי בעולם מתוק של אשליות. מי שחושב שסעודיה מסוגלת להסדיר את הבעיות בינינו לבין הפלסטינים ולהניע את הפלסטינים לוותר על שיבת הפליטים או להכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי כנראה לא מכיר את סעודיה. היא ה"אמא" של קיצוניות אסלאמית בנוסח משלה.
חמישית, מהיכן היומרה שאנחנו מסוגלים לעצב את האזור או לסייע בעיצובו? ניסינו זאת בזמנו בלבנון במחיר דמים. האם הלקח היסודי לא נלמד?
ישראל צריכה להישאר ניטרלית בגלוי ולתת לאויביה לתלות את עצמם. לדעתי, אילו ישראל הייתה מודיעה כי היא מקפיאה לחלוטין את הבנייה בהתנחלויות (למעט בגושים) ומבצעת זאת, זה היה מועיל יותר מכל ניסיון שווא להסדר אזורי.
התרעות פיקוד העורף