כולם ערים לכך. מראשון הכתבים ועד אחרון השופטים. כל מילה מכוונת ישירות לכותרות באתרים. בצד יושב יועץ תקשורת ומעיר לכתבים על תוכן המלל, מבקש לדייק ולתקן ולהבליט את האינטרס שהוא מייצג. המשפט של אזריה לא רק הפך להצגה הכי טובה ברשת, הוא גם הופך לאירוע שבצה"ל עוד מנסים ללמוד אותו.
אשתו של בן עזרא לא שמעה ממנו על הסיוט שעבר בעלה במשך עשר שעות, היא הספיקה לקבל את תוכן הדיון לסלולרי שלה, ככה זה במשפט ה"פושים". המשפט הזה, שבו אמור להחליט הרכב השופטים מה היה המניע של אזריה בעת שירה, הפך למשפט ציבורי על התנהלות, על ערכיות, על התנהגות והתבהמות. ספק אם ההכרעה שאליה יגיעו השופטים, הרשעה או זיכוי, תעבור את מבחן הציבוריות. תמיד יהיה מי שיאמר כי אין הרכב שופטים שיכול להגיע באמת להחלטה נקייה, בלי השפעה תקשורתית וציבורית.
ובלב המהומה משפחה צנועה שבמשך כמעט 20 שנה חינכה את בנה לשרת את המדינה ולא מבינה מה רוצים ממנה. מדוע נקלעה באמצע החיים לקרב התרנגולים בין הערכיים למתבהמים, בין המשפטנים למפקדים. בין כל הכאוס הזה יושב חייל, פניו עצובות וברגע המשבר הוא אוחז חזק באביו שיושב לצדו, שולח זרוע לספסל מאחור לחבק את אמו שמתפרקת ורק רוצה לראות את בנה שב הביתה בשלום.
התרעות פיקוד העורף