הנה האירוניה הגדולה מניסיון ההפיכה הצבאית שנכשלה בטורקיה. הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן מנסה זה שנים להצר את החופש של הרשתות החברתיות ומאשים אותן כי הן כוחות אפלים שמנסים לערער את שלטונו. היו אלה אותן רשתות שסייעו לו לדכא את ההפיכה. ארדואן שידר בטלפון החכם שלו הודעה לאומה, צייץ בחשבון הטוויטר וסמך על התקשורת, גם זו שנואת נפשו, שתפיץ את מסריו בשעות הראשונות כשבטורקיה שררה אי וודאות.
מבחינה זו הדבר מזכיר ניסיון הפיכה כושל של המשמר הלאומי והחונטה הצבאית ביוון ב-1974 נגד שלטונו של נשיא קפריסין הארכיבישוף מקאריוס. השלישי. מקאריוס שידר במשדרים חלשים כי הוא בחיים. קשב קול ישראל מיקי גורדוס קלט את השידור והעביר את הידיעה לעולם כולו. אגב בעקבות המרד שנכשל פלש צבא טורקיה לאי וחילק אותו.
באשר לטורקיה נראה עם זאת כי הקושרים, ככל הנראה קצינים בדרגות נמוכות יחסית, לא היו מצליחים במשימתם גם אם הנשיא ארדואן לא היה מצליח להעביר את השידור. לכאורה היה נראה כי המרד פועל על פי "הספר". הקושרים השתלטו על גשרים על מיצרי בוספורוס באיסטנבול, שמחברים בין אירופה לאסיה ועל צמתים מרכזיים. טייסים שהיו שותפים לקשר הפציצו את בנייני הפרלמנט באנקרה ומטה המודיעין הלאומי (MIT) וכוחות צבא, כולל טנקים ליד ארמון הנשיאות ואף השתלטו על בניין רשות השידור הטורקית ואילצו את השדרנים לשדר הודעה מטעמם כי הם השתלטו על ממשלתו של "הבוגד" ארדואן וישנו את החוקה. אך נראה כי מספר החיילים שעמדו לרשותם – כמה אלפים ככל הנראה - היה נמוך מאוד ולכן לא הצליחו במשימתם. בארבע ההפיכות הצבאיות שידעה טורקיה מאז 1960 השתתפו תמיד עשרות אלפי חיילים אם לא כל הצבא. המורדים הפעם אמנם שבו את הרמטכ"ל ועוד כמה קצינים בכירים, שבינתיים שוחררו אך ובראש וראשונה נכשלו ללכוד את ארדואן שששה במקום נופש, כשאפשר שזה הדבר הראשון שהם היו צריכים לעשות.
ארדואן הצליח לשדר את דבריו לאומה, קרא לנאמניו לצאת לרחובות והם נענו לו. הם חסמו את דרכי החיילים ויחד עם המשטרה הנאמנה לארדואן התנגשו עם המורדים ושבו רבים מהם. יציאת ההמונים לרחובות מזכירה את הדרך שבה דוכא הפוטש של קבוצת הקושרים של חברי הפוליטביורו הסובייטי באוגוסט 1991 נגד הנשיא מיכאיל גורבצ'וב בניסיון למנוע את קריסת הקומוניזם ופרקו ברית המועצות. המרד דוכא גם בזכות מנהיגותו של בוריס ילצין, אז ראש הפדרציה הרוסית באיחוד הסובייטי, שבעקבותיו פורקה גם ברית המועצות.
אי-ודאות
טורקיה ידעה כאמור ארבע הפיכות צבאיות. לפי חוקת המדינה, מאז הקמתה על חורבות האימפריה העות'מנית ב-1922, הצבא הוא המגן של הדמוקרטיה. כל אימת שמפקדי הצבא סברו כי ההנהגה האזרחית סוטה מהחוקה הם לא היססו לבצע הפיכה, לקחת את השלטון לידיהם ולאחר זמן מה להחזיר את הדמוקרטיה על כנה.
זה שנים, שיש מורת רוח בצבא ובקרב הצבור החילוני המדינה כי ארדואן, מנהיג מפלגה אסלאמיסטית, כנשיא המכונן משטר יחיד בתקווה להפוך עצמו למעין סולטאן של המאה ה-21, וזאת תוך כדי הגברת ההשפעה של הדת במרחב הציבורי. זו גם הסבה שארדואן טיהר מוסדות מרכזיים במדינה וחולל בהם שינויים כדי לחזק את אחיזתו במוסרות השלטון. הוא הכניס למודיעין הלאומי, למשטרה, למערכת המשפט, למערכת החינוך וגם לצבא את נאמניו. הוא מתנכל לתקשורת ומנסה להשתלט עליה ודוחק את מעמדם של אנשי העסקים שנתפסים בעיניו כעוינים לשלטונו. יש להניח שעתה עם דיכוי המרד הוא יגביר ביתר שאת את מאמציו לחזק עוד יותר את שלטונו ולדכא את יריביו. כבר עתה, מאשימים נאמניו כי מי שארגן את המרד היה שנוא נפשו איש הדת פתהוללה גולאן שחי בגלות בארצות הברית. גולאן אמנם הכחיש טענה זו אך זה לא ימנע מארדואן להגביר את הדיכוי נגד תומכי גולאן. בטורקיה אפילו נפוצות תיאוריות קשר כי ארדואן עצמו ארגן את ההפיכה כדי לצאת מחוזק עוד יותר.
כך או כך, אף שארצות הברית ומרבית מדינות נאט"ו, שטורקיה היא חברה בארגון, גינו את ניסיון המרד והביעו תמיכה בארדואן ובממשלתו הנבחרת. אין ספק כי גוברת בקרבן הדאגה מפני הסכנה של חוסר יציבות במדינה. טורקיה נתונה זה חודשים תחת מתקפת טרור משולבת של הכורדים הטורקים (שנגדם הכריז ארדואן מלחמה) ושל דאעש (שחשים כי נבגדו על ידו לאחר שנים סייע בחשאי למדינה האסלאמית). המערכה נגד הטרור פוגעת בתיירות ובכללה ועתה בא המרד, שגם אם נכשל עלול להכניס את אחת המדינות החשובות במזרח התיכון לתקופה של אי שקט וחוסר ודאות.
מבחינת ישראל שרק לאחרונה חתמה על הסכם פיוס על טורקיה, כישלון המרד לא ישפיע על היחסים בין שתי המדינות ואלה ימשיכו כרגיל. אם כי אפשר להניח שבממשלת ישראל, במערכת הביטחון והמודיעין לא היו מזילים דמעות אם המרד היה מצליח, ארדואן מופל והצבא היה תופס את השלטון.