טבילה באפלה: איך כת קיצונית השתלטה על היהדות בישראל?

1. חוק התועבה: בין מהומת השנתיים לצוק איתן ומשפט החייל היורה מחברון ומעצר חברי לה פמיליה ומהומת תאגיד השידור הציבורי ועוד אלף ואחד נושאים שהופכים את סדר היום התקשורתי המיוזע שלנו למה שהוא, עבר סיפור אחד חשוב בדממה כמעט מוחלטת. הכנסת אישרה את "חוק המקוואות". החוק הזה טובל, ושרץ בידו.

מדובר באירוע חשוב לא פחות, ואולי יותר, משאר תופעות הארדואניזציה המואצת המתפשטת במקומותינו. מעבר לעובדה שהוא מוציא אל מחוץ לגדר את רוב רובו של העם היהודי ומעניק, שוב, מונופול מוחלט לחרדים הקיצוניים שלא יירגעו עד שלא יבריחו מאיתנו מיליוני יהודים שתמיכתם חיונית לקיומנו, החוק הזה מדגים את הקלות הבלתי נסבלת שבה מתרפסת הממלכתיות הישראלית בפני כמה זרמים קיצוניים שפשוט אוחזים בה במקום רגיש ומכשכשים בגופה באמצעות זנבם.

עשר שנים מתנהל דיון סביב הסוגיה האם מתגיירים בגיורים שאינם אורתודוקסיים יוכלו לטבול במקוואות ציבוריים בישראל. מדובר באזרחים ישראלים שגיורם נרשם ומוכר למרשם האוכלוסין. הם משרתים בצבא, עושים מילואים, משלמים מסים, מנהלים חיים יצרניים מלאים (בניגוד לחלק מהחרדים שמדירים אותם). לטבול במקווה? זה לא. בית המשפט העליון המליץ למצוא פתרון לסוגיה הזו בהסדר. הדיונים התנהלו מול שלושה מזכירי ממשלה: עובד יחזקאל אצל אולמרט, וצבי האוזר ואביחי מנדלבליט אצל נתניהו. לאורך כל הדרך הזו הציעו הרפורמים שהמדינה תבנה מקוואות נפרדים לשימוש המתגיירים שאינם אורתודוקסים, ובא לציון גואל, או משיח, אבל המפלגות החרדיות סירבו ומשרד המשפטים גיבה, משום מה, את הסירוב הזה.

בדצמבר פקעה סבלנותו של ביהמ"ש העליון והשופט אליקים רובינשטיין (שהוא דתי אורתודוקסי בעצמו) כתב פסק דין חריף שמורה למדינה לאפשר גם לרפורמים לטבול במקוואות שהקימה. פסק הדין הזה העיר את גפני ושות' מרבצם, ומה שקרה בחודשים האחרונים מוכיח שהם אלה שמנהלים את מדינת ישראל הריבונית ועל פיהם יישק דבר. החרדים דרשו חוק עוקף בג"ץ, וקיבלו אותו בגרסה הבזויה ביותר שאפשר להעלות על הדעת. היו עוד אינטרסים שהתערבבו בהליך החקיקה הזה, אז כדי לפייס את כולם הקריבו את התנועות שאינן אורתודוקסיות והחוק מעניק גושפנקא ממלכתית מלאה לאפליה פסולה של רפורמים וקונסרבטיבים, שלא יוכלו להשתמש בתשתית שבנתה מדינת ישראל לצורכי טבילה. פשוט זרקנו מהמקווה שהקימה המדינה חלק מאזרחיה. עקרון השוויון? איסור אפליה בכניסה לשירותים ציבוריים, מקומות ציבוריים או מקומות בילוי? לא מעניין. כשהחרדים רוצים משהו, הם משיגים אותו.

שכחו שמדובר באזרחים

בדיוני ועדת הפנים לגיבוש חוק התועבה הזה, הודיעו נציגי משרד המשפטים שאי אפשר יהיה להגן על החוק החדש בבג"ץ. אז יו"ר הקואליציה, תגרן בשם דוד ביטן, אמר לפרוטוקול שהסוכנות תבנה שניים־ארבעה מקוואות לשימוש הרפורמים. אף אחד לא דיבר עם הסוכנות על זה. אף אחד לא דיבר עם הרפורמים עצמם, שמהווים את רובו של העם היהודי בגולה. הם הודרו מהתהליך כולו. יו"ר הסוכנות נתן שרנסקי דרש שהאוצר יתקצב את המקוואות החדשים ויעביר את הסכום הנדרש למשרד ראש הממשלה. גפני, יו"ר ועדת הכספים, לא מטפל בדרישה הזו. מבחינתו, זה בזבוז כספי ציבור. שהרפורמים יבנו לעצמם. גפני שכח שמדובר באזרחים ישראלים הזכאים לשירותי דת מהמדינה. הבעיה היא שהוא השתלט על הדת. ולכן מפילים את המימון על הסוכנות, שמחזיקה במה שנקרא "כספי העם היהודי", מתנערים מאחריות ובעצם מוציאים את רובו של העם היהודי אל מחוץ לגדר וקוברים אותו (או טובלים אותו) קבורת/טבילת חמור.

כאמור, לאורך כל הדרך היה פתרון פרגמטי, שבמסגרתו המדינה תבנה מקוואות נפרדים למי שאינו אורתודוקסי. אפשר היה פשוט לבנות כמה מקוואות כאלה ולהימנע מחוק שכולו אפליה ופגיעה בעקרון השוויון. אבל החרדים התנגדו, המדינה לא נקפה אצבע, והעדיפה לחוקק חוק חשוך שאמירתו מהדהדת: יהודים רפורמים יקרים, אנחנו יודעים שאתם בחוד החנית של ההגנה והאהדה למדינת ישראל בעולם, ובעיקר בארה"ב. אנחנו יודעים שאתם תורמים מיליארדים לביטחונה ורווחתה של מדינת ישראל. אנחנו יודעים שאתם בסיס עוצמתנו באמריקה ובמקומות נוספים. אנחנו יודעים שרבים מכם גם מתגוררים בישראל כאזרחים שווי זכויות. אבל אנחנו מצפצפים על כל זה. אתם לא באמת יהודים. אתם לא משלנו. ככה אומרים גפני וחבר מרעיו, והם קובעים. אתם רוצים בכל זאת לטבול במקווה? תבנו לעצמכם. לנו, חשוב יותר שמשה גפני יהיה מרוצה.

2. בני ערובה:  מתישהו יצטרך בנימין נתניהו להיטיב את האיפור על פרצופו, למשוח את שערו בסגול עמוק, ולצלם סרטון התנצלות ארוך ומפורט בפני התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית, בדיוק באופן שבו עשה את זה השבוע עם ערביי ישראל. נדמה לי שסרטונים לא יעזרו כאן. אנחנו מתקרבים במהירות למצב שבו יימאס לרוב בני עמנו מהסיפור הלא ייאמן הזה, שבו השתלטה כת חשוכה על מדינת היהודים וקיבלה מונופול על הגדרותיה. הגפנים מעדיפים להוציא את הרפורמים אל מעבר לגדר ולפסול את יהדותם? שיעדיפו. כשהם כופים גם עלינו לעשות את זה, מדובר בהתאבדות קולקטיבית.

בתחילת השנה אישרה הממשלה, בחגיגיות היסטורית, את "מתווה הכותל" שהסדיר לראשונה את מעמדם של הרפורמים והקונסרבטיבים, וגם של "נשות הכותל", מול הקיר הקדוש לעם היהודי. מזכיר הממשלה אביחי מנדלבליט עבד על המתווה הזה שנים ארוכות. זו הייתה משימת חייו והוא השלים אותה בהצלחה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה ניתנה הכרה כלשהי (אם כי ברחבת תפילה צדדית ונידחת) למי שאינו חסיד גור או בעלז מול הכותל. לא תאמינו, אבל הסתמנה אפשרות שיהיה מקום, צדדי וקטן, שבו יוכלו גם אמהות לנשק את בניהן או בנותיהן במהלך טקס הבר מצווה המרגש מול הכותל המערבי. מה קרה עם המתווה הזה, שאושר בממשלה ואמור היה לצאת לדרך? כלום. גפני כחכח בגרונו, ליצמן השתעל, דרעי קרץ, ונתניהו הקפיא את העסק כולו, כאילו מעולם לא היה.

חילוני שלא צם בכיפור יכול לטבול, אבל לרפורמי שומר מצוות אסור

רה"ב יש מיליוני יהודים רפורמים וקונסרבטיבים. משקלם ביהדות העולמית מכריע. הם אוהבים אותנו, הם מחויבים למדינה, הם תורמים מיליארדים, הם חלק מעוצמתנו הגלובלית, והם היום הקבוצה הגדולה ביותר בעם היהודי. אנחנו ממשכנים את כל זה, בגלל שיקולים קואליציוניים ומשום שצריך לשקם את הברית ההיסטורית של נתניהו עם החרדים.  

מבחינת החרדים, יהודי לא מאמין כמוני, שמתרחק מבתי כנסת, לא צם ביום כיפור ולא שומר שבת, יכול לבוא למקווה שבנתה ממשלת ישראל, אבל יהודי רפורמי, שמקיים חלק ניכר מהמצוות, לא יכול. למה? כי הם לא יכולים, עדיין, לפגוע בזכויותי. הרוב החילוני בישראל משרת בצה"ל, משלם מסים, מחזיק את המשק על כתפיו. זוהי הפרה החולבת ואותה קשה, בשלב הזה, לשחוט. הציונות שהקימה את המדינה היהודית הייתה חילונית וליברלית. החרדים הם הגיבנת שצומחת על גבה. אנחנו קרובים למצב שבו הגיבנת תשתלט על הגוף כולו. חטוטרת שתכשכש בנו. היא כבר מכשכשת.

אני כבר רואה את התגובות הנזעמות בתקשורת החרדית וברשתות על התיאור הזה. אנטישמיות, הם יזעקו. שנאת חרדים. בתוכם, רוב החרדים יודעים את האמת. אנטישמיות זה מה שהם עושים לרפורמים ולקונסרבטיבים. הם טרמפיסטים במדינה הזו, שהשתלטו על ההגה, הבלמים ודוושת הבנזין. אנחנו בני ערובה במושב האחורי.

3. אז המבקר קבע: ביום שני השבוע התקיימה בכנסת ישיבה של הוועדה לביקורת המדינה, בראשותה של ח"כ קרין אלהרר. הישיבה הוקדשה לדוח מבקר המדינה בעניין תפקוד ההסברה הישראלית ומשרד החוץ. הדוח כלל ביקורת על מערכי ההסברה הישראליים, על פיצול הסמכויות והיעדר התיאום ושיתוף הפעולה בין הגופים השונים שאליהם רוסק מה שהיה פעם משרד החוץ. ח"כ אלהרר הזמינה לדיון את המבוקר הראשי, ראש הממשלה ושר החוץ בנימין נתניהו, אבל לא באמת האמינה שיבוא. ראשי ממשלה מנפנפים בדרך כלל דיונים כאלה ושולחים איזה מליץ יושר זוטר. יש להם מספיק צרות גם בלי לשבת, מוקפים בח"כים נרגזים מהאופוזיציה, ולענות על טענותיו של מבקר המדינה.

"המבקר קבע? אני הקובע"

למרבה ההפתעה, נתניהו אישר השתתפות. הוא נכנס לאולם הוועדה, התיישב ליד ח"כ אלהרר ושאל אותה בפליאה, "איפה המבקר?", אבל המבקר, למזלו, לא הגיע. הוא שלח את יובל חיו, האחראי על הביקורת במשרדי הממשלה. נתניהו נראה מאוכזב. במהלך דבריו הוא חזר על שני נרטיבים מרכזיים: הראשון, העובדה שהוא לא מתעניין או מתמקד ב"תהליך", אלא בתוצאה הסופית. בשורה התחתונה, זה הדבר היחיד שחשוב באמת. ולכן, כל הקשקושים על ריסוק משרד החוץ וביזור ההסברה והפרטת המדיניות וכו' אינן רלוונטיות. מה שחשוב זה מהי השורה התחתונה, מבחינת הלקח וההישג הנדרשים.

הנרטיב השני מדהים עוד יותר: המבקר קבע משהו? אז מה. אני קובע משהו אחר. נתניהו אמר את הדברים כמעט במילים הללו. כשנאמר לו שעדיף שההסברה תהיה מרוכזת במקום אחד, הוא אמר "מי קבע שזה צריך להיות מרוכז? זו טענה. קבעו דברים מסוימים על דוח הכרמל, אז מה? אני קובע אחרת. אני לא מסכים עם הקביעה הזו. אני לא בהכרח מקבל אותה".

אחרי שהילל ושיבח את מבצע צוק איתן בתחום ההסברה, אמרה לו ח"כ אלהרר שבדוח מבקר המדינה נקבע שלא היה תיאום בין הגופים השונים במהלכו. "אני ממש לא מקבל את זה. לא מקבל את זה", אמר ראש הממשלה. בשלב הזה התערב נציג ביקורת המדינה, יובל חיו, ואמר כי ברור שהביקורת לא נכנסת ולא מתערבת בעצם קביעת המדיניות, אלא רק מעירה הערות לעניין הביזור. לדבריו, היחסים בין המשרדים השונים בנושא הם מאוד לעומתיים ויש להפיק את הלקחים. יש עדיין חולשות תיאום בין המשרדים, והפירוט שהבאנו בביקורת, דברי חיו, חלקו נלקח מתחקירים שנערכו בתוך המשרדים עצמם. החולשות, הוא אמר, עלו גם בתחקירים שנערכו במשרדים המבוקרים ומשם אנו מצטטים, כולל משרד החוץ.

נתניהו נחר בבוז. הוא בא להעביר מסר ברור: משרד המבקר קבע? אז קבע. אבל רק אני קובע. אתם חושבים ככה? אני חושב אחרת. המטרה האמיתית שלו לא הייתה הוויכוח בעניין ההסברה. נתניהו מכוון למחוז אחר לגמרי ולדוח חשוב בהרבה: הדוח על צוק איתן, שמושלם בימים אלה במשרדי המבקר. הטיוטה לא הוסיפה לבריאותו של נתניהו, והוא חושש שבדוח הסופי יחדד המבקר את הביקורת ויתלה בנתניהו את האחריות לביזיון המנהרות. נתניהו פועל בשתי דרכים: לחץ כבד על המבקר מצד אחד, ומסע דה-לגיטימציה נגד המבקר בצד השני. הפגזת הריכוך הייתה ביום שני אצל ח"כ אלהרר. נתניהו, הוא ואפסו עוד, נתן שם הצגה שמייתרת את משרד המבקר מלכתחילה. כל הביקורת הקטנונית הזו, בשביל מה זה טוב, כשיש לנו את ביבי שממוקד בשורה התחתונה ויודע תמיד להביא את התוצאה המקווה.

תזכורת: כשדלפו פרטים ראשונים מטיוטת הדוח בעניין צוק איתן, מיהרו אנשי נתניהו להוציא תגובה גסה ומתלהמת נגד המבקר: דוח לא רציני של מבקר לא רציני, נאמר בה. אחר כך הוסיף מישהו מטעמו של נתניהו גם עקיצה: בדוח על השריפות בכרמל המבקר לא זיהה שנדרשת טייסת כיבוי. בקיצור, המבקר הזה הוא בדיחה. הבעיה עם התגובה הזו הייתה כפולה: ראשית, מי שמינה את המבקר הנוכחי זה נתניהו, ולכן האחריות לכך שיש לנו "מבקר לא רציני" שייכת לו. שנית, הדוח בעניין השריפות, שעליו דיברו אנשי נתניהו, נכתב ופורסם בימיו של מיכה לינדנשטראוס. אין למבקר הנוכחי קשר אליו. הם קודם מגיבים, האנשים של נתניהו, ורק אחר כך בודקים.

מה שמפמפם את הפאניקה של נתניהו השבוע זה לא רק דוח המבקר, אלא גם מכתב המשפחות השכולות שפורסם ב"מעריב" על ידי נועם אמיר השבוע, והדרישה הטורדנית להקים ועדת חקירה לבדיקת מחדלי המנהרות וצוק איתן. אין דבר שנתניהו מתעב יותר מוועדות חקירה. הוא נשבע ששום ועדת חקירה ממלכתית לא תקום בענייניו, והוא עומד בנדר הזה בכבוד. מה לא עשה כדי למנוע ועדת חקירה באסון הכרמל, ובפארסת המרמרה, ובחיסול הכושל של חאלד משעל ובמה לא.

אגב, יש דמיון בין המרמרה לצוק איתן. גם שם, לקראת הגעת המשט הימי לחופי עזה, לא טרח נתניהו לכנס את הקבינט או לדון ברצינות באיום, למרות התרעות חוזרות ונשנות של מערכת הביטחון והרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי. יותר מזה, אנשים הזהירו אותו לא לטוס לקנדה וארה"ב ערב הגעת המשט, אבל הוא זלזל וטס. איך שהגיע, נאלץ לחזור בבהילות, בדיוק כפי שחזר מאירופה אחרי פתיחת מנהרת הכותל.

זוהי הכרוניקה הידועה מראש של עלילות נתניהו: קודם מזלזלים, לא מתכוננים, לא מחליטים ולא נוקטים אמצעים מתאימים, אחר כך נבהלים, אחר כך אוספים את השברים, ובסוף מתמקדים רק בדבר אחד: שלא תהיה ועדת חקירה. ביבי צודק. במבחן התוצאה, הוא מנצח. באמת אין ועדות חקירה.

4. מיידה הציטוטים: בואו נחזור לצוק איתן. נתניהו לא בוחל באמצעים כדי להוריד את הקוף הזה מעל גבו. השבוע הוא זימן בבהילות, מעכשיו לעכשיו, את הכתבים הצבאיים והקריא בפניהם ציטוטים מפרוטוקולים סודיים כדי להוכיח שהקבינט ידע על איום המנהרות. למחרת השקיע שעות בכתבים המדיניים. הלוואי שהיה מתכונן לצוק איתן כמו שהוא מתכונן לדוח המבקר על צוק איתן. 
 

אפילו דיפלומטים זרים ביקרו במנהרה, רק הקבינט לא

במהלך המפגש עם הכתבים הצבאיים סוכם שהפרוטוקולים לא יפורסמו והם הוקראו להם "לידיעה בלבד". למחרת כבר התחרט נתניהו וביקש שיפרסמו אותם. אחריות ממלכתית, זה הוא. אין שני לנתניהו בשיגור פקידי מדינה ובכירים לפוליגרף, כשהוא חושד שמישהו הדליף משהו. אבל כשצריך מחסה מפני האמת המטרידה שאין לראש הממשלה אומץ להילחם בחמאס בעזה, הוא מדליף מצגת סודית ביותר במהלך ישיבת קבינט בתוך המלחמה, רק כדי להוכיח ש"זה לא אני, זה גנץ".

הבעיה היא, שהפרוטוקולים שנתניהו הדליף השבוע אינם רלוונטיים. הוא מנסה ליידות ציטוטים למרחב הציבורי כדי להוכיח שאכן היו דיוני קבינט על המנהרות. אבל לא היו. זו האמת, ואין בלתה. חלק מהישיבות שמהן הובאו הציטוטים התקיימו ב־30 ביוני 2014 ומאוחר יותר, כך שזה מחוץ לדיון. ב־30 ביוני הטיל בנט את פצצת המנהרות על שולחן הקבינט, והמהומה החלה. חלק אחר מהציטוטים נלקח מדיונים ביטחוניים שאינם ישיבות קבינט. נשארו ציטוטים מארבע ישיבות קבינט. המסמך שממנו מקריא נתניהו הוא מסמך בן שלושה עמודים שהוכן על ידי יעקב נגל, מי שאמור להיות מ"מ ראש המטה לביטחון לאומי והפך לבאטלר הפרטי של נתניהו (כאילו אנחנו בעצם במלון "קונאוט" בלונדון).

המסמך הזה ממש היה מחובר לאותו "דוח הנגבי" המהולל שהוכן על ידי צחי הנגבי ביומו האחרון כיו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, במטרה להוכיח עד כמה תפקודו של נתניהו לקראת צוק איתן היה מושלם. הנגבי שכח להעלים את הנייר המרשיע, שהוכן אצל נתניהו, וצירף אותו לנייר שלו. עכשיו מקריאים מתוכו מובאות כאלה ואחרות. מדובר במשפטים שנאמרו בתפזורת במהלך דיוני קבינט שעסקו בהערכת מצב מודיעינית ובתפיסת הביטחון. אלה משפטים שנאמרו אגב אורחא, ולא בדיון מסודר. בכל דיון שעסק במצב בגזרה הדרומית, היה מי שהזכיר בדרך זו או אחרת את המנהרות. אגב, ברוב המכריע של המקרים הוזכרו המנהרות כאיום כללי, ולא צוין שיש כמות גדולה של מנהרות שחודרות לשטחנו. לא היה דיון מסודר אחד של הקבינט שהוקדש לנושא. איום המנהרות לא הוצג לשרי הקבינט. הם לא ביקרו במנהרה, הם לא צפו במצגות, הם לא קיבלו סקירות מפורטות בנושא, הם לא שאלו שאלות, הם לא קיבלו החלטות, הם לא ניסחו נוסחאות. כל זה, לא היה ולא נברא.

אגב, חוץ מהקבינט כולם ידעו על המנהרות. אפילו דיפלומטים זרים קיבלו סיורים במנהרת חמאס שנחשפה בצד שלנו. יום אחד ראה השר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ' בטלוויזיה את השגריר האמריקאי דן שפירו מבקר במנהרה כזו. אהרונוביץ' היה חבר קבינט. "גם אני רוצה", התמרמר אהרונוביץ', אבל לא קיבל. עכשיו נתניהו מביא ציטוטים על משפט שנאמר כאן, ושני משפטים שנאמרו שם, במסגרת דיונים על הערכות מודיעין והערכות מצב שונות. זה אפילו לא לעג לרש. כל הציטוטים שהוא מביא עכשיו, כבר נכללים בטיוטת דוח המבקר שהופצה לפני כמה שבועות. אנשי המבקר עברו על כל הפרוטוקולים של כל הישיבות של כל הפורומים, והמסקנה שלהם הייתה שלא היה דיון בקבינט. אז מה? כמו שהוא אמר השבוע אצל ח"כ אלהרר, הם קבעו ככה, אבל אני קובע אחרת, ואני קובע.

מבחינת נתניהו, הקבינט הוא אפילו לא חותמת גומי. כבר חשפתי בעמודים האלה את העובדה המדהימה שבמהלך צוק איתן נתניהו הסתיר מהקבינט מידע רב. למשל, מצב מלאי התחמושת של צה"ל. חברי ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת שמעו אצל הרמטכ"ל, רב אלוף בני גנץ, על מצב המלאים והזדעזעו. למחרת, אצל נתניהו, הם הבינו שהנתונים הללו כלל לא הובאו לקבינט. זה קרה תוך כדי צוק איתן. כשמישהו העיר לנתניהו על כך, הוא דפק על השולחן. עכשיו הוא מנסה להמציא את עצמו מחדש.

מה שנתניהו לא יודע זה, שכמה משרי הקבינט בצוק איתן שיגרו בשבועות האחרונים את תשובותיהם למבקר על טיוטת הדוח. רבים מהם העלו תמיהות איך ייתכן שהמבקר מותח ביקורת קשה על העובדה שהקבינט לא דן במנהרות, אבל לא נוגע במי שאחראי על סדר היום של הקבינט, על הנושאים העולים בדיוניו ועל כינוסיו. לאחראי הזה קוראים בנימין נתניהו.

אגב, גם על ההכנות להפצצת תשתית הגרעין באיראן (שמעולם לא היה סיכוי שתתרחש) לא קיים נתניהו דיון בקבינט. הוא העדיף להקים גוף חסר סמכות או מעמד חוקתי (השביעייה, שגדלה לשמינייה) ולחפור שם את עצמו למוות בעשרות ישיבות אינסופיות, תוך התעלמות מהמוסד החוקתי החשוב שאמור לדון ולאשר מבצעים כאלה. במערכת הביטחון היו מי שהעירו אז על העובדה שאם וכאשר תגיע ההחלטה הדרמטית הזו לפתחו של הקבינט, השרים לא יהיו מוכנים, כי אף אחד לא דיבר איתם ולימד אותם והכין אותם לקבלת ההחלטה. נתניהו התעלם. זהו דפוס עבודתו מאז ומעולם. הוא מתעלם מהתהליך ומתעניין רק בשורה התחתונה.

5. מבחני התוצאה: אז הנה שאלה קטנה לסיום: אם הקבינט ידע, התכונן, דן, והחליט בעניין המנהרות, איך יכול להיות שבסוף הגענו ללא שום הכנה לצוק איתן? איתי, בנו של ח"כ עפר שלח, משרת בפלחה"ן צנחנים, שזו יחידת השפיץ שאמורה להתעסק במנהרות. איתי וחבריו לא עברו אימון כלשהו לפני צוק איתן. אפס הכשרה. בצה"ל לא הייתה מנהרה אחת לצורך אימונים לפני צוק איתן. אפילו לא אחת (היום נבנו כמה אתרים משוכללים המדמים מנהרות). לא נבנתה תורת לחימה נגד מנהרות. לא הוכנה תוכנית מבצעית שתאפשר לצה"ל לתת מענה לאיום הזה.

"הכל היה ידוע מראש, אבל לא הייתה שום הכנה"

"הבעיה היא", אומר ח"כ שלח, "שמלחמת צוק איתן נבנתה ובושלה מול העיניים שלנו חמש שנים רצופות. אף אחד לא הופתע ולא צריך היה להיות מופתע. הכל היה ידוע מראש. ועדיין, במבחן התוצאה, צה"ל והממשלה הגיעו לצוק איתן חפים מכל הכנה, ידע, תוכנית או מטרות. התוכנית שבוצעה בסופו של דבר בצוק איתן הוכנה וגובשה במהלך הלחימה. זה לא ייאמן שאין כאן ראש ממשלה שיודע לתת הוראה לצבא להיערך או להתכונן לאיום שכולם מכירים, חוץ מהקבינט כמובן. נתניהו היה צריך להגיד לרמטכ"ל שיש איום מנהרות משמעותי ולדרוש תוכנית מבצעית רלוונטית תוך חודש. היו לו חמש שנים לעשות את זה. לאורך כל השנים הללו הוא היה ראש הממשלה. אבל הוא לא עשה את זה. כך הגענו לצוק איתן ללא תוכנית, ללא מטרה, ללא תורת לחימה, ללא מנגנון סיום, ללא כלום. היו לצה"ל שלוש תוכניות התקפיות ברצועת עזה, אף אחת מהן לא נתנה מענה למנהרות".

אז מה עם "מבחן התוצאה", אדוני ראש הממשלה? אתה הרי נקבת בתוצאות הנדרשות בקולך: בעניין איראן, הצהרת שאם העולם לא יפעל, ישראל תפעל בעצמה להשמדת תוכנית הגרעין האיראנית. במציאות, איראן הפכה להיות מדינה סף גרעינית בחסות המעצמות, מעמדה שוקם והיא מתעצמת גם קונבנציונלית. בנושא עזה, הצהרת בקולך, מיד לאחר סיום עופרת יצוקה, שתפיל את שלטון חמאס בעזה. במבחן המציאות, אתה מחזק את חמאס והשבוע הסכמת שקטאר תשלם את משכורות חמאס ברצועה (על פי פרסום של אבי יששכרוף ב"וואלה"). אתה אפילו לא העזת ליזום את פירוק איום המנהרות והסכמת לכל ההצעות להפסקת אש לאורך שלושת השבועות הראשונים של צוק איתן, כי לא רצית להסתבך.

בעניין הסיוע האמריקאי, בזת לכל אלה שהמליצו לך לרדת מהעץ בזמן וללכת להסכם היסטורי עם הממשל שיעניק לנו בסביבות 4.5 מיליארד דולר לשנה בעשור הבא, פלוס הטבות רבות נוספות, פלוס אולי מכתבים והבנות בעניין רמת הגולן. עכשיו, אתה נופל מהעץ על הראש שלנו, כי הסכם הסיוע יגדל באופן סמלי, אנחנו ניאלץ לוותר על מאות המיליונים שאפשר להוציא בישראל, ואת כל זה נעשה ברגע האחרון, בלי לקבל תשומות והטבות נוספות.

אפשר להמשיך עם מבחני התוצאה הללו עוד הרבה זמן, כולל משבר הדיור והפערים החברתיים ומה לא, אבל נדמה לי שהעיקרון ברור. דבר קטן אחד פספסנו כאן. כשאתה אומר "מבחן התוצאה", אתה מתכוון לתוצאה אחת בלבד: לא איראן, לא חמאס, לא דיור ולא דיוור מעניינים אותך באמת, מר נתניהו. מבחן התוצאה שלך הוא להישאר ראש הממשלה בכל מחיר, ובו אתה מנצח. ברכות.