אולי זה יקרה כבר בחודש הבא: בנימין נתניהו ייפרד מברק אובמה. שניהם נמצאים בניו יורק לרגל כינוס עצרת האו"ם. הסכם הסיוע האמריקאי לישראל לעשור הבא כמעט סגור לגמרי, ויש דיבורים על אפשרות שהוא ייחתם על ידי שני האישים החמוצים זה לזה בסמוך או ממש בזמן ששניהם בעיר הגדולה, ואולי אפילו ראש הממשלה יקפוץ לוושינגטון לכמה שעות. זו תהיה כנראה הפעם האחרונה. פגישה, חצי פגישה, מבט אחד חטוף והמתנה לחורף הוושינגטוני.
נתניהו חושש ממהלך הסיום של אובמה, אחרי 8 בנובמבר, אחרי הבחירות, כשהוא יהיה נשיא בלי השפעה על הבחירות אבל עם סמכות ויעד אחד: המורשת שלו. מה הוא יעשה? האם הנשיא ינצל את הזמן למהלך סרק אחד אחרון בעניין הישראלי־פלסטיני? האם יניח את יסודות תוכנית השלום כאג'נדה עתידית לממשלה של הילרי קלינטון, אם תיבחר? האם ישרטט את פני הנסיגה הישראלית כדי להקים את פלסטין?
איש אינו יודע, והדעות - גם כאן וגם שם בוושינגטון - חלוקות. האם אובמה יסתפק בתחושה שנתניהו שילם מחיר בהסכם הסיוע על מהלכיו נגדו בנושא עסקת הגרעין עם איראן, או שינסה לתקוע לסיום עוד "צינור" אחרון לראש הממשלה.
נתניהו, אגב, מחויב לשווק את הסכם הסיוע עם ארה"ב כהישג אדיר, אף על פי שלדעת מומחים רבים שעבדו איתו ובממשלתו, הוא החמיץ הזדמנות השווה מיליארדים כששיחק "ברוגז" עם הממשל. לפיכך, עליו לשווק את סכום הסיוע - כ־39 מיליארד דולר לעשור, בלי תוספות מהקונגרס - כהגדלה נדיבה, כדי שלא יואשם בהחמצת הזדמנות. אולי הנקמה הקטנטנה הזאת תספק את אובמה, אבל נתניהו אינו משוכנע בכך.
מה ישראל רוצה
זה הזמן של נתניהו להקדים תרופה למכה. זה הזמן שבו ישראל יכולה לפעול וליזום, כדי לנסות לעצב את מערכת היחסים עם הבית הלבן ב־2017 בצורה טובה יותר ולנתב את המאמץ האמריקאי למהלכים שישפרו את מצבה האזורי, ובכך להגביל את התמרון המדיני הבלתי צפוי בזירה הבינלאומית. לכן, על נתניהו לעשות מהלך שלא מאפיין את סגנונו ואת השקפת עולמו ולהציג יוזמה ישראלית.
היוזמה צריכה להתבסס על מפת הדרכים, אותה תוכנית עתיקה מ־2003 שהונחתה על אריאל שרון ושאותה אישרה ממשלת ישראל עם הסתייגויות, ושאותה קיבלה גם ממשלת הרשות הפלסטינית בראשות אבו מאזן. נתניהו, אגב, היה אז שר האוצר והצביע בעד. את מתווה מפת הדרכים ההיא צריך לעדכן, לשדרג, להרחיב - ולהפוך אותה למפת דרכים אזורית לעשור הקרוב במזרח התיכון.
בתוכנית שעל נתניהו לקדם, עליו להציג את הצעדים הדרושים לביצוע במזרח התיכון על פי תפיסת ישראל. זאת כדי להגיע ליעדים בני השגה ומעוררי תקווה. הוא צריך לקבוע את התנאים לקיום יחסי שכנות, הפסקת אש או הסדרי שלום בכל אחת מהזירות, כדי למנוע יוזמות מיותרות שבדרך כלל מונחתות על ישראל וזוכות לתארים כמו "נאיביות, הזויות ומנותקות". בקיצור, הוא צריך להבהיר מה ישראל רוצה.
אז הנה הצעה, בקווים כלליים: מפת הדרכים המזרח תיכונית היא תוכנית שתביא באופן הדרגתי להסדרי שכנות וככל האפשר להסדרי שלום שימנעו את מצב הלחימה באזור ויאפשרו פיתוח והזדמנויות לתושביו. ישראל מעוניינת שקיום תוכנית זו יביא לסיום הסכסוך עם העולם הערבי וליחסי שלום ושכנות עם כל מדינות המזרח התיכון.
איראן
ישראל תציג את התנאים להשגת הסדר עם איראן: הפסקת פעולות האיבה, החתרנות והטרור בין המדינות, הפסקת ההסתה והכרה הדדית בין המדינות.
מפת הדרכים תקבע את העקרונות להתנהלות מול המעצמה האזורית בעידן שאחרי הסכם הגרעין. היא תציג את הסכם הגרעין כעובדה מדינית שישראל מקבלת, גם אם התנגדה לו, ותקרא לפיקוח הדוק על קיום התנאים שעליהם הוסכם. היא תציג את היעדים הנוספים לפיקוח במיוחד לקראת פקיעת תוקף המגבלות בהסכם, בעוד 9 ו־12 שנים בהתאמה. למשל, פעולות להגבלת תוכנית פיתוח הטילים ארוכי הטווח של טהרן וגיוס כלי הסנקציות כדי לכפות על המשטר האיראני לפרק את ארסנל הטילים לטווח ארוך ובינוני תוך עשור.
המפה תקרא לטהרן להימנע מפעולות למימון טרור אסלאמי וערעור שלטון במדינות שכנות, ובכך תגייס ליוזמה את מדינות ערב הסוניות ותציג צעדים מעשיים לגביית מחיר על המשך החתרנות ומימון הטרור האיראני. כך למשל, היא תקבע שכל סכום שיוכח כי הועבר לפעולות טרור ייגבה מאיראן באמצעים אחרים על ידי הקהילה הבינלאומית באמצעות איום בסנקציות על תעשיית תזקיקי הנפט. כסף זה יועבר ישירות לארגונים הפועלים בטהרן למען זכויות אדם. שלטון האייתוללות צריך לחוש שהמשך המימון של חיזבאללה פוגע באפשרויות השליטה שלו בתוך המדינה.
סוריה
ישראל תציג מפת דרכים לסיום המלחמה בסוריה ושיקום המדינה. היא תקרא להדחתו של בשאר אסד מהשלטון ותציג חלופה של פירוק המדינה והקמת מובלעת עלווית בשלטון יורשי אסד. היא תקרא לשיקום המדינה ולהעברת השלטון לגורמים מתונים שאינם קשורים לאסלאם הקיצוני - דאע"ש, חיזבאללה או ג'בהת א־נוסרה. היא תקרא להכרה בינלאומית בשליטת ישראל בגולן, למרות הסיכוי הקלוש שזה יתקבל, ובתמורה תבטיח לסייע כלכלית והומניטרית למדינה החדשה, כולל הסכם פיצוי כספי נדיב על קבלת שטח רמת הגולן.
ישראל יכולה להציג מפת דרכים לסוריה, הכוללת רצועת ביטחון, ותכניס למסגרת הכרה בינלאומית של הקווים האדומים שאותם היא מיישמת בפועל: הימנעות מהעברת נשק, פעולות חודרות או תשתיות טרור.
מצרים
ישראל תציג תוכנית מדורגת להפיכת חצי האי סיני לאזור סחר חופשי ותיירותי בשיתוף פעולה עם מצרים ומדינות האזור. תוכנית זו כוללת מלחמה משולבת בדאע"ש תוך כדי יישום הסכם ההבנות של קונדוליזה רייס, שיחזיר לשבטים הבדואיים בסיני את מקורות הפרנסה שלהם מתיירות או מפיתוח תעשיות חלופיות.
יצוין כי ההתגייסות שלהם לדאע"ש היא תוצאה של מצוקה כלכלית לאחר שהשלטון בקהיר נישל אותם מהשליטה בחופים. אחרי שהתפרנסו מהברחת נשים, סמים ופליטים, נתקלו השבטים בגדר שהקים נתניהו בדרום ופנו לחלופה הבאה הכי מכניסה - דאע"ש.
הפלסטינים
ישראל תציג תוכנית המשלבת את כל הדברים שנתניהו כבר לכאורה מוכן להם: הקמת מדינה פלסטינית מפורזת, שצה"ל ישלוט ביטחונית בגבולותיה ובשטח עצמו. החידוש יהיה הצגת תנאים וכללים לסיום המצב והעברת השלטון לגורם עצמאי. כלומר, בשלב ראשון ישראל תשלוט על הכל תוך קיום מבחני ביצוע: הקמת מדינה דמוקרטית ערבית, שומרת חוק, הפועלת על פי כללי התערבות ומניעת טרור באופן מתואם עם ישראל וארה"ב, ומאפשרת התיישבות של ישראלים בשטחיה.
ישראל צריכה להציג בתוניס איזה סוג של מדינה פלסטינית היא מוכנה לקבל ולגזור לאחור את הוויתורים האפשריים, כמו היערכות מחדש של ההתיישבות - כולל עיבוי גושים ופינוי התנחלויות מבודדות והעברתן לגושי התיישבות קיימים או חדשים - על פי תוצאות מדידות וברורות של הישות המדינית הפלסטינית שתקום.
מפת הדרכים 2017 היא הדרך הנכונה ביותר לקדם את פני הנשיא/ה הבא/ה של ארה"ב. עם נכונות להתקדמות, עם יעדים ברורים ואיתות ליוזמה. בלי מפה כזו נישאר עם מפית הדרכים, ללא מוצא, במזרח התיכון שבאדמתו אנו מתבוססים בשנים האחרונות.
הכותב הוא הכתב המדיני של חדשות ערוץ 2