כשאריאל שרון תכנן את ההתנתקות, הוא דרש שכל ירי קסאם שיבוצע אחריה ייענה בירי ארטילרי חסר אבחנה של צה”ל לעבר המקום שממנו נורתה הרקטה. הבהירו לו שיהיה קושי משפטי להצדיק מעשה כזה. שרון חרק שיניים, אבל לא הייתה לו הזדמנות לטכס עצה חלופית. אביגדור ליברמן לקח את הזמן שלו במשרד הביטחון, תפס קצת ביטחון, והוא מנהיג עכשיו כללי משחק חדשים ובעיקר קצב אחר. הוא ניסה לזרז את הריסת בתי מחבלים בעקבות פיגועים (בהצלחה מוגבלת), הוא מנסה להכביד עוד יותר על אזורים ועל אוכלוסיות שמהם יוצא טרור (כנ”ל). יוזמתו לשינוי מנעד התגובות הישראליות בעזה חשובה, אמיצה, אך גם מסוכנת.
מי שמשנה את כללי המשחק באופן חד-צדדי צריך להיות מוכן לאפשרות שהצד השני ינסה לגבש כללים משלו. השאלה היא האם יש לישראל מספיק "אוויר" לספוג סבב אלימות מול חמאס בעיתוי הנוכחי, לקראת סוף הקיץ ותחילת שנת הלימודים? האם נתניהו, שהפגין עמידות נמוכה מאוד בצוק איתן, נטש את מדיניות ההכלה שנקט יחד עם משה (בוגי) יעלון לטובת המשוואה החדשה של ליברמן?
הגיבוי שנותן נתניהו לליברמן עכשיו אינו רלוונטי. השאלה היא איך הוא יתנהג כשהתותחים ירעמו והתושבים יישבו במקלטים. כדי לשנות משוואה אסטרטגית צריך כושר עמידה, יכולת ספיגה ונכונות לשלם מחיר. אנחנו לקראת סיומו של קיץ שני רצוף בלי עימות בעזה. האם נתניהו מוכן לקחת את ההימור להתלקחות רבתי לקראת חגי תשרי?
התרעות פיקוד העורף