אם כל אדם הוא עולם ומלואו, אזי למספרי ההרוגים, הפצועים והפליטים במזרח התיכון אין כל משמעות. ובאמת, במו"מ על המתווה ל"הפחתת האלימות והקטנת הסבל" בסוריה, לא עסקו בסבל של בני אדם, אלא באינטרסים מדינתיים.
לעולם העצל, האדיש, האכזר והציני לקח כמה שנים טובות עד שהחל להתערב כדי לסיים את הטבח ההדדי בסוריה. לא שום התקף אלטרואיזם או וירוס מוסרי, אלא זרם פליטים וזרזיף טרור שגלשו מהמזרח התיכון לכל עבר ואיימו על שלוותם ורווחתם של אזרחי אירופה וארה"ב ומנהיגיהן. ותודה לדאע"ש כמובן, שהיה המנוף והתירוץ שאילץ אותם לשתף פעולה.
הטקטיקה של העולם היא להמתין שהצדדים יתישו אלה את אלה ותימלא סאת הדם. האסטרטגיה היא להפסיק את זרם הפליטים וזירזוף הטרור ולהוציא מן העיסה המדממת הזאת את הנתחים הטובים ביותר: השפעה אזורית, יוקרה פוליטית פנימית, שווקים חדשים, נפט וחוזים לחידוש התשתיות שנהרסו במלחמה, שיחליפו בזריזות את החוזים לאמצעי הלחימה.
העולם ממדר את מדינת ישראל ממעורבות בסוריה, אבל יש לה אג'נדה משלה. בפרסומים שונים באיראן ולבנון נטען כי כמעט מאז פרוץ הקרבות תומכת ישראל בחלק מן המורדים, והעניין כבר דוסקס כאן. התביעה למיגור אסד היא מוצדקת והאיש ומשטרו הם חרפה אנושית שמחייבת השמדה. הבעיה היא שהוא לא היחיד במרחב הערבי, וההימור על חיסולו התגלה ככושל ומכשיל (שר הביטחון ברק בפרוץ המרד: "נפילת אסד קרובה"). לפי דיווחים בתקשורת הסורית, צה"ל וחיל האוויר מעורבים בקלחת הסורית והשאלה היא אם זה מועיל לביטחון מדינת ישראל. התשובה היא לא.
בדיונים העכשוויים להפסקת האש נאמר כי בהסדר המתגבש קיים נספח. אי אפשר להגיע להסדר ללא שרטוט אזורי השפעה שנתפסו בידי הצדדים, ולנתניהו יש אינטרס מובהק לדחוק את הציר אסד־חיזבאללה־איראן מאזורי הגבול ברמת הגולן. גם בגלל מקרה של הידרדרות (אינטרס צה"ל) וגם בגלל שממשלת הימין סבורה שאפשר לנהל את המו"מ על הגולן ביתר קלות מאשר מול אסד.
אני לא קונה את סיפורי הפגזים שזלגו ורוצה לסייג: אין לי שמץ, אבל אני מכיר את הנפשות הפועלות, את האינטרס המדריך אותן ואת דפוסי הפעולה. פגז קומפוט נוסף גרם לירי של צה"ל על עמדת תותחים סורית באזור תל שער ליד קונייטרה. וככל שההסדר קרב "זולגים הפגזים מעצמם", בפרפרזה על שירה של מרים ילן שטקליס.
מדובר צה"ל נמסר כרגיל כי “צה"ל רואה במשטר הסורי אחראי לנעשה בשטחו ולא יסבול כל ניסיון פגיעה בריבונותה של מדינת ישראל ובביטחון תושביה". כולנו בעד, אבל מהי מטרת המלחמה?
כזכור, האו"ם והעולם אינם מכירים בסיפוח רמת הגולן. רבין, פרס, ברק ונתניהו א' ניסו בזמנו להתמקח עם אסד האב והבן כדי להגיע להסדר. ההיגיון דאז אמר נוציא את הסורים ממשוואת האיומים המדינתיים, נשחד את אסד באמצעות מסירת הרמה ושישכח את התביעה העיקשת שלו: אין הסדר ללא הפלסטינים (זו הסיבה שבגינה סירב ללכת עם סאדאת להסדר עד הס"מ האחרון עם בגין) ואז נתקוטט עם הפלסטינים המבודדים על הצ'ופר האלוקי - הגדה המערבית.
כיום, גם אם מתווה ההסדר הנוכחי בסוריה יסתיים בחלוקת אזורי השפעה, כל רבע כנופיה שתתמקם באזור תעלה את הדרישה להחזרת רמת הגולן כדי להוכיח עצמאות ורצינות. אלא שהכוח המכריע באזור במסגרת ההסכם המתגלגל (באדיבות אובמה, שהואיל לוותר על התענוג של הקרבת חיילים אמריקאים לטובת הקרבת חיילי פוטין) הוא הציר רוסיה, איראן, סוריה וחיזבאללה. אלה הם שכנינו ואיתם יש לנו עסק.
אני מניח שמרבית הישראלים רוצים ברמת הגולן, כולל הח"מ, זה רק בלתי אפשרי. אלא אם כן אתה סבור שמדיניות הפגז הזולג תבטיח את המשך האחיזה ברמה. לכן עוד הרבה פגזים יזלגו לשטחים פתוחים ברמת הגולן, וכמספר הפגזים מספר התגובות של צה"ל ושל הצבא הסורי, וכך גם הסיכוי להידרדרות. למי ששכח: האיום הגדול ביותר על מדינת ישראל הוא מאגר הטילים של אותה חזית צפונית. חוכמת המנהיגות היא לא לסכן את הווילה בג'ונגל בתגובות סרק לזליגת ירי, שמגבות מדיניות חסרת תוחלת.
התרעות פיקוד העורף