אבל כל זה רק מס שפתיים, מן השפה ולחוץ. עם 65 מיליון פליטים ועקורים שגורלם ועתידם נדונו השבוע בכנס חירום של ראשי מדינות בשולי העצרת; מלחמה עקובת דם בסוריה שגרמה למותם של כחצי מיליון בני אדם ושסופה לא נראה באופק; מדינת סירוב כצפון קוריאה שביצעה ניסוי גרעיני; ויחסים עכורים בין ארה”ב לרוסיה שלוותיקי מרכז האו”ם בניו יורק מזכירים את שיאו של עידן המלחמה הקרה - העניין הפלסטיני נראה זניח ושולי.
ברשימת הנושאים והבעיות שנשיא העצרת פיטר תומפסון פרסם כסדר עדיפויות לדיון בעצרת הנוכחית, הסכסוך הישראלי־פלסטיני לא מוזכר בכלל. בתדרוך שמזכ”ל האו”ם, באן קי־מון העביר לעיתונאים הוא לא התייחס כלל לנושא. בכתבה שפורסמה ב"ניו יורק טיימס" תחת הכותרת “אתגרים גלובליים דחופים ברקורד של האו”ם”, אין אזכור, אפילו ברמז, של הבעיה הפלסטינית.
אבו מאזן, בסיוע דיפלומטים אירופיים, במיוחד צרפתיים, ינסה גם השנה להשיג לנציגות פלסטין באו”ם מעמד של חברה שוות זכויות. הסיכוי להחלטה כזאת שואף לאפס משום שארה”ב תטיל וטו.
מכל זה אין להסיק כמובן שלראש הממשלה, בנימין נתניהו, מצפה שהות נעימה ושופעת נחת בעצרת הנוכחית. הנאום שיישא מחר (חמישי) יהיה מבחינה רטורית מלאכת מחשבת. נתניהו גם הכין כנראה איזה טריק שירתק תשומת לב תקשורתית לנאום. אבל גם אם יכלול בדבריו יוזמה מדינית חדשה, הנאום לא יעורר ציפיות לתוצאות מעשיות ולסיכוי לפריצת דרך. רף האמון בראש ממשלת ישראל בזירת האו”ם הוא בשפל. משיחות שלא לייחוס עם דיפלומטים, חוזרת ונשנית הערכה כי לראש הממשלה אין עניין ורצון לקידום שלום. ההערכה היא שאפילו עצם חידוש ההידברות עם הפלסטינים לא עומד בראש מעייניו. דיפלומטים אומרים כי גם אם נתניהו ייזום פגישה עם אבו מאזן בשולי העצרת, הם לא יתייחסו לפגישה כזאת כמהלך רציני לכיוון של שלום.
ובכל זאת, נתניהו יוכל לרשום לעצמו הישג, מעצם הפגישה היום עם נשיא ארה”ב, ברק אובמה. גם פגישה מתוכננת בניו יורק עם נשיא טורקיה, רג’פ טאיפ ארדואן, תירשם לזכותו של ראש הממשלה.
התרעות פיקוד העורף