אחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין, שמעון פרס ביקש ממני שאשאר איתו. הפכתי להיות ראש המטה שלו מ־96' ומאז אני מלווה אותו באופן קרוב. למדתי ממנו רבות. קודם כל ללכת עם האמת שלי גם אם זה קשה. אם יש לך מטרה, הוא אמר לי, אפשר להתגבר על המהמורות שבדרך בלי להרים ידיים. פרס מעולם לא הרים ידיים, ללא קשר למאורעות. גם במלחמה על חייו הוא נלחם עם הרבה מוטיבציה ובהרבה כוח.
לפרס יש כוחות גנוזים, הייתי עדה להם כל השנים. נכנסתי אליו לחדר לאחרונה ולחצתי לו את היד ואמרתי לו: אני פה. הוא לחץ לי יד בחזרה. אי אפשר להסיק ממה שקורה לאנשים בגילו לגביו, כי הוא עשוי מעוצמות אדירות ומאופטימיות אדירה. יש לו רקורד מדהים עם רמת עשייה מדהימה והרבה פעמים הוא לא קיבל על זה קרדיט. רק עכשיו, עם פתיחת הפרוטוקולים, הציבור כולו ידע שפרס כראש הממשלה עצר 400 אחוזי אינפלציה. פרס לימד אותי שגם כשלא מקבלים קרדיט צריך לבלוע זאת ולהמשיך הלאה. זה כלי ענק בשבילי לחיים.
באותן 20 שנים שעבדנו ביחד היו כמה רגעים שהיו רגעי שיא. אחד מהם היה רגע כניסתו לבית הנשיא והפיכתו של פרס לנשיא הכי פופולרי שהיה כאן. רגעים מרגשים נוספים היו בעת קבלת האורחים שהגיעו לבית הנשיא: שני אפיפיורים, הנשיא סרקוזי, הנשיא אובמה, מלכים, מנהיגים ואזרחים מכל העדות והמגזרים.
רגע זכור נוסף הוא הביקור שהיה לנו בגרמניה שבו פרס נאם בבונדסטאג. כשהייתי שם לצדו קיבלתי טלפון שאבי נפטר, וזו לא הפעם הראשונה שבה חיי האישיים השתלבו בעבודתי עם פרס. עליתי מיד על מטוס וכשאחי אמר קדיש על הקבר של אבא שלנו, שהיה ניצול שואה, פרס אמר קדיש בבונדסטאג.
במסגרת העבודה המדהימה שלו הוא לא היה רק מנהיג ומדינאי, אלא גם איש העולם הגדול. כך הוזמנו למוסקבה לציון 65 שנים לניצחון על הנאצים, ישבנו על טריבונה ענקית עם כל ראשי המדינות כשמעלינו שורה של כוכבים אדומים. בהמשך הייתה ארוחת ערב עם ולדימיר פוטין, שלחץ לנו יד. אמרתי לפוטין שאבא שלי זכה לשרת בצבא הרוסי וקיבל את הכוכב אדום ופוטין הצדיע לי.