לקראת הכינוס השנתי הראשון המוקדש למדיניות ישראל ביחס לסין, שיקיימו מחר SIGNAL והמכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) במרכז הבינתחומי הרצליה, יש מקום לבחון את האינטרס הסיני המתפתח במזרח התיכון במקביל לעלייתה של סין למעמד מעצמה גלובלית גדולה. ישראל, היושבת בקצה יבשת אסיה, בולטת כמדינה מזרח־תיכונית קטנה אך משמעותית בשל יציבותה וחוסנה הכלכלי. הכלכלה המתקדמת והחדשנות הישראלית הן לסין מקור משיכה. כמו כן, המגמה הישראלית להעמיק את הקשרים הכלכליים עם אסיה־פסיפיק עומדת בקנה אחד עם השקפתה של סין על המזרח התיכון לקראת הפיכתה לאומה של חדשנות. סינרגיה זו של אינטרסים תרמה לצמיחה מהירה ויציבה של יחסי ישראל-סין בחצי העשור האחרון.
למרות זאת, בהקשר האסטרטגי של היוזמה הסינית Belt and Road, ההנהגה הסינית נראית יותר מתלהבת להעמיק את היחסים שלה עם מדינות ערביות ומוסלמיות מאשר עם ישראל. למעשה, נראה כי חלק מן המנהיגים קשובים יותר לעמדות העוינות של מדינות מוסלמיות מסוימות נגד המדינה היהודית. אז האם סין שינתה את מדיניותה כלפי ישראל? האם סין מוכנה לחזק את קשריה עם מדינות ערב? מה הרציונל של המדיניות הסינית במזרח התיכון?
אם ייוותרו ללא תשובות, שאלות אלו עשויות לעורר חששות בישראל. מבט מעמיק בהיגיון של המדיניות הסינית עשוי לספק הבנה טובה יותר בנוגע להשתלבות סין בישראל ובאומות אחרות באזור.
צומת מרכזי
מנקודת מבט פוליטית, העיקרון הראשון של מדיניות החוץ הסינית הוא לשמור על פרופיל נמוך בזירה הבינלאומית. מאז אומצה יוזמת Belt and Road באופן רשמי בתחילת שנת 2015, היא עומדת בראש סדר היום של מדיניות סין, והמטרה: להתחבר עם יבשות אירו־אסיה במסחר, בהשקעות, בתשתיות ובחילופי הון אנושי. מדובר ביוזמה גיאו־כלכלית וגיאו־אסטרטגית שנועדה להמריץ מחדש את הכלכלה הלאומית בסין, אשר כבר החלה לפעול בפקיסטן ובבנגלדש וצפויה להתרחב מערבה למרכז אסיה דרך איראן ולכיוון אירופה. כבר עתה, ברוב האוניברסיטאות ומכוני המחקר הגדולים הוקמו מרכזי מחקר העוסקים ביוזמה.
כמו כן, מכוני מחקר בסין ובעולם הקימו צוותי חשיבה שנועדו לקדם שיתוף פעולה דו־צדדי ורב־צדדי סביב היוזמה. בנוסף, כבר אפשר לראות הקמה של תשתיות אדירות לאורך הנתיב הימי הכוללות שדות תעופה ונמלים ימיים מג'יבוטי שבאפריקה ועד נמל פיראוס שביוון. סין רואה את החוזה להרחבת נמל אשדוד ולניהולו ואת רצונה להקים מסילת רכבת בין אשדוד לאילת כגשר יבשתי שיחבר בינה לבין אירופה. המזרח התיכון נמצא בצומת מרכזי של אירו־אסיה, ולכן הוא נושא עמו חשיבות קריטית ליישום המוצלח של התוכנית החדשה של דרך המשי.
המדינות הערביות והמוסלמיות הרבות, המשתרעות על שטח גדול ובעלות אוכלוסייה ענקית, נתפסות כשוק חשוב לבניית תשתיות והעברת כושר ייצור תעשייתי סיני. לכן סין מעוניינת להתחבר אליהן. לשם השוואה, ישראל אינה מדינה גדולה בשטח או באוכלוסייה. יתר על כן, ישראל סובלת מיחסים מתוחים עם מדינות שכנות. לפיכך, נראה כי סין שומרת עם ישראל על יחסים פוליטיים בעלי פרופיל נמוך, ברמת הסטטוס־קוו הנוכחי, כדי שלא ליצור התנגדויות בקרב מדינות מוסלמיות. כהגדרתה של סין, היא מרחיבה את הישג ידה ברגישות.
מבחינת ההיבט הטכנולוגי־הכלכלי, לישראל רלוונטיות עצומה לנוכח השינוי הכלכלי שעוברת סין והמתאפיין בהטמעת חדשנות, טכנולוגיה וצמיחה בת קיימא. לישראל כלכלה מגוונת, איתנה וחדשנית, היי־טק, אגריטק ומגזרי יזמות שיכולים להרוות את נפשה של סין בתחומים אלה במהלך השינוי המבני במשק שלה. למעשה, סין פועלת לרכישת המומחיות הטכנולוגית והחדשנות שישראל מציעה ומוצאת בה קשת רחבה של אפשרויות לעסקים ולהשקעות שיחזקו את הכלכלה הסינית. לדוגמה, בעורף המערבי של סין שבו יש מחסור של מים, חברות ישראליות יכולות ליצור פתרונות לניתוב מים, להתפלה, להשקיה ולטיהור. הרפואה והתרופות הישראליות הן מהחדשניות ביותר בעולם. כל התחומים הללו מעצבים את היתרון היחסי בשיתוף הפעולה עם סין בעוד היא מנסה להבין כיצד הפכה ישראל למדינה כה מוצלחת למרות העוינות הרבה כלפיה.
זהיר, מיטבי, עקבי
בסופו של דבר, הצמיחה הכלכלית היציבה של סין תוביל אותה לעמדת הכלכלה הגדולה בעולם. מובן מאליו כי בהיותה מוקד עולמי מוביל להיי־טק, ישראל משלימה את הכוח התעשייתי של הכלכלה הענקית הזאת. אף שהסחר בין המדינות עמד על למעלה מעשרה מיליארד דולר בשנת 2014, היצוא הישראלי לסין נותר חלש ובכך נותר מקום רב לצמיחה. בגזרת המו"פ (מחקר ופיתוח), שתי המדינות הן שותפות טבעיות. מאחר שהכלכלה אינה ניתנת להפרדה מן הפוליטיקה, קישורים מסחריים משגשגים יכולים להאיץ קשרים פוליטיים חזקים. יתרה מכך, סין בוודאי תתחיל להעניק יותר תשומת לב לקשריה המתפתחים של ישראל מול שכנותיה של סין, מול מדינות ערב הסוניות ומול אפריקה.
ההערצה של האליטות והמחנכים של סין את הטבע החדשני של ישראל היא גורם נוסף המעודד את הרחבת היחסים. האוניברסיטאות בסין בונות שותפויות עם עמיתיהן הישראליות בעוד יותר ויותר סטודנטים סינים לתארים מתקדמים מחזרים אחר אוניברסיטאות ישראליות כדי ללמוד בהן. הדור הצעיר מוסיף חיוניות לדינמיקה בין שתי המדינות.
בסיכומו של דבר, ישראל היא שותפה חשובה ביותר לסין. ליחסים בין שתי המדינות יסודות איתנים ויציבים. סין מעריכה את המחויבות הישראלית לקידום היחסים, כפי שבאה לידי ביטוי בהקמתה של קונסוליה ישראלית רביעית בצ'נגדו שבחלקה המערבי של סין. קונסוליה זו מצטרפת לקונסוליות שכבר קמו בגואנגדונג, בשנגחאי, בהונג קונג ולשגרירות בבייג'ינג.
בשלב הראשוני של היוזמה הסינית Belt and Road, סין תעדיף לקדם שיתוף פעולה והידברות באופן פומבי ושיטתי במזרח התיכון, מתוך ראייה מציאותית המייחסת עדיפות לגודלן ולאוכלוסייתן של מדינות כנתון המשקף את הפוטנציאל לעסקי התשתיות והפיתוח התעשייתי הסיני. עם זאת, ישראל בהחלט נמצאת על הרדאר הסיני, וזו תקדם את שיתוף הפעולה עם ישראל בלי להפר את האיזון העדין במכלול האינטרסים השונים של סין.
במבט אל העתיד, סין תחזק את נוכחותה בישראל ובמזרח התיכון באופן זהיר, מיטבי ועקבי. רצוי שלישראל יהיו אמון וסבלנות אסטרטגית בטיפוח יחסיה עם סין, תוך מודעות לפער התרבותי בין המזרח למערב; קונפוציוניזם ("אסכולת המלומדים") הוא הבסיס של הראשון והיהדות היא הליבה של האחרון. אפשר לטעון כי תכנון מדיניות טוב צריך להימדד לא רק על ידי הניסיון למזער את הבעיות הקיימות, אלא גם על ידי ניצול הזדמנויות פוטנציאליות. אין ספק כי מגוון ההזדמנויות לשיתוף פעולה בין סין לישראל הוא רחב.
הכותב הוא מנהל המרכז למחקר וללימודי המזרח התיכון ואפריקה, עמית מחקר של האקדמיה הלאומית לפיתוח ואסטרטגיה באוניברסיטת רנמין, סין. ד"ר שאוג'ון ינאם מחר (חמישי) בכינוס משותף של סיגנל והמכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), העוסק במדיניות ישראל ביחס לסין, שייערך במרכז הבינתחומי הרצליה