כשיוצב ארונו של הנשיא התשיעי היום ברחבת הכנסת, זו תהיה הפעם הראשונה שבה ימצא את עצמו שמעון פרס בתוך הקופסה. לא היה דבר שפרס שנא יותר משבלונות, קופסאות ושאר מבנים שמרניים. הוא חשב כל חייו "מחוץ לקופסה", הוא ריחף כל חייו במחוזות הדמיון, החזון, החלום. הוא ניפץ כבלים ושבר מוסכמות ונכנס בקירות. לא מעט פעמים שבר את הראש. פעמים אחרות, הצליח לשנות תפיסות עולם ולטלטל מחשבות. אם היה יכול לתכנן את ההלוויה וטקסי הפרידה ממנו, היה בוודאי מבקש גם הפעם, בדרכו האחרונה, לרחף מעל, לא להיות סגור ונעול מתחת.
נדמה לי שפרס הבין, בתוכו, שהסוף מתקרב. יש לא מעט סימנים שהוא חש שזמנו הולך ואוזל. זה השפיע על מצב הרוח שלו, שהעכיר בתכיפות הולכת וגוברת בחודשים האחרונים. שני תאני, שהפיקה את הסרט "להיות שמעון פרס" ובילתה איתו באינטנסיביות שנים ארוכות במהלך הצילומים, הוזמנה לפתע ללשכתו לפני קצת יותר משבוע. יחד עם הבמאי נפתלי גליקסברג הם ישבו ופטפטו עם פרס, כשלפתע ביקש מהם להצטלם. תאני לא ממש הבינה מדוע.
היא הייתה בסוף הריון קשה עם תאומים ופרס הסביר "שתישאר מזכרת לילדים". מה מזכרת, אמרה לו תאני, הרי אתה תגיע לברית המילה. פרס התעקש. הוא מעולם לא דיבר במונחים הללו, של "להשאיר מזכרת" אחריו. אז הם הצטלמו. ברית המילה התקיימה ביום שלישי השבוע. בלילה שבין שלישי לרביעי החזיר פרס את נשמתו לבורא ועבר מן העולם.
בשנה האחרונה השקיעו פרס ובני משפחתו כרבע מיליון שקל בשחזור ושיקום מבנה בן ארבע קומות בכפר הנוער בן שמן, שבו בילה פרס כמה שנים בבחרותו. בכפר הנוער הזה הוא הכיר את סוניה ושם הנץ ופרח סיפור אהבתם. סוניה קבורה בבן שמן.
המבנה שאותו שיפצו משמש לטיפול בילדי כפר הנוער בטכניקות שונות והוא ייקרא "בית סוניה". עכשיו, כשהשיפוץ הושלם ו"בית סוניה" הפך לעובדה מוגמרת, נטש גם שמעון את העולם הזה והצטרף אליה, אהבת נעוריו. הם יהיו קבורים בנפרד, היא בבן שמן והוא בהר הרצל, אבל מאוחדים למעלה בשמיים.
הטור המלא - מחר ב"מעריב־סופהשבוע"