מה התחדש בחג הזה, שלא היה בסבבים האינסופיים שלפניו? האמת היא, ששום דבר מהותי. הלוויית הנשיא פרס יצרה גל לחצים חדש על הרצוג, שטפטף גם החוצה. דיבור בינו לבין נתניהו היה קיים כל הזמן ויהיה קיים כל עוד שניהם בחיים. הרצוג לא מסוגל לסגור את המכשיר הסלולרי שלו ולא קורץ מחומר שמסוגל לא לקבל שיחה מראש הממשלה.
עכשיו תצרפו לזה את כל הדיפלומטים שהצטופפו כאן בסוף השבוע האחרון, וכמעט כולם דחקו בבוז’י להיכנס לממשלת נתניהו ולהושיע את העם, המזרח התיכון והעולם. תשובתו לכולם היתה זהה: לא בשלו התנאים המדיניים. הוא הודה שהוא רוצה, אבל נתניהו לא מוכן לשלם את המחיר. גם גורמים אמריקאים שפגש לאחרונה שמעו ממנו שהוא יסכים להיכנס, אבל רק אם המסמך המדיני ינוסח וייחתם.
נתניהו לא שם. ספק אם יהיה שם, אלא אם כן יחול מפנה דרמטי בחקירה או בבדיקה בעניינו, שייאלץ אותו לחשב מסלול מחדש. במקרה הזה, הרצוג יהיה מתאבד שיעי אם יצטרף לממשלתו של ראש ממשלה בחקירה.
מה שהרג את הרצוג בשנתיים האחרונות, זה האופי שלו. אי המסוגלות שלו להגיד לא. לשרטט קו אדום ולעמוד בו. להיות האיש הרע. הוא נשא ונתן את עצמו לדעת, וכשהתהליך הסתיים, כמו שמסתיים כל מו”מ עם נתניהו, מצא הרצוג את עצמו מרוקן ונטול אשראי ציבורי או אמינות כלשהי.
הוא יכול לבוא בטענות רק לעצמו. את הלקחים הוא הפיק ועכשיו הוא מפגין יכולת עמידה משופרת. מבחינתו האישית, זה מעט מדי ומאוחר מדי. הרצוג נבון מספיק כדי להבין שנתניהו זקוק לו כ"גשר" לימים הנוראים, בין הזמנים, בהם אובמה יהיה חופשי ומאושר. נתניהו יודע שאובמה מתלבט בין צעדים שונים, שאף אחד מהם לא יוסיף בריאות לראש הממשלה. הרצוג כשר חוץ יכול לרכך ולעדן את מה שצפוי מהנשיא האמריקאי. הרצוג יודע שכל מה שנתניהו יבטיח עכשיו, הוא ישכח ברגע שנשיא חדש ייכנס לבית הלבן. לכן הוא דורש את הכל בכתב ובפומבי.
אחד ממקורבי הרצוג קורא לנתניהו “הפנטומימאי”. הוא מוכן רק לעשות תנועות ידיים, פרצופים ורמזים, אבל לא להגיד שום דבר מפורש. התיאור מדויק. בימים רגילים, היה עכשיו שמעון פרס נכנס לתמונה ומנסה לחבר בכל הכוח את קוביות הפאזל הזה לממשלה ש”תקדם את השלום”. אבל פרס איננו וממשלת אחדות ספק רב אם תהיה.
התרעות פיקוד העורף