"מאמי, הזמנתי את המשפחה שלך לערב חג שני. אני לא רוצה לשמוע מילה, אני אוהבת לארח. רק בגלל שאתה מיזנטרופ, שונא אדם, אני מגבילה את עצמי ל-3-4 פעמים בשנה". אין שום בעיה, כפרה. בדיוק באתי להודיע לך שאני נוסע לקריית שמונה עם רוברט, בני ושלומי. אולי גם פולו יגיע, אם לא יחמיץ את הטיסה מאמסטרדם. את יודעת שהוא כבר חמישה ימים בקופי-שופ'ס, עם חולצה צהובה? ממש ילדותי, באמש'לי, אבל אני מקנא בו. אנחנו צריכים לעודד את מוטי איווניר נגד באר שבע. לק"ש אין אוהדים, וגם את יודעת שזו עבודה שלי, לעודד.



“נוסעים מתי? לא הבנתי". לא כל דבר את צריכה להבין. מספיק שאני מבין. המשחק בשני בערב, אבל אנחנו חייבים לעודד אותו אחרי חמש תוצאות תיקו, אז אנחנו יוצאים בצהרי יום ראשון. נאכל בדרך, נשתה איזה קפה קטן כל 45 דקות, נהיה אצלו בערב. רוברט רוצה שנטוס במסוק, אבל אני מעדיף לנהוג. אני אוהב את הארץ, רק את האוכלוסייה אני מתעב.



“אין לי שום בעיה, תבלו. רק שתתייצב ביום ראשון בבית לארוחת ערב, לא יאוחר משבע בערב". תגידי את מקשיבה לי, או רק שומעת? אני לא כאן, אני בק"ש. “לא. אתה שומע ולא מקשיב. המשפחה מגיעה בשבע וחצי. תטייל, תטוס, תרחף, אבל בשבע אתה בבית. אני לא מאמינה שהנשים שלהם ישחררו אותם בערב חג. לא כולם פסיכים כמוך". מה זה ישחררו? מה אנחנו במעצר בית? מחליטים, נוסעים וחוזרים. “בערב חג אתה עם הילדים שלך, והמשפחה, סביב השולחן. ונמאס לי לדבר על זה כבר".



# # #


החגים האלו משבשים אותי. כל יומיים אירוע. ליד המסעדה של אהרל'ה הקימו שתי סוכות, והחבדניקים פתחו שם דוכנים למכירת ארבעת המינים. וזה קורה ברמת אביב, לא בבני ברק. הכול יש בדוכנים האלו, למעט קופה רושמת, ספרי חשבוניות, תעודת עוסק מורשה, ורישיון לרוכלות של עיריית ת"א. חוליית הבילוש של ארני ואביבה ממע"מ ת"א, שמסתובבת באזור בימי חול, הוצאה לחופשה כמו כל עובדי המדינה. הפקחים של עיריית ת"א, שבימי חול מסתובבים באזור ובודקים אם כיסא של מסעדה או בית קפה חרגו בשישה מ"מ מהקו הלבן שתוחם את השטח שעליו משלמים ארנונה, נעלמו כלא היו. הם לא באים לקנוס את העבריינים עם המגבעת, כי לחרדים מותר כאן הכול.



הכלכלה השחורה חוגגת. רוצה לנפנף בלולב? תשלם; רוצה להריח אתרוג? תשלם. ואל תעליב את עובדי האלילים האלו בשאלות כגון כמה זה עלה לכם הסטוק הלימונים האלו, או שהערבה בחמאם הטורקי יותר זולה. הם נורא נפגעים. חס וחלילה לבקש חשבונית או קבלה. הם לא עובדים עם זה, זו עבירה על קידוש השם. ואף אחד לא פוצה פה ומצפצף בכיוון. עייסק של מאות מיליוני שקלים, אבל רשויות המס בחופשה כפויה עד לסיום הגזל מהציבור, שחס וחלילה לא יפריעו את הקדושה בגזל. כי זה פשע מאורגן כהלכתו, ואת זה חוגגים כאן.



בערב החג התארחנו בסוכה של גיסתי. מאחר ואני ידוע כטינף, שאלתי את אחד האורחים, תלמיד ישיבה, מדוע אנחנו מחכים למשיח בן דוד, כי דוד המלך לתפיסתי, היה יושב היום בתא של משה קצב, על האירוע עם אבישג השונמית. 1. היא הייתה קטינה; 2. מה זה “להיחם את כפות רגליו"? היא פיתתה אותו, הוא שכב איתה, אף שהיה נשוי כבר ל-18 נשים; 3. מהמקרה אנחנו למדים, שגם דוביד'ל הג'ינג'י אהב גויות יפות בזקנתו, כי הבין שיהודיות זה חבל"ז, רק צרות; 4. ועוד לא דיברתי על דוביד’'ל עם “לא תחמוד אשת רעך", על הדרך הפושעת שבה השיג את בת שבע; אז מה בדיוק קדוש בטיפוס הזה?


האברך מאוד נפגע, שאני מזלזל כך בדוד המלך. הוא הודיע לי שהוא כבר נענש, ונמחל לו. מי מחל, הקשיתי. “אלוקים, רק לו המחילה". ואיך אתה יודע? אלוהים סיפר לך שמחל? השאיר משהו בכתב? אתה מאמין לחז"ל? הם כתבו מה שבא להם, אחרי שהעבירו באנג מאחד לשני. הרי כך נולד הרי המושג צוזעמן. לא שמעת על זה?



ואז כיפוש הוציאה אותי מהסוכה, ואף קבעה שאני אידיוט. “אתה לא מדבר עם מאיר ברדיו, וזה לא סתלבט. הוא דתי, זו אמונתו. למה אתה חייב לערער אותה"? מה קרה, כיפוש? נתתי לו רק חומר למחשבה, שייצא קצת מהקופסה. “סע, סע לתל אביב. הרי זה מה שרצית, נכון? לעצבן אותי, כדי שאשחרר אותך? אז אתה משוחרר".



מה פתאום. את הרי יודעת כמה אני אוהב להיות אושפיזין, כל השנה אני מחכה לזה, סופר את הימים. אפילו ארכוש לגאיצ'ו דגל כמו טופל'ה טוטוריטו, שינפנף וילך בתלם כמו רוב הציבור. הוא גם יצביע לג'ואיש-האוס, אני מבטיח לך. אולי אפילו לאריה־גענב־זכאי־צדיק־תמיד. שמעת? אפשר למחול. אז הנה אני מציע את אודי אדיב ומרדכי וענונו לסגני שר הביטחון, כי הם כבר ריצו את עונשם, ומה את אומרת על האופנובנק, כשר לבט"פ? הוא בטח מבין בזה יותר מגלעד ארדן. והוא גם ריצה את עונשו. “אני אומרת שאתה דפוק, אותי שכנעת. אבל אתה דפוק חמוד. סע, עשית מספיק נזק".



אז חשבתי שנמחל לי כבר העונש בחג הזה, אבל היום היא מארחת. ואת חול המועד היא הקדישה לשיחות עם אחיותיה כדי לחפש תשובה, אם הסלמון צריך להיות קריספי או לא. אני המלצתי על רוטב שום ולימון, כי ככה אלוהים אוהב את הסלמון שלו בתנור, כי מוטי קירשנבאום סיפר לי, והוא היה בחז"ל.


“תקשיב לי, ואל תהיה ציני. בערב החג אתה יכול להסתובב ברחובות עד שש. זה חשוב לי שייהנו. בלי פוליטיקה בשולחן, בלי אגם הדרעק, אני מבקשת בשבילי שתהיה נחמד לשם שינוי". זו המשפחה שלי, נכון? הם יודעים שאיני נחמד. בשביל זה יש משפחה, לא צריך להעמיד פנים. “אז בשבילי תהיה נחמד, תתאמץ. ובבוקר תיסעו לקריית שמונה. אני אפילו אמצא לכם טיסה".



אין בעיה, סבבה. אבל כפרות, אל תטרחי למצוא לנו טיסה. הג’מעה עוד לא החלימה סופית מהעוקץ שמצאת לנו ללונדון. בואי נסכם שטיסות לא תמצאי בעשור הקרוב, סגרנו?



“טוב. לך קנה דגל לילד".