נראה שהביטוי הכי אותנטי לדחיינות הישראלית הוא "אחרי החגים". זו הבטחה שאין לה כיסוי, בעיקר כי המבטיח חושב שאין סיכוי שהעת הזאת אכן תגיע. ובכן, הפתעה. זה כאן. ועכשיו, איך נעמוד בהבטחות תמוהות, בלתי ישימות, חסרות שחר ומשוללות יסוד, שהנחנו על שולחן המשימות לפני חודש? אם כולם יעמדו בהבטחותיהם, החל מהשבוע, לא נעשן, נהיה שריריים עם אחוזי שומן של ברוס לי, נתחיל מיזמים מרתקים, נתקן את מה שמקולקל בבית, נעשה את הבדיקות הרפואיות המקיפות ביותר, ונראה את "חולייטה" של אלמודובר. ובאופן תמוה ולא מוסבר, אנשים שדוחים דברים תמיד נראים מאושרים יותר מאנשים שהספיקו לעשות הכל בזמן.

כשפגשתי את אפרת השבוע היא שאלה אותי את השאלה האסורה שהתשובה עליה היא כמובן, כן, השמנת. בואי נחשוב רגע על כל ארוחות החג, פלוס הקינוחים המיותרים, ההבטחה שאחרי החגים תתחילי דיאטה, והידיעה שהחורף מתקרב, שזו עוד סיבה מצוינת לבליסה ללא היכר, נוריד מזה את מספר הקלוריות החד–ספרתי שהצלחת להפחית בעיקר על ידי שינה, רביצה, ישיבה והליכה במסלול החד–כיווני הקצר של הבניאס בטיול המשפחתי, ובחישוב פשוט אנו מגיעים לזה שמספר גדול יותר של קלוריות נכנסו מאשר יצאו, ודיאטה זו עוד הבטחה חסרת סיכוי מבית מדרשך. חבר אחר, יותם, בחור צעיר שגר בתל אביב, הבטיח שאחרי החגים הוא ישלם, באיחור, את שכר הדירה של החודשיים האחרונים. הוא באמת התכוון לזה, כי הוא תכנן גם לקחת עבודה נוספת, להגדיל את ההכנסות ולהיפטר מהחובות. אבל שרשרת ההבטחות המהודרת הזאת נותרת פרומה, חרוזיה מפוזרים על הרצפה, ואיש לא מאמין שאפשר לענוד אותה שוב.

וערן, שמאז שאני מכיר אותו מעשן חצי קופסה ביום, הבטיח להפסיק לעשן ולהתחיל לעשות ספורט. נו באמת, למה דברים שלא הפסקת לעשות ב–25 השנים הקודמות ישתנו לפתע בנובמבר 2016? ועידו, היזם העסקי שפרסם פוסט בפייסבוק וסיפר שהוא מתרגש להתחיל פרויקט גדול אחרי החגים. איפה אתה, איפה פרויקט, ואיפה גדול? אני מציע לך שתרד מזה כבר עכשיו. קח לך כמה פרויקטים קטנים, וגם בזה יש סיכוי טוב שתיכשל. חתך אוכלוסייה נוסף ופתטי הוא מבקשי ההעלאה. אם כן, תנו לי לחסוך מכם את הבושה: לא תקבלו עוד שקל. אם היה מגיע, כבר הייתם דורשים מזמן. אבל הרי אתם חכמים יותר, אתם מתכוונים להיכנס לחדר המנהל אחרי החגים, לקוות שהוא במצב רוח פריך ונוח לשכנוע, ולהגיד לו בצורה חד–משמעית, בארשת פנים רצינית (כזו שעד היום לא הייתה לכם, אבל איכשהו אחרי החגים נראה שהכל אפשרי) שמגיע לכם יותר - אז לא. רדו מזה, חכו כמה ימים ותודו לאל וגם לי, שעדיין לא פיטרו אתכם.



מחקר חדש ומשמח מלמד על תופעה עולמית של גירושים אחרי החגים. זוגות שחיים בזוגיות רופפת אומרים לעצמם, נעבור את ראש השנה, נתאפק ביום הכיפורים, נחזיק את סוכות, אבל מיד אחרי - נחתוך כל אחד לדרכו. ההיגיון אומר להפך. הייתם צריכים להקדים ולהתגרש לפני החגים כדי להרוויח את הזמן הנהדר של החופש, לטובת דייטים, יציאות והתקרחנות במסיבות. אם הצלחתם לשרוד את תופת החגים יחדיו, עדיף שלא תיפרדו לעולם.

אני דחיתי פגישה גדולה שהייתה אמורה להתקיים לפני החגים. כמה ימים לפני הפגישה הרמתי טלפון ואמרתי, מלא חשיבות עצמית ורצינות תהומית, שנראה לי שיהיה הכי חכם לדחות את הפגישה לאחרי החגים. הייתי משוכנע שההצעה תתקבל בצהלות שמחה מכל הצדדים, ותאריך חדש ייקבע בהקדם. ואז האיש החשוב של הפגישה, שהוא בעל אופי אירופי ותמיד לבוש ז'קט הוגו בוס אופנתי, שרק עליו נראה טוב, ובכלל, הוא אינו מכיר את ההווי הישראלי המיוחד, שאל אותי, "למה, מה יהיה אחרי החגים שאין עכשיו?" נתקפתי הלם. לכאורה, לאוזן שאינה ישראלית, השאלה נשמעת הגיונית. אבל אנחנו יודעים בדיוק מה ההבדל בין לפני החגים לאחרי החגים. אין הבדל. אבל לכולנו ברור שאין שום טעם להיפגש, לדבר, להתחיל, לקבוע, לתכנן, להניח יסודות, לתקוע יתדות, לעקור, לבנות, להרוס, לקנות או למכור לפני החגים - עדיף אחרי. הבעיה היא שאחרי החגים מגיע בדיוק בתקופה הכי גרועה לעשות משהו - זה יוצא מיד אחרי החגים, וזה סוף השנה האזרחית. נדבר בינואר.