עצם העובדה שאנשי כוחות הביטחון הפלסטינים מעורבים בפיגועים, לא אמורה להפתיע איש ולמרבה הצער, גם אינה מהווה חידוש. במהלך האינתיפאדה השנייה, עשרות מאנשי המנגנונים הפלסטיניים השונים היו מעורבים בלחימה נגד ישראל.
גל הטרור האחרון שונה כמובן מהאינתיפאדה ההיא, בכך שהוא אינו מאורגן ויזום על ידי מפקדים או מנהיגים, והוא מתבצע ברובו המוחלט באמצעות מפגעים בודדים הפועלים על דעת עצמם, ללא תשתית ארגונית או הנחיות מגבוה.
האפיון הזה מתאים גם לפיגועים שבוצעו על ידי אנשי כוחות הביטחון הפלסטינים בגל הטרור הנוכחי - פלסטינים צעירים, המושפעים מההסתה, חשים מדוכאים לכאורה, מהכיבוש הישראלי ומונעים מתסכולים אישיים או משפחתיים שונים. העובדה שהם בעלי תפקיד במנגנוני הביטחון, לא הפריעה להם לבצע פיגועים.
הנחת המוצא של צה"ל צריכה להיות שמעורבותם של שוטרים ואנשי ביטחון פלסטינים בפיגועי טרור נגד ישראל ונגד הרשות הפלסטינית עצמה עשויה לגדול. המציאות הנוכחית ברשות הפלסטינית היא של כאוס מוחלט. אבו מאזן כבר אינו נתפס כמנהיג לגיטימי. חמאס עולה וצובר כוח גם באיו"ש ומאיים על שלטונו של אבו מאזן, בעודו מעודד צעירים לצאת ולבצע פעילות אלימה גם נגד ישראל וגם נגד השלטון הפלסטיני.
צריך לומר שלדחלאן ולמרואן ברגותי, איש שלומו, יש תומכים רבים בכל מחנות הפליטים בגדה וברצועה, אך גם בקרב האוכלוסייה הכללית ובמנגנוני הביטחון.
מכל מקום, בשטח מתקיים שילוב הרסני של הגברת התסכול בקרב האוכלוסייה הפלסטינית מהיעדר פתרון קרוב למצוקותיהם, הייאוש מהכיבוש הישראלי, חוסר יכולתה של הרשות הפלסטינית והעומד בראשה לקדם את מצבם, וההסתה המתבצעת גם על ידי חמאס וגם על ידי הטוענים השונים לכתר המנהיג.
כל אלה יוצרים חבית חומר נפץ, שהפתיל שלה כבר הוצת והתפוצצותה היא רק עניין של זמן. ימים, שבועות או חודשים ספורים. עד אז, כל פלסטיני חשוד בכוונת ביצוע פיגוע. בין אם הוא אזרח, איש מנגנוני הביטחון, תלמיד או אישה. הפתרונות כבר לא נמצאים רק בידי ישראל, אלא בידי הרשות הפלסטינית. אולם שתי ההנהגות לא עושות דבר כדי לקדם אותם.
התרעות פיקוד העורף