בעיצומה של המהומה, החלו להזדחל שברי ידיעות ורסיסי שמועות לסביבתו של נתניהו, לפיהן היחסים בין משה כחלון ליאיר לפיד, שהתקררו משמעותית מאז הקמת הממשלה, מתחממים במהירות. על פי אותן שמועות, לפיד וכחלון מתואמים, ואם הממשלה מתפרקת על התאגיד, הם יאחדו את יש עתיד עם כולנו בשיטת ריצ'רץ', יצרפו לחבילה את גדעון סער וגבי אשכנזי, ו"ידיחו" את נתניהו.
זו תמיד "הדחה". מבחינת נתניהו, אין אופציה להחלפתו אלא בהדחה. אלא שהפעם, מאחורי עשן הפרנויה של נתניהו בוערת אש קטנה. בין החברים שהוזכרו כאן יש מגעים צפופים, כל הזמן, ואירוע התאגיד היה יכול לספק להם את הדחיפה האחרונה. נתניהו הבין, פתאום, שמסע הטירוף שלו סביב התאגיד עלול לעלות לו בשלטון. ברגע שהבין, נרגע.
כחלון לא רוצה לנצח. הוא רוצה לחזור הביתה בשלום. הוא רוצה שייתנו לו לעבוד בשקט. הוא ממש רוצה לקחת את כל חבורת העגלונים המיוזעת שסובבת את ראש ממשלת ישראל ולכלוא אותה בתוך צינוק אטום. במשבר הזה הוא תפקד, עד עכשיו, באופן מיטבי. הוא לא מחפש להשפיל את ראש הממשלה ולא חותר לכותרות. משה כחלון לא רוצה להיות גיבור, הוא בסך הכל רוצה לנסות לשמור על שפיות מסוימת בתוך הטירוף אליו נקלע. בינתיים, זה מצליח לו. הוא העמיד אתמול את ראש הממשלה במקומו והבהיר לו שאם ההצעה לסגירת התאגיד תוגש לממשלה ביום ראשון, הסיפור נגמר. לא עזרו הצרחות שצרח יואב הורוביץ על מקורבי כחלון וגם האיומים המרומזים נדחו על הסף.
נתניהו יודע שכחלון יודע שאין לנתניהו כדורים במחסנית, וכחלון דאג שנתניהו יידע שהוא (כחלון) מתקרב לקצה הסבלנות. אז הוקמה ועדה. נכון לעכשיו, נתניהו מוכן להסתפק בראשיהם של ראשי התאגיד, גיל עומר ואלדד קובלנץ, ואם ילחצו אותו, אז יסתפק רק בראש של קובלנץ. זו תהיה תמונת הניצחון. כמה עלוב.
התרעות פיקוד העורף