עוד לא החלטתי אם אלך לקלפי ב־8 בנובמבר. נולדתי בעיר הקפואה באפלו שבמדינת ניו יורק לפני קרוב ל–42 שנה. העובדה שיצאתי מבטנה של אמי בחסות הדוד סם הטילה עלי חובה שנתית של הגשת דוח ותשלום מסים לרשויות האמריקאיות. מדובר במכה ביורוקרטית שיזם הנשיא המכהן ברק אובמה, שהחליט, ממש כמו השר משה כחלון, לקושש כסף מכל חור, בלי קשר להיגיון או ליעילות כלכלית. כפועל יוצא, נדרשים אזרחי האומה האמריקאית באשר הם, תל אביב או בנגלדש, למסור דין וחשבון לממשל בוושינגטון על הכנסותיהם. לאחרונה נמאס לי מהקנס הקבוע ומכמות הניירת הבלתי נתפסת שההליך דורש והתחלתי לחשוב על השלכת הדרכון האמריקאי לעזאזל. אבל בכל פעם שתפסתי אומץ והשתכנעתי שהגיע המועד להסתער על הקונסוליה האמריקאית כדי לומר לינקיז שיקפצו, תפס אותי מכר או בן משפחה וזעק שלא אעז, כי אם חס וחלילה המדינה תלך, חשוב שיהיה לאן לברוח. היות שאני פחדן ופסימיסט גם יחד, הדרכון ממשיך לנפוש בבטחה בכיסי במקביל לחובתי לתשלום השנתי. 
 

לאמריקאי יש גם זכויות. בין השאר, הוא זכאי להיכנס לגבולות ארצות הברית בתור מקוצר ובדילוג קליל ומתנשא מעל הררי תיירים חסרי מנוח ומהגרים פקיסטנים טרוטי עיניים. כן עומדת לו האפשרות להצביע בבחירות, שבסיבוב הזה מטריפות את העולם ומוציאות מדעתם כמה עיתונאים ישראלים פלצנים שסבורים שכל ציוץ שלהם בטוויטר מטלטל את עצמותיו של אברהם לינקולן. 
 

בעניין הבחירה הנכונה הכל ברור כשמש. הילרי קלינטון מייצגת בעיני את הרע בפוליטיקה העדכנית. היא מפוצצת בכסף של בנקים ותאגידים חמדנים, שעל כתפיהם מונחת האשמה למשבר הכלכלי של 2008, ותמשיך במדיניות כלכלית שתיטיב עם המחוברים. כשרת חוץ נכשלה באופן מחפיר. בזמן כהונתה דעך מעמדה של ארצות הברית בזירה הבינלאומית. דאע"ש שגשג, סוריה נקרעה והנפיקה אסון הומניטרי נוראי, אלפי פליטים שנפוצו לכל עבר שינו את האיזון באירופה, והגרוע מכל, פוטין ומפעיליו הפכו לגורם הדומיננטי והמבהיל בתבל, והם מתבססים על משטר קפיטליסטי, דכאני ורצחני. מי שמאיימת להיות הנשיאה הראשונה שיקרה בכל הקשור לפרשת האי־מיילים, הדי טיפשית יש לומר, ותמכה בבעל חביב וחרמן שבעברו התנהל באופן מאוד לא מכובד ואולי אף גרוע מזה מול מספר נשים. קלינטון היא טכנוקרטית וושינגטונית כוחנית מהזן הישן. אני לא מאמין לאף מילה שיוצאת מפיה ואשמח לראות אותה יוצאת לפנסיה. 
 



מהצד השני ישנו הדונלד. משיגנע, הפכפך, מבהיל ושקרן לא פחות ממנה. טראמפ שכלל לכדי אמנות טכניקה שהפכה בעשורים האחרונים לדרך פעולה של פוליטיקאים ציניים ותאבי שלטון, שלפיה אין צורך לבצע דבר, להתחייב לאג'נדה, או לומר אמת, כל עוד מצליחים בעזרת מניפולציות תקשורתיות מתוחכמות, שמשלבות שקר ואמת כשוות ערך, לשלוט בתודעת ההמון. איש העסקים בעל בלורית הצ'ינצ'ילה מערבב כל כך הרבה עובדות, בדותות, תפיסות ימניות, שמאלניות, היסטריה, ביטחון, כלכלה ודת, בלי טיפת אחריות, עד שהציבור פשוט מאבד את אחיזתו במציאות ומתוך מצוקה נסחף אחרי הבבל"ת המוחלט שלו. כך היה בין אלו שהפכו את ניו יורק למוקד תאוות הבצע בעולם ולמרות זאת הוא משנן ססמאות שנישאו מפיהם של פעילי "כבוש את וול סטריט" לפני חמש שנים. הוא מבזה נשים ומציג עצמו כפמיניסט. הוא מוקף ביועצים יהודים ונתמך בידי קבוצות ניאו–נאציות גזעניות. הוא מבקר במקסיקו ובמקביל מעליב מהגרים. הוא מצהיר שייצור מיליוני משרות אף על פי שהוכח שהיכולת המרכזית שלו הייתה להערים על שלטונות המס ולנצל עד תום את סעיפי פשיטת הרגל. 
 

במהלך חייו המוזרים וחסרי המעצורים טראמפ שחרר עצמו מחוקי התקינות הפוליטית והמוסרית. מזוגיות ועד כסף, לא היה לו חשבון. מנותק וחסר נאמנויות חשף במהלך נאומיו בקמפיין את ההוויה הקשה של רוב אזרחי ארצות הברית וצביעות הממשל. וזה עובד לו מצוין. במצוקתם אמריקאים רבים איבדו עניין בחוקי התקינות הקפוצים שהפכו כל דעה, מופרכת ככל שתהיה, ללגיטימית, וכל התבטאות שכנגד כפוגענית (אגב, לצערי, בארץ אנחנו בשיאו של הגל הזה שממצב עיתונאים ובעלי דעה אזוטריים כקומיסרים בכירים שמוקיעים ומביישים בלי שום עכבה מוסרית על כל שטות שנאמרה). בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות יש כרגע כמיהה לאמת, לשינוי ולסיום מנגנון מיסוך המציאות בעזרת ביטויים מלטפים. המועמד הצעקן והכתמתם מציף בבוטות את העובדה שאובמה מנסה כבר שנים לכסות בסיוע חיוך פוטוגני ויכולת רטורית בלתי רגילה את המצב העגום של רוב האזרחים שבחרו בו. אי השוויון צמח לממדי ענק. העידן הטכנולוגי העצים את הניכור ואת עוצמתן של חברות טכנולוגיה אגוצנטריות, הכבוד הלאומי האמריקאי, מונח רלוונטי, אף שהוא שנשמע כלקוח מהמאה הקודמת, בקאנטים ורפורמת הבריאות לא מספקת. כל זאת אף על פי שקלינטון מספרת שהמצב הוא טוב ויהיה עוד יותר מוצלח.
 

בנסיבות הללו לציבור שלם נראה הגיוני לחלוטין לבחור במי שאינו מחויב לאף גורם: לא לאשתו, לא לתורמים, לא למשפחתו ואפילו לא לאמת האישית שלו. לדעת רבים רק אדם כזה יוכל להחריב את ממשל השקר והזיוף ששולט ב–30 השנים האחרונות בארצות הברית. ויש שיאמרו שאם זו הנדוניה שיביא עמו, ייסלח לו על כך שהוא בעצמו חרטטן לא קטן. אני בינתיים, ברוך השם, נשאר בארץ.