ב־15 בנובמבר - לאחר שכבר פעמיים נדחו הישיבות - אמורה להתכנס ועדת המינויים של משרד החוץ בראשות המנכ"ל בפועל, יובל רותם (שמינויו הוא זמני, לשלושה חודשים), ולבחור את השגריר הבא לטורקיה. בין המועמדים המרכזיים לתפקיד הוזכרו דובר המשרד עמנואל נחשון, שכבר שירת בעבר בטורקיה; הממונה על השגרירות באנקרה אמירה אורון; שגרירת ישראל ביוון אירית בן אבא; והציר המדיני בשגרירות בלונדון, איתן נווה. אך אף לא אחד יוכה בהלם אם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמכהן כזכור גם כשר חוץ, יחליט למנות לתפקיד אדם המקורב לו בשל החשיבות הרבה שהוא מייחס ליחסים עם טורקיה.
ברגע שישראל תודיע על מינוי השגריר ותשלח אותו לאנקרה, תעשה זאת גם טורקיה. בתקשורת הטורקית דווח כי המועמד למשרה בתל אביב הוא כאמל אוקם, דיפלומט המקורב מאוד לאחד היועצים החשובים של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן.
ההחלטה על החזרת הקשרים הדיפלומטיים לדרג של שגרירים התקבלה לפני יותר מארבעה חודשים, במסגרת הסכם הפיוס שנחתם בין שתי המדינות, שהחזירו את שגריריהן לאחר תקרית המרמרה במאי 2010. באביב, בישורת האחרונה במגעים להשגת ההסכם, היה נדמה שלשני הצדדים דוחק הזמן ושהם מעוניינים לסיים את הפרק העגום ולפתוח במהירות דף חדש ביחסים. אך עתה נראה שלאף אחד לא בוער והצדדים מעדיפים להתנהל לאט.
כשם שעל היחסים עם מצרים מדברים במונחים של "שלום קר", עולה הרושם שמה שקורה עם טורקיה הוא "פיוס קר". כמעט כל הסעיפים שגובשו בהסכם מעוררים מחלוקת. ישראל העבירה לממשלת טורקיה כ־21 מיליון דולר, והממשלה באנקרה אמורה להקים קרן מיוחדת ולחלק כספים לפי שיקול דעתה למשפחותיהם של עשרת ההרוגים ולשאר הנפגעים בתקרית.
בתמורה התחייבה טורקיה להעביר חוק בפרלמנט שישלול הגשת תביעות נגד קצינים בכירים בצה"ל שהיו מעורבים בתכנון ובפיקוד על התקרית. בשנים האחרונות הוגשו לבתי משפט בטורקיה תביעות כאלה מצד משפחות הקורבנות וארגון הצדקה IHH, שעמד מאחורי היוזמה למשט וארגן אותו, ולפי דוחות מודיעין בישראל ובארה"ב, היה מעורב בעבר בסיוע כספי ואחר לארגוני טרור כמו אל־קאעידה וחמאס. בין השאר הוגשו בטורקיה תביעות ובקשות למעצר נגד גבי אשכנזי, עמוס ידלין, אלעזר (צ'ייני) מרום ועוד.
החוק עבר בפרלמנט הטורקי, אך בשבוע האחרון נראה שהעניינים מסתבכים. הארגון וחלק ממשפחות הקורבנות הודיעו כי הם אינם מעוניינים בכסף הישראלי "המלוכלך", אלא בעשיית צדק. הם עתרו לבית המשפט נגד החוק, ועתירתם תישמע בחודש הבא.
אך מה שמטריד באמת את ישראל הוא הסעיף שבו התחייבה טורקיה לגרש משטחה פעילים של הזרוע הצבאית של חמאס (גדודי עז א־דין אל־קסאם) ולסגור את משרדיהם. להבדיל, מתיר הסכם הפיוס לפקידים של ממשלת חמאס (הזרוע המדינית) לפעול בטורקיה.
תוכנית ההפיכה
ארדואן, ששאיפותיו להיות מעין סולטן של המאה ה־21 ולהנהיג את העולם האסלאמי הסוני המתון לא דעכו, גם לא לאחר ניסיון ההפיכה הכושל שהתרחש נגדו לפני כמה חודשים, רואה עצמו כפטרונה של תנועת האחים המוסלמים, שחמאס הוא השלוחה הפלסטינית שלה. על רקע זה גם יחסיו המתוחים עם מצרים וממשלתו של הנשיא עבד אל־פתח א־סיסי.
במגעים שקדמו להסכם הפיוס התעקשו הנושאים והנותנים של ישראל על סילוקם של אנשי הזרוע הצבאית מטורקיה. זו הייתה תביעה שקהילת המודיעין - שירות הביטחון הכללי, צה"ל והמוסד - התעקשו עליה. בתחילה סירבה טורקיה לדרישה. נציגיה טענו שהם אינם שותפים להבחנה שעושה ישראל בין הזרוע הצבאית למדינית. לדידם חמאס הוא ארגון אחד, שמאבקו בכיבוש הישראלי מוצדק, ובוודאי שאינם רואים בו ארגון טרור. אחר כך ריככו הטורקים את עמדתם והסכימו לסלק מתחומם את סלאח אל־ערורי, מפקד השלוחה של גדודי עז א־דין אל־קסאם בטורקיה.
אל־ערורי, שהתגורר באזור חברון, היה מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס בגדה. הוא נעצר על ידי השב"כ וריצה שתי תקופות מאסר בכלא הישראלי על מעורבות בטרור. הוא גורש לירדן, שסירבה לקבלו, ומשם עבר לסוריה. עם פרוץ מלחמת האזרחים במדינה וסגירתה של מפקדת חמאס בדמשק, עבר לטורקיה. הוא הקים בה מפקדה שגייסה פעילי טרור בירדן ובגדה, מימנה ורכשה עבורם נשק. אל־ערורי גם נתן את הפקודה לפעיליו בגדה לחטוף ישראלים. באחד הניסיונות האלה נחטפו ביוני 2014 שלושת תלמידי הישיבה בגוש עציון ונרצחו. הרצח היה הגורם המאיץ שהוביל למלחמת עזה השלישית בקיץ 2014 (צוק איתן).
אל־ערורי המשיך בטורקיה לרקום תוכניות לביצוע פיגועים נגד מתנחלים וחיילי צה"ל בגדה ובתחומי הקו הירוק, ולטענת השב"כ גם לבצע פיגועים נגד הרשות הפלסטינית כדי להביא להפלתה. השב"כ חשף לפני יותר משנה את הרשת של אל־ערורי, עצר את מרבית חבריה והחרים כלי נשק וחומרי חבלה. ראש השב"כ דאז יורם כהן אף נפגש עם ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן ומסר לו מידע על מה שבשב"כ הגדירו "תוכנית ההפיכה" של חמאס.
מטורקיה נדד אל־ערורי לקטאר, שגם היא בסיס, אם כי מרוחק, של חמאס. בקטאר יושב זה שנים (מאז עזב את דמשק על רקע מלחמת האזרחים) יו"ר הלשכה המדינית חאלד משעל, שלפני יותר מ־19 שנה נכשל המוסד בניסיון לחסלו באמצעות רעל בירדן. אגב, משעל שב והבהיר לאחרונה כי בסוף השנה יפרוש מתפקידו ומלחמת הירושה מתנהלת במלוא עוזה, כששני המועמדים המובילים לרשת אותו הם סגנו מוסא אבו מרזוק שיושב במצרים, ו"ראש ממשלת" חמאס בעזה, אסמעיל הנייה.
ב־2017, אגב, כשימלאו 20 שנה למבצע ההתנקשות במשעל, ספק רב אם במוסד יציינו את האירוע הטראומטי, שממשיך להיות שנוי במחלוקת סביב השאלה אם היה מוצלח או כושל. וזאת אף שבוגרי יחידות המבצעים של הארגון (קיסריה וכידון), שהיו מעורבים במבצע לפי פרסומים שונים, כבר התאוששו מההלם, או שהם משתקמים ממנו וממשיכים בחייהם. ניסיון החיסול המחיש שוב למוסד עד כמה גבולי, מקרי ובעיקר תלוי מזל יכול להיות ההבדל בין כישלון להצלחה. בדיוק כפי שקרה 13 שנים לאחר מכן בדובאי, בחיסולו, גם כן באמצעות רעל, של המפקד הבכיר בחמאס מחמוד מבחוח.
המחסה שקטאר מעניקה לאנשי חמאס וקשריה עם הארגון אינם מפריעים לישראל להמשיך לקיים עמה יחסים בדרגים שונים. קטאר היא התורמת העיקרית לשיקום הרצועה, אינטרס ישראלי מובהק יש להניח, כפי שציין שוב השבוע שר הביטחון ליברמן. בישראל גם מקווים שקטאר, בזכות קשריה והשפעתה, תסייע לגבש עסקת חילופין, שבמסגרתה יוחזרו לישראל גופותיהם של חיילי צה"ל אורון שאול והדר גולדין ושלושת האזרחים המוחזקים בידי חמאס. אף שבשלב זה, בשל הפער העצום בעמדות של שני הצדדים, עסקה כזו אינה נראית באופק.
בישראל קיוו שגם טורקיה תשמש מתווך בעסקה, אך לפי שעה היא כמעט אינה מעורבת בנושא, למרות בקשות של אישים בישראל, ובהם נציג ראש הממשלה למו"מ על שבויים ונעדרים (שו"ן) ליאור לוטן, שתפעיל את השפעתה על חמאס.
אגב, טורקיה גם מיעטה עד כה להעניק סיוע הומניטרי לתושבי הרצועה וזאת על אף הרטוריקה המתלהמת של ארדואן בנושא, שלפני הסכם הפיוס הרבה להאשים את ישראל ב"פשעי מלחמה". הסיוע הישיר שהעניקה טורקיה כתרומה הסתכם בכמה אלפי טונות של תרופות, מזון, צעצועים ועוד, שהועמסו על שתי ספינות שפרקו את מטענן בנמל אשדוד, ומשם הועברו כרגיל במשאיות לעזה. מלוא הסיוע הטורקי הוא שווה ערך למחצית מכמות הסחורות (כ־400 משאיות) שישראל מעבירה מדי יום לרצועה.
השלמה ישראלית
עוד לפני שנחתם הסכם הפיוס העריך עמיתי אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות" כי טורקיה אינה מתכוונת לסלק משטחה את פעילי הזרוע הצבאית. ואכן, לפי מידע שיש במערכת הביטחון, המפקדה שהקים אל־ערורי בטורקיה פועלת כרגיל ובראשה עומד מפקד אחר, שממשיך לקבל את ההוראות מאל־ערורי שבקטאר. פעילי הזרוע הצבאית ממשיכים לצאת ולהיכנס מטורקיה כבימים ימימה ולתכנן פיגועים נגד ישראל.
ישראל העבירה כבר כמה וכמה פעמים תלונות על כך שהסעיף בהסכם אינו מיושם, אך ממשל ארדואן, שממשיך להיות עסוק בגלי ההדף של ההפיכה הצבאית, ברדיפת מתנגדיו האמיתיים והמדומים, בהתנכלות לתקשורת ובעוד שורה של צעדי דיכוי ופגיעה בדמוקרטיה, מתעלם מהפניות הישראליות.
למרות הכעס בישראל, בעיקר בקרב מערכת הביטחון והמודיעין, אין בכוונת הממשלה לשבור את הכלים. ולכן למעשה משלימה ישראל עם ההפרה הטורקית של ההסכם. אפילו ליברמן, שהתנגד להסכם מראשית קיום המגעים, זמן רב לפני שנכנס לתפקידו, והיה בין הבודדים שלא השלה עצמו בכך שטורקיה תעמוד בהתחייבותה, יודע שלא ניתן לעשות הרבה בעניין. מרחב התמרון של ישראל מצומצם ביותר. היא יכולה להודיע לטורקיה כי גם היא חוזרת בה מהסכם הפיוס או פשוט להשלים עם המצב, ולחכות להזדמנות עתידית שבה ניתן יהיה אולי לשכנע את ממשלת ארדואן לסלק את מפקדת חמאס.
לישראל יש עניין מיוחד בנרמול היחסים עם טורקיה, ובמיוחד היא מקווה לחתום עמה על הסכם של מכירת הגז משדה "לווייתן". שר האנרגיה והתשתיות יובל שטייניץ ביקר לאחרונה בטורקיה ונפגש עם עמיתו, שהוא גם חתנו של ארדואן.
ישראל גם מקווה שאולי למרות ה"פיוס הקר", בכל זאת ניתן יהיה לשקם ולו במעט את הקשרים הביטחוניים והמודיעיניים בין שתי המדינות. הסיכויים לכך לא רבים, אך לנוכח תהפוכות המזרח התיכון אף פעם אי אפשר לדעת. ואז אולי תצוץ ההזדמנות שתאפשר לטורקיה לעשות "תיקון".
אפשר רק להעריך שזה יכול להתרחש אם טורקיה תמצא עצמה בעימות חדש ובעוצמה רבה יותר עם איראן בשל מעורבות צבאה במלחמה בעיראק בכלל, ובקרב על העיר מוסול בפרט. כבר עתה יש מתיחות רבה בין אנקרה לטהרן. ממשלת עיראק דורשת מצבא טורקיה לצאת משטחה, אך נראה שארדואן לפי שעה ממאן לעשות זאת. באמתלת המלחמה נגד "המדינה האסלאמית" (דאע"ש) פלש צבא טורקיה לעיראק כדי למנוע הקמת מדינה כורדית עצמאית בצפון המדינה, ולנתק את הרצף היבשתי שאיראן מבקשת להקים מתחומה, דרך עיראק לסוריה ומשם ללבנון. אם רצף כזה יקום, אפשר יהיה לקרוא לו
האוטוסטרדה הפאן־שיעית.
אם אכן על רקע זה תתרחש בעתיד התקרבות בין ירושלים לאנקרה, אפשר להעריך שכמו בעבר, מי שיוביל את המגעים בנושא יהיה ראש המוסד יוסי כהן, שהיה גם שותף לשיחות על הסכם הפיוס בתוקף תפקידו הקודם כראש המועצה לביטחון לאומי (מל"ל). בעבר פורסם שראשי המוסד מאיר דגן ותמיר פרדו, כמו קודמיהם מאז ימי איסר הראל בשנות ה־50, נפגשו עם ראשי המודיעין הטורקי. במקרה כזה צפויה גם להתקיים פגישה בין כהן לעמיתו האקאן פידאן. או אז אולי יוכל כהן לשכנע את פידאן לסגור את מפקדת חמאס בטורקיה ולהפעיל את השפעתו למען עסקת חילופי גופות, שבויים ומחבלים עם חמאס.