1. אלפי אנשי מודיעין בסוכנויות צבאיות ואזרחיות ברחבי העולם, כמו גם אנליסטים בבתי השקעות ומדינאים, יעבדו השבוע שעות נוספות בניסיון להבין לאן מכוונת נושאת המטוסים האדירה של ארצות הברית. ספק אם המנהיג עצמו יודע. "הלם", "סנסציה" ו"הפתעה" הם רק חלק מהתיאורים שמבטאים את יום הכיפורים של הסוקרים ושל המדינאים ושל אנשי התקשורת בארצות הברית ובעולם, שלא האמינו שגימיק ושמו דונלד טראמפ יהפוך לנשיא ארה"ב של אמריקה. זהו סדר עולמי חדש.

חברות ולאומים שמחשבים כעת מסלול מחדש קוראים תיגר על המגמות החדשות ועל הגלובליזציה. הם מתגעגעים ל"בית הלאומי", לחברה הישנה והטובה, ורוצים לדאוג לעצמם, לבני המשפחה, לדור ההמשך, למטבע, לפרנסה, ליציבות הכלכלית. ניצחונו של טראמפ הוא ניצחון הרשתות החברתיות על הממסד, ניצחון הרחוב האמריקאי על מגמות הגלובליזציה, והוא המשך ישיר לתהליך ה"ברקזיט" בבריטניה ושל תהליכים בצרפת ובמקומות נוספים.

זהו תהליך כואב וקשה, הסותר ערכים גלובליים. התהליך הזה מורכב מסגירת גבולות, מעצירת פליטים, משנאת זרים, משמירה על הפרנסה ועל האדמות ועל הכבוד הלאומי. זהו סדר עולמי חדש שעיקרו: עולם ישן עד יסוד נחריבה (או "יאללה בלגן"). דואגים לעצמנו, למשפחתנו ולעתידנו.

זה הולך להיות סיפור לא פשוט. יידרש זמן לעכל את טראמפ ואת סגנונו, את חברי הקבינט שלו ואת אנשי הצוות, ובעיקר את המדיניות. האיש הרי לא הגיע עם פתרונות, הוא הגיע עם ססמאות ובעיות. וכך עומד כעת עולם שלם, ואנחנו בתוכו, ומנסה להבין למה הוא מתכוון? ובעיקר, למה הוא מסוגל?
לא יהיה פה רגע דל אחד.

2. את העניין הזה בנימין נתניהו היה באמת הראשון שחזה: זה היה בשנת 2001, בחתונת בתו של ד"ר עוזי ארד בגן האירועים בבית חנן. נתניהו ורעייתו, אז באופוזיציה, הגיעו היישר משדה התעופה מביקור בארה"ב. ביבי הפליג בתיאורים על אמריקה שאנחנו לא רואים ולא מבינים. השעה הייתה כבר אחת אחר חצות, כל האורחים כבר הלכו, הכיסאות נערמו על השולחנות, ורק השולחן שלנו נשאר ערני מול צוות המלצרים המפהקים.

נתניהו סיפר על מדינות המרכז ועל קהילות באמריקה, ולגלג על הפוליטיקאים הישראלים שמקדשים את החוף המזרחי והמערבי. הוא סיפר על רשת טלוויזיה חדשה בשם "פוקס ניוז" ששמע עליה בביקורו ושעוד תתחרה ב־CNN. הוא הסביר על אמריקאים שמתעניינים בבית, בעבודה, בפרנסה. ובעיקר הסביר בלהט כמה "מסוכנים" האנשים "השקופים" הללו גם אצלם בארה"ב וגם אצלנו. הוא צדק.

3. ב"תורת הלחימה" הדוברותית שמור בארגז הכלים מקום של כבוד לשימוש במכשיר התגובה כאמצעי להאפיל על עוצמת הכתבה. השימוש בכלי הזה לגיטימי, אך הוא צריך להתבצע במשורה ובאופן מושכל ומידתי. התגובה שבחר לתת השבוע ראש הממשלה לתוכנית "עובדה" של אילנה דיין לקתה במינון יתר חמור, במידה שמחייבת דיון במידת הכשירות של ה"ספין דוקטור" שעומד מאחוריה.

אילנה דיין מקריאה את תגובת ראש הממשלה.

נתניהו שגה. בלי שהתכוון, הוא עיטר את דיין בעיטור הגבוה ביותר שיכול ראש מדינה להעניק לעיתונאי. גם אם התכוון שהתגובה תשרת אותו במחנהו, הוא פספס והצליח ללכד את העיתונות הישראלית, לרבות את תומכיו בתקשורת. באירוע הזה, שמן הסתם ייכנס לפנתיאון של התקשורת הישראלית, חצה ראש הממשלה את הסף. יש דברים שעיתונאי יכול להרשות לעצמו וראש הממשלה לא ולא. הדבר המצער הוא שסביב ראש הממשלה שלנו לא נמצא אף אחד שאמר לו: "אדוני, זו תגובה מהבטן ולא מהראש. לא אתן לה לראות אור יום".

וכך, טעות רודפת טעות, וראש הממשלה שלנו מתמכר לעיסוק אובססיבי, מוזר ומגוחך בתקשורת הישראלית ובאנשיה. בדרך כלל אין לי סימפתיה לבעלי תפקידים שכיהנו בלשכות במשרות אמון ולאחר שעזבו או נאלצו לעזוב, הם מתייצבים מול מצלמות ומשמיצים או מספקים מסמכים ופתקים. ככלל, זוהי מעילה במהותה של "משרת האמון". את פרופ' עוזי ארד, ד"ר יועז הנדל, ורד סוויד ונוספים שדיברו בתוכנית אני מכיר היטב. הם כנראה חשו שחובת הנאמנות למדינה עולה במקרה זה על חובת הנאמנות שאליה התחייבו עם מינוים על ידי ראש הממשלה. זה היה חוזקה של התוכנית. לא עוד מאמר עם סיפורים ומקורות - אלא ראשים מדברים מול המצלמה, עדות ישירה מתוך האקווריום. גם אם הסיפורים ברובם היו מוכרים, עכשיו הם ממוסמכים.

ולראש הממשלה עצמו הייתה לי השבוע עצה אחת בהקשר הזה: צפה בתוכנית עוד פעמיים: בפעם הראשונה, עם מקורבים ובני משפחה, תתעצבן, תגחך, תסנן קללה וכו'. ובפעם השנייה צפה בה לבד ותחשוב מה צריך לשנות, ואיך. אם בכלל אפשר?

כן, נכון שהיו כאן כבר נשות ראש ממשלה שהתערבו ובחשו, אבל אז היו חברה אחרת ותקשורת אחרת ונורמות אחרות ותרבות אחרת, וגם ועדת עורכים ו"מערכות ניקוז" יעילות. היום הכל שונה וצף למעלה, ומה שהיה לא יהיה. הציבור מוכן לקבל מעורבות (ואפילו רבה) של אשת ראש הממשלה, אבל לא התערבות וקבלת החלטות. טעית השבוע, אדוני ראש הממשלה, ואני בטוח שאתה כבר מבין ויודע את זה.

4. בשבוע האירועים שהיה ובזה שמתחיל במלאת 21 שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, נבלע בצניעות רבה אירוע שבעיני חשוב לא פחות משלל הטקסים והעצרות הממלכתיים והפחות ממלכתיים. בחדר האוכל בקיבוץ אדמית, על רכס הלבנון בגליל המערבי, נחנכה השבוע מכינה קדם צבאית ע"ש יצחק רבין לנוער חילוני, שמקדיש שנה טרם השירות הצבאי לחיזוק הזהות היהודית והישראלית, לפעילות חינוכית, לנתינה ולשירות הקהילה.

המכינה היא שלוחה של המכינה על שם יצחק רבין שנוסדה לפני שנים רבות במכללת אורנים שבעמק זבולון, ואשר הייתה המכינה החילונית הראשונה לאחר שהוקמו מספר מכינות דתיות או מעורבות. בטקס הצנוע על ההר בקצה המדינה התכנסו חברי אדמית, חניכי המכינה והיו שם גם שר החקלאות אורי אריאל, מזכיר התנועה הקיבוצית ועוד.

המכינה הוקמה בסיוע החטיבה להתיישבות ובשילוב ידיים של גורמים שיש ביניהם תהום פעורה בפן הפוליטי, אך בענייני התיישבות וציונות הם רואים עין בעין.

לא אחת יצאתי בשנים האחרונות נגד האשמותיה של הציונות הדתית באווירה שקדמה לרצח רבין. העובדה שהרוצח הנתעב היה חובש כיפה מבר אילן, אסור לה שתשליך על המוסד האקדמי ועל חובשי הכיפות. לכן הדרך החינוכית להנצחת זכרו של רבין היא הנכונה. ביטא זאת דווקא השר אריאל בלבו של חדר האוכל בקיבוץ השומר הצעיר, כשאמר: "אני גאה להיות חלק מהמכינה על שם יצחק רבין באדמית. לצד המחלוקות בינינו, אנחנו צריכים להבליט גם את המשותף".

אגב, מפעל המכינות הצבאיות הינו אחד החשובים והמועילים שקמו כאן בשני העשורים האחרונים, והנהנה המרכזי מכך הוא צה"ל שמקבל בוגרות ובוגרים שמתגייסים בגיל 19, אך טעונים בערכים וברצון לשירות משמעותי ולמסלולי פיקוד וקצונה. עכשיו צריכה המדינה להציב גוף לאומי ממלכתי, שיתייצב בשערי הבקו"ם ויקלוט את החבורה הנהדרת הזאת לאחר השחרור מהצבא - ויניע אותם למסלולי לימוד נכונים ולשירות הציבורי של המדינה. זוהי כיום "הסיירת הלאומית" של החברה הישראלית.
שבת שלום.

avi@bnayahu.com

ניצחונו של טראמפ הוא חלק מתהליך עמוק נגד הממסד והגלובליזציה

לא יהיה כאן רגע דל. נתניהו טעה בגדול והעניק לאילנה דיין את העיטור הגבוה ביותר שיכל לתת לעיתונאי, ואי שם בקיבוץ אדמית נמצאה הדרך הראויה להנצחת זכרו של רבין