1. טראמפ אל הלא נודע

370 כלכלנים אמריקאים ממיטב המוחות, בהם שמונה חתני פרס נובל, שיגרו בשבוע שעבר אזהרת מסע שבמרכזה החשש שבחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב תגרור שפל כלכלי ותוביל אל הלא נודע. האזהרה החריגה מתכתבת היטב עם מסע הפחדות מתוזמר של מיטב האנליסטים, שחששו שאם טראמפ ייבחר, הרע מכל לפנינו. לא בלתי סביר להניח שעמדות אלה היו נגועות במניעים זרים, פוליטיים באופיים, שנועדו לסייע לבחירת קלינטון.

בהיוודע התוצאות רצוי לשלוח לכל אלה איגרת תנחומים. ייתכן שהסנטימנט השלילי כלפי מי שרחוק מלהיות פוליטיקלי קורקט מוסבר בסטיגמות שדבקו בו ובשערוריות המין, התבטאויותיו השליליות כלפי מהגרים ובני מיעוטים, והיותו איש בוטה חסר עכבות. אבל ייתכן שהיו שהאמינו באמת שטראמפ הוא פיגוע כלכלי. לא ברור על מה הם ביססו את עמדותיהם.

טראמפ לא טרח להסתיר מקבץ אקלקטי של רעיונות כלכליים הפוכים לחלוטין מאלה של ברני סנדרס, המייצג את הסוציאל־דמוקרטים. סנדרס חיבק את ראשי תנועת המחאה "אנחנו ה־99%", שקמה בעקבות משבר החובות ב־2008, ואימץ את הססמאות נגד קשרי ההון־שלטון. טראמפ הפוך מכל אלה.
הנשיא הנבחר דוגל במדיניות "התכנסות אל הבית", כולל צמצום עד כדי התנתקות מהסכמי הסחר עם מדינות כמו סין, מקסיקו ואפילו קנדה, והגבלת תנועת המהגרים. הצהרותיו לעידוד חזרתן של חברות אמריקאיות מחו"ל לארה"ב מקוטלגות כחלק ממדיניות השיבה הביתה.

בקיצור, מודל אמריקאי של ברקזיט משופר. הוא מדבר על קיצוץ הסובסידיות לתעשיית האנרגיות הירוקות וחזרה לשימוש בפחם. טראמפ התחייב להרחבה תקציבית, השקעה בתשתיות ובביטחון, קיצוץ חד במסי חברות מ־35% ל־15% והעלאת הריבית. הוא הטיף להפחתת נטל הרגולציה, במיוחד בסקטור הפיננסי. הדובדבן שבקצפת מבחינתו הוא התחייבותו לביטול רפורמת הבריאות המפורסמת של הנשיא המכהן "אובמה קייר".

עמדותיו לגיטימיות אף על פי שהן הפוכות מהלכי הרוח המקובלים בתקשורת ובממסד האמריקאי מאז משבר 2008 - אחריות תאגידית, צמצום פערים, איכות הסביבה, תחליפי אנרגיה ושימור ערכי הכפר הגלובלי. הן מזכירות את אלה של ידידו הישראלי נתניהו. אלא בעוד שראש ממשלתנו מוגבל בהגשמת מאווייו בגלל כחלון, לטראמפ חסר העכבות אין על הראש את סנדרס אלא רק את הקונגרס בלבד.

הוא איש עסקים ממולח שפשט רגל בעבר ועשה תספורות לנושים, מעין מהדורה אמריקאית של יצחק תשובה שאיתו עשה עסקים. הוא חף מניסיון פוליטי, ובעבר העיד על עצמו שאינו מתאים לפוליטיקה. סביר להניח שחלק מעמדותיו ממסע הבחירות, המתכתבות עם העמדה הימנית־קיצונית במפלגה הרפובליקנית, יותאמו במהירות למציאות הפוליטית. יועציו הכלכליים יחסכו ממנו מהמורות מיותרות, כמו האפשרות ליישם את ניסיונו כספר צמרת על הסינים, בעלי החוב הגדולים ביותר של ארה"ב. הסינים השקיעו באיגרות חוב אמריקאיות 1.3 טריליון דולר, ונחשבים גם למשקיעים הזרים הגדולים ביותר בנדל"ן בארה"ב. חסכונותיהם מימנו את תאוות הצריכה של האמריקאים. לטראמפ אסור להסתבך איתם גם אם בסתר לבו היה מעוניין שהם ייעלמו.

סימני השאלה לגבי הכלכלה ארוכת הטווח עדיין רבים. טראמפ לא יצליח למלא את כל משאלותיו הכלכליות, מה גם שחלקן סותרות. בכל מקרה, רעידת אדמה כלכלית לא תתרחש. השפעת בחירתו על הכלכלה בטווח המיידי מתמקדת בפחד מהלא נודע. הלם הבחירה גרר בהתאם את היחלשות הדולר, ירידת מחירי הנפט, עליית מחיר הזהב וירידות בחוזים העתידיים בשוק המניות בארה"ב.

אותם פחדים קמאיים היו נחלת השווקים הפיננסיים גם ביוני 2016 בעקבות תוצאות משאל העם בבריטניה שאישר את הברקזיט. יומיים לאחר שקרסו החלו במסע התאוששות. גם אצלנו, שעות לאחר הפתעת הבחירות חזרו השווקים לאיתנם. אף ברוקר לא רץ למקלט. הבורסה הגיבה בעליות, ומניות הפארמה, כמו טבע החבוטה, זינקו ביותר מ־5%. ארז ויגודמן המנכ"ל מוזמן לשלוח איגרת ברכה לטראמפ.

גם הברוקרים מיהרו לחבק את מי שרק לפני שבוע נחשב ברבור שחור המתפקד כשליחו הפיננסי של השטן עלי אדמות. מיטב האנליסטים החליפו דיסקט ובטוחים שהשד אינו נורא כל כך. יניב חברון מאקסלנס אומר כי "לא בטוח בכלל שטראמפ יהיה רע לכלכלה האמריקאית", ומעריך שהעלאת הריבית תתבצע בדצמבר.

בהשקפה דומה מחזיק גם אוהד חיים, אנליסט בלאומי שוקי הון: "טראמפ נתפס כאדם בלתי צפוי, לא עקבי ולא ברור. עם זאת, כדאי לזכור שניהול הכלכלה האמריקאית אינו נתון לגחמתו של אדם זה או אחר, ונבואות הזעם נראות לנו מוגזמות", הוא אומר.

ומה אומר אורי גרינפלד, הכלכלן הראשי בפסגות? "האפשרות שטראמפ יוביל למלחמת סחר עולמית עם מקסיקו וסין נמוכה מאוד. תרחיש האימים שממנו כולם חוששים, שעלול להפוך את הירידות הנוכחיות מתיקון טכני למגמה, אומנם קיים אבל ממש לא סביר".

ונקודה אחרונה למחשבה. בחודש שעבר נחתם עם הממשל הסכם סיוע לישראל בהיקף 38 מיליארד דולר לעשור הקרוב. היו שביקרו אותו וטענו שמדובר בהסכם גרוע, ושעדיף היה להמתין לתקופה שלאחר עידן אובמה. אחרים טוענים שההסכם טוב, ויפה שנחתם שעה אחת קודם. בין שלל ההבטחות ערב הבחירות התחייב טראמפ להגדיל את סכום הסיוע, הגם שההסכם כבר נחתם. בהזדמנות אחרת הודיע על תמיכתו בקיצוץ הסיוע למדינות זרות. אז לאיזה טראמפ להאמין? התוספת לסיוע תגיע באותה מידה ששגרירות ארה"ב תועבר לירושלים.

2. טיפול שורש

אלמלא התחזית האפוקליפטית התורנית, שכללה אזהרה מקריסת מחירי הדיור, כנראה שמעטים היו שומעים על מכון המחקר הכלכלי־חברתי שורש. מעטים עוד יותר היו שומעים על ד"ר נועם גרובר, חוקר באותו מוסד. שורש הוקם לפני כשנה על ידי פרופ' דן בן דוד שפרש ממכון המחקר טאוב בעקבות מחלוקת. סביר להניח שאזהרת המסע לשוק הנדל"ן תגדיל את המודעות לעצם קיומו ולא תזיק למאמצי גיוס התרומות עבורו.

ד"ר גרובר, שהזהיר ממפולת מחירים והתקרבות מחירי הנדל"ן למצב בועה, סיפק את הבאזז התקשורתי הצפוי. באוצר חיככו ידיים למשמע התחזית המרעננת (מבחינתם), ושר האוצר כחלון התייחס לכך בכנס אגף התקציבים השבוע בחיוב. דבר אחד טוב כבר יצא מהמחקר: הוא החזיר לשיח הציבורי את משבר הדיור לאחר ימים אינטנסיביים של עיסוק בתאגיד השידור, הרכב שופטי בג"ץ, אילנה דיין, דוחות מבקר המדינה והבחירות בארה"ב.

כחלון. לא בוחל בשום פתרון יצירתי צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

מחירי הדיור ייבלמו מתישהו, אבל אף אחד לא מתייחס ברצינות למפולת. כחלון מעוניין להרוג את השוק אבל ברכות. הוא ממשיך בכל הכוח בתוכנית "מחיר למשתכן" ומעריך שעד סוף הקדנציה בעיית הזוגות הצעירים תיפתר. במקביל הוא מנסה להגדיל את ההיצע ולנטרל את הביקוש. אחד הפתרונות להגדלת ההיצע הוא מיסוי דירה שלישית. אין אחד במדינה שלא שמע על כך. פחות מוכר הוא פתרון פיננסי חדשני המתבשל בימים אלה לנטרול עודף הביקוש.

הפתרון נדון בישיבה של הנהלת האוצר שכינס כחלון שלשום שכותרתה "מציאת חלופות השקעה לאור סביבת הריבית האפסית". מזל טוב. אחרי ארבע שנים של ריבית אפסית שהריצה את הציבור לשוק הדיור, נזכרו באוצר לבחון חלופות השקעה. הצוות בראשות סגן שר האוצר איציק כהן יגיש את המלצותיו בתוך שבועיים.

הישיבה היא תוצאה של ישיבה אחרת מתחילת השבוע בהובלת כהן, שפרטיה נחשפים כאן לראשונה. במרכז הדיון עמד הרעיון להנפקת איגרת חוב הצמודה למדד מחירי הדיור. הרעיון כל כך פשוט עד שנשאלת השאלה איך לא חשבו על זה קודם לכן. איגרת החוב תספק למשקיעים החוששים מהמשך ניפוח הבועה אפשרות להגנה מעליית המחירים, בלי שיצטרכו לרוץ ולקנות דירה. התוצאה היא הפחתת לחץ הביקוש והמחירים על השוק.

באירוע השתתפו סגן החשב הכללי יהלי רוטנברג, סגן ראש אגף התקציבים ערן ניצן, והיועץ המיוחד לאוצר מהרן פרוזנפר (לשעבר היועץ הכספי לרמטכ"ל). לחלק השני הגיח גם מנכ"ל האוצר שי באב"ד. בדיון לקחו חלק גם שני אורחים מהסקטור הפרטי - צבי סטפק יו"ר בית ההשקעות מיטב דש, ופרופ' צבי וינר, דיקן הפקולטה למינהל עסקים בירושלים.

צבי סטפק. ממליץ להכפיל את מס הרכישה של משקיעים זרים בנדל

התעניינתי מדוע הוזמנו השניים לישיבה, והתברר במפתיע שהם הוגי הרעיון להנפקת האיגרת. הם נפגשו עם כחלון והציגו אותו בפניו. שר האוצר התלהב מאוד וביקש לשמוע את חוות הדעת של פקידיו, שלא התלהבו בלשון המעטה ובמהלך הישיבה תקפו את ההצעה. נציג החשב הכללי הזהיר שהמכשיר יביא להגדלת החוב ולפגיעה במשק. רוטנברג המליץ שהבנקים ישווקו מכשיר דומה באמצעות פיקדונות לציבור, ואם מחירי הדיור ימשיכו לעלות האוצר יפצה אותם. אזהרה דומה סופקה על ידי נציג אגף התקציבים. לחיזוק עמדת הפקידות הוצג נייר עמדה שהוכן במחלקת המחקר בבנק ישראל המזהיר מהשלכות המכשיר החדש.

למרות זאת, מנכ"ל האוצר שקיבל את נייר העמדה תמך ברעיון. הוא הדגיש שבעיית מחירי הדיור מגדילה את הפערים בחברה ושמוצר פיננסי כזה יוריד את הביקוש לחצי. סגן שר האוצר התריס כלפי הפקידים: אי אפשר כל הזמן ולבוא ולהגיד מה לא. תגידו מה אתם ממליצים? וינר וסטפק הסבירו בהתלהבות מדוע האיגרת חשובה. לדבריהם, הנפקתה אינה כרוכה בעלות תקציבית חריגה, ואם מחירי הדיור ימשיכו לעלות, אז המדינה תגדיל מנגד את הכנסותיה.
בהמשך דבריו המליץ סטפק להכפיל ל־15% את מס הרכישה של משקיעים זרים בשוק הנדל"ן. צעד כזה ננקט לדבריו בהצלחה בוונקובר שבקנדה, והשבוע הוא גם נשקל בהונג קונג. למרות הספקנות ועמדת הפקידות, יש לקוות שאיגרת החוב עם ההצמדה למחירי הדיור תצא לדרך.

הישיבה באוצר מצביעה על מספר תובנות. ראשית, כחלון לא בוחל בשום פתרון יצירתי כדי להתמודד עם מחירי הדיור, והוא עושה כל מאמץ בנידון. שנית, פקידי האוצר שבים ומוכיחים שהם מקובעים במחשבותיהם ואינם מוכנים לחשוב מחוץ לקופסה כשמדובר בפתרונות יצירתיים. במיוחד כאשר הפתרונות מגיעים מהסקטור הפרטי, ואיתו הם אינם מוכנים לחלוק בקרדיט.

ולבסוף, מרענן לגלות שבסקטור הפרטי ובאקדמיה יושבים אנשים שחושבים לא רק על הכיס, ושבאמת אכפת להם מהמתרחש. הם מוכנים לבזבז את זמנם לקידום פתרון אחת הבעיות הקשות שיוצרת בועת הנדל"ן. לזכותו של כחלון ייאמר שהוא אינו מהסס לזרום איתם.

3. הגיל והתרגיל

"לאי־העלאת גיל הפרישה לנשים צפויות להיות השפעות שליליות מהותיות על המשק ועל הנשים המבוגרות הפורשות לפנסיה. ראוי שהממשלה ושר האוצר יקבלו החלטות בנושא זה בהקדם" - מתוך דוח מבקר המדינה, 26.10.2016. אז המבקר יוסף שפירא הזהיר, ודבר לא קרה.

כחלון ניסה לנטרל את מה שנחשב עבורו מוקש רב עוצמה, והצליח. עם כל הכבוד למבקר, גיל הפרישה לנשים, כמו מחירי הנדל"ן, הוא תיק באפלה שנפל במקרה במשמרת שלו. מבחינתו, חוץ ממחירי הדיור אין סיבה לנקות את מה שקודמיו השאירו.

אז מה עושים רגע לפני שגיל הפרישה לפנסיה לנשים אמור לעלות מ־62 ל־64? תחילה הוקמה ועדה בראשות ראש אגף התקציבים במטרה להגיע לפתרון מוסכם. המסקנות הושלכו לפח לאחר שהתוצאה המיוחלת לא הושגה. השלב הבא הוא מעבר לטיפול אלים. משנים את החקיקה באמצעות תרגיל פשוט בשיתוף יו"ר ועדת הכספים משה גפני. גפני סיפר לי השבוע שבעקבות מכתב שקיבל מכחלון הוא נכנס בעובי הקורה והחליט לבחון מחדש את כל הסוגיה.

מבחינת יו"ר ועדת הכספים לא סופקו הפתרונות הראויים להבטחת עתידן של הנשים, וכל עוד זה לא יקרה גיל הפרישה יישאר בעינו. למרבית הנשים מדובר בבשורה נעימה, אך לא מבחינת המוסד לביטוח לאומי. שם ייאלצו להמשיך לשלם את קצבאות הזקנה לנשים כבר בגיל 62 - הוצאה כספית הנאמדת ב־75 מיליון שקל לחודש. אגב, גיל הפרישה העדכני המופיע בכל מקומות העבודה הוא 64, כי זאת הייתה ההחלטה המקורית.

בקרוב יעודכן הגיל ל־62, עד להודעה חדשה. מי שיש לו סיבה טובה להצטער על התרגיל הוא שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ. כבר לפני ארבע שנים הוא דחף להעלאת גיל הפרישה, וכעת הוא מגלה (מחדש) שהפוליטיקה חזקה מכל שיקול כלכלי.

4. מנוי וגמור

מינויים הם לא כוס התה של כחלון. הוא בורח מבשורה ומעדיף לדחות סיפוקים כמה שיותר. הוא מתקשה להגיד שלום לבעלי התפקיד הקיימים, הגם שמשרתם פגה. הוא לא מסוגל להתרגל לפרצופים חדשים. וכשאלה כבר אורזים ועוזבים, הוא מתקשה במציאת מחליפים.

למפלגת כולנו אין חברי מרכז, כך שכחלון אינו מחזיק בצנרת מלאי של אילוצים פוליטיים. זאת הסיבה לכך שכבר מספר חודשים הוא מתקשה לאתר מועמד להחליף את קובי אמסלם בתפקיד הממונה על השכר, ונאלץ להסתפק ביוסי כהן כממלא מקום. זאת גם הסיבה לכך שעד כה הוא התחמק ממינוי שר כלכלה במשרה מלאה (נראה שהוא התאהב בתפקיד "מחזיק"), אף על פי שאמר לי שזה יקרה עד לפתיחת מושב החורף של הכנסת. וזאת גם בדיוק הסיבה לכך שאמיר לוי, הממונה על התקציבים, לא זז מתפקידו למרות המרורים שהוא מאכיל את כחלון.

לוי חתם על הסכם שנוי במחלוקת על תקציב הביטחון, עד שמנכ"ל האוצר שי באב"ד נאלץ להתערב ולבצע מקצה שיפורים. לוי לא סיפק את הסחורה בנושא העלאת גיל הפרישה לפנסיה לנשים. הוא גם פיזר הבטחות על כך שהתקציב הדו־שנתי לא יעבור. שיא חדש נרשם בשבוע שעבר כשמאחורי גבו של כחלון הוא הגיע להבנות עם אלי גרונר, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, על סגירת תאגיד השידור הציבורי ורשות השידור. באב"ד שהיה בישיבה החוויר ונאלץ להתערב ולעדכן את כחלון.

אם נניח את כל אלה בצד, אירוע פרישת החשבת הכללית מיכל עבאדי־בויאנג'ו גורם לשר מיגרנה. החשבת הנחשבת כבר נאלצה לדחות פעמיים את פרישתה: פעם בתקופת לפיד כשר אוצר ופעם אצל כחלון. קשיי הגמילה של שר האוצר הנוכחי ממנה קשים במיוחד. היא דעתנית ובאותה מידה נאמנה. אף שבקרוב תפרוש, לא היססה להחזיר ארצה חלק מנציגי החשב בניו יורק ולחסוך 14 מיליון שקל. ירון זליכה, החשב לשעבר, שיגר מסרון ואיחל לה מברוק על המהלך.

שר האוצר הפנים שהוא זקוק לבעל תפקיד מקצועי נעדר שאיפות פוליטיות, שעליו הוא יכול לסמוך לחלוטין, ובאותה נשימה גם יהיה מקובל על ראש הממשלה. באופן מפתיע הוא הגיע לרוני חזקיהו, יו"ר דירקטוריון הבנק הבינלאומי, ובפגישה בארבע עיניים הציע לו את התפקיד. זה זמן מה שחזקיהו מעוניין לפרוש מהבנק ואף עדכן בנושא את בינו צדיק, בעל השליטה בבנק. בינו לא יעמוד בדרכו, כשם שלא עמד בדרכה של עבאדי, שגם היא הגיעה לתפקידה באוצר מהבנק. כחלון וחזקיהו מכירים זה את זה מתקופת ילדותם המשותפת בגבעת אולגה וגרו מרחק של רחוב זה מזה.

חזקיהו. מעוניין להכניס רוח חיים לתפקיד החשב הכללי צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

אם נניח בצד את הפולקלור, נגלה שהמינוי של חזקיהו הוא בינגו. בתפקידו הקודם (לפני הבינלאומי) שימש כמפקח על הבנקים והיה אחד הנשכנים במערכת. לאחר שדני דנקנר הודח מתפקידו כיו"ר הפועלים, ציון קינן כמנכ"ל הבנק לא היה רחוק מלהיות הבא בתור.

חזקיהו מעוניין להכניס רוח חיים לתפקיד החשב ולא להסתפק בתפקידי בקרה בלבד. הוא יסכים להיכנס לתפקיד רק אם יצויד בארגז הכלים המתאים. כפי שהדברים נראים כעת, התפקיד שלו - למרות ניסיונות באוצר להכשילו. אם התנאים יסוכמו, יפרסם הבינלאומי דוח מיידי על סיום תפקידו. הציבור ירוויח מינוי של בעל תפקיד ראוי. ההפסד יהיה כולו של בעלי המניות בבינלאומי.

yehudasharoni10@gmail.com

האוויר מבלון ההפחדות הכלכלי התרוקן שעות ספורות לאחר הבחירות

הברוקרים מיהרו לחבק את הנשיא הבא. האם איגרת החוב הצמודה למדד הדיור תפוצץ את בועת הדיור, מה התרגיל בגיל הפנסיה לנשים, ומדוע רוני חזקיהו הוא האיש הנכון באוצר