טראמפ ישאל מה ישראל רוצה, כדאי שלנתניהו תהיה תשובה טובה

לנתניהו יש קשר קרוב עם כל האישים שמוזכרים כאנשי המעגל הקרוב לטראמפ: רודי ג'וליאני, כריס כריסטי, ג'ון בולטון ואחרים. כולם עלו אליו לרגל, לכולם קשר אישי איתו ועם משפחתו. אבל זה לא רק הם, המפלגה הרפובליקנית מחבקת כבר כמה שנים את נתניהו, והמצע שלה כולל אמירות שלא מביישות את מרכז הליכוד והבית היהודי. פשוט חלום הימין שהתגשם.

זה הזמן להחליט. בואו נדמיין את השיחה הראשונה בין הנשיא טראמפ לנתניהו. "העפנו את התמים השמאלן מהבית הלבן", יכול טראמפ לומר, טעון בעודף ביטחון עצמי ובהכרת טובה מסוימת כלפי נתניהו. "עכשיו תגיד, מה אתה רוצה?".

נתניהו צריך לבוא מוכן עם תשובה טובה. מה באמת הוא רוצה. בינתיים הוא יכול לזמזם את מילות השיר של האבנים המתגלגלות, שליווה את העצרות של טראמפ. "אתה לא יכול לקבל תמיד את מה שאתה רוצה, אבל אם תנסה לפעמים, תקבל את מה שאתה צריך". זה נשמע מדהים, או בלשונו של טראמפ נפלא, מהמם ויוצא מגדר הרגיל, שפתאום יש נשיא חבר, שכמו דג זהב אפשר לבקש ממנו משאלה אחת ויחידה.

יש כבר מי שהחליט עבור נתניהו על הכיוון: המתנחלים ואנשי הימין. שר החינוך נפתלי בנט הזדרז לברך את הנשיא הנבחר ובאותה הזדמנות הכריז שרעיון המדינה הפלסטינית מת וזו ההזדמנות לשנות כיוון. מי שעבדו קשה אל מול אנשי טראמפ בחודשים האחרונים היו מתיישבי יהודה ושומרון, בראשם יוסי דגן, שנפגשו עם יועציו ושמעו מהם על תפיסתו, ולפיה יהודה ושומרון צריכים להיות חלק בלתי נפרד מישראל.

"אני מברך את דונלד טראמפ על בחירתו", חגג דגן. "זהו יום חג, לא רק לארה"ב אלא גם למדינת ישראל שזכתה בידיד אמיתי. במערכת הבחירות הבעתי בגלוי את תמיכתי בטראמפ, כי זו הייתה שעה חשובה להתיישבות, לשומרון שזוכה כעת לנשיא אוהד ואוהב ישראל... מי שכבר הצהיר בגלוי על תמיכתו בהתיישבות ומי שיועצו הבכיר דיוויד פרידמן הצהיר בפנינו על תמיכתו לא רק בזכויות היהודים ביו"ש אלא אף בסיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל".

בקיצור, טראמפ גויס מיד לחשק את נתניהו לרגע ההכרעה, שעת הרצון כפי שרואים זאת אנשי ההתיישבות. כעת הם רוצים לפרוע את הצ'ק: תמיכה אמריקאית ברעיון הסיפוח וביטול מתווה שתי המדינות הכושל.

אלא שראש הממשלה מדבר בשנים האחרונות אחרת. הוא נשא את נאום בר אילן ואמר שבאמת ובתמים הוא לא רוצה לשלוט בעם אחר. נתניהו הכריז שהוא מוכן לשתי מדינות לשני עמים, בתנאי שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינה יהודית ויבואו לדבר, בלי תנאים מוקדמים. כולם מניחים שנתניהו משקר. שהוא קורץ כשהוא אומר זאת, כי הוא יודע שאין סיכוי שזה יקרה ובכך הוא שומר על מפעל ההתנחלויות וגם לא נכנס לעימות עם הממשל ועם הקהילה הבינלאומית.

אם יש ממשל שאולי חושב אחרת, או לפחות פתוח לשכנוע, נשאלת השאלה: אם מבקשים מטראמפ ללחוץ על אבו מאזן להתגמש כדי לסגור עסקה שמובילה לחלוקה ולהקמת מדינה פלסטינית, רעיון שלו מתנגדים רוב חברי הכנסת של הליכוד, או מחשבים מסלול מחדש, כיצד יכריע נתניהו?

מאחר שהוא טוען שאיננו רוצה במדינה דו־לאומית, אז "סיפוח עכשיו" - התוכנית שהציעה עמיתתי למוסף זה, קרולין גליק, שגם שימשה כבסיס לתוכנית "ההרגעה" של בנט - לא באה בחשבון כביכול. הסיבה הייתה כמעט תמיד התנגדות הממשל וההבנה שהעימות לא מצדיק את זה. אנשי הימין יכולים לומר לנתניהו שזה הייעוד המנהיגותי שלו. המשימה האמיתית. מבחן האש של הימין. ללכת על כל הקופה ולנצל את המהלך והבחירה של העם האמריקאי למיטוט חומת תוכנית השמאל לחלוקת הארץ.

ויש עוד: נתניהו טוען שהאיום הגדול על ישראל הוא איראן גרעינית. השאלה היא: האם עליו לבזבז את האשראי המדיני על מהפך רעיוני אידיאולוגי שיוביל לעימות עם הערבים, או להתעקש בעניין איראן ולמשוך זמן בנושא הפלסטיני?

בכך לא מסתכמות ההחלטות: האם על נתניהו להסתפק בציפייה לצעד סמלי, כמו העברת השגרירות האמריקאית לירושלים למשל ביום השנה ה־50 לכיבוש השטחים ושחרור ירושלים, או להעמיד למבחן מעשי ראשון ורציני את החלופה הימנית המדינית, שמעולם לא קודמה ולא הונחה על השולחן. לכך נוסיף גם את השאלות בנושא סוריה והאפשרות למערכה עתידית בצפון והחלטות כובלות באו"ם.

נתניהו מכיר את טראמפ. הוא יודע שכל נשיא, אפילו כזה שבנה בניינים ואצלו הכל "משגע", הוא איש עסוק ויש לו הרבה על הראש. ראש הממשלה מבין שהנשיא האמריקאי החדש לא יכול להיות פתאום האומנת של ישראל: תביא, תגן, תאשר ותאשרר. זה לא ילך. במיוחד מול טראמפ, שלא מרגיש חייב לאף אחד. הוא הרי אמר בבחירות שמדינות שרוצות עזרה מארה"ב צריכות לשלם. הוא הרי הכריז "קודם אמריקה". אז אתה צריך להיות זהיר במה שאתה מבקש או רוצה להוביל.

בינתיים יהיה לנתניהו קל יותר בהדגשת שיתוף הפעולה והסיוע ההדדי מאשר להיכנס למסלול נתמכת סעד מדיני אצל נשיא שרוב הסיכויים שירצה להיות מרוכז בענייני פנים.

עם טראמפ הכל אפשרי: הוא יכול לשאול את נתניהו, כפי שאנחנו שואלים אותו בשנים האחרונות, מה הוא רוצה, ועשוי לקבל ממנו תשובה מפורטת ומעמיקה יותר מהססמאות שאנחנו רגילים אליהן. ומנגד, טראמפ יכול גם לא לשאול אלא להסביר לנתניהו איך סוגרים עסקה או לחלופין איך נפטרים מהפלסטינים. הוא יכול לומר משהו כמו "בכנות, ביבי, אני באמת לא שם פס. תעשה מה שאתה חושב ואני לא אפריע". כלומר, אותה הכרעה, רק בתנאים יותר טובים. והוא יכול להניח בפני נתניהו את הרעיון שלו להסכם שלום, ולהכריח אותו לחתום.

הכל אפשרי כי הוא אמר כבר הכל. גם את זה וגם את זה, והוא לא חייב לאף אחד שום דבר. טראמפ לא יודע מה הוא יעשה והוא לא צפוי. ולכן נתניהו יהיה חייב לקבל החלטה אמיתית.