וול סטריט, מכוני סקרים, תקשורת, ליברלים, אמני הפוליטיקלי קורקט, איחוד אירופי, סלבריטאים, מדיניות חוץ שאפתנית, יפי נפש - אאוט. תעשייה, רשתות חברתיות, מעמד הפועלים, שמרנות, לאומיות, הברקזיט, ועוד פעם פועלים - אין. בוקר טוב לעולם חדש שבו אמריקה שרוצה לחזור לשורשים ולהיות שוב גדולה, מי שבעטה באולפני התקשורת, בליברלים, בשאיפות האימפריאליסטיות לשלוט בעולם, בכוכבי הבידור והספורט, מגדירה לעצמה מחדש את סט הערכים שמרכיב את החלום האמריקאי.
פעם אחר פעם כושל הניסיון לחבר יחידים, עמים ומדינות. והראיה, האיחוד האירופי בתהליכי התפרקות. בארצות הברית האינטרס הכלכלי שאפשר עד היום את החיבור בין מיעוטים רבים וכל כך שונים, איננו מחזיק מים יותר. גם ניסיונות העבר בברית המועצות של המאה שעברה מוכיחים כי אי אפשר לכפות על האנשים אידיאלים מזויפים של שוויון והומניזם, אפילו אם הורגים בהם במיליונים, מפחידים אותם בגלות קפואה בסיביר או מדכאים אותם בעזרת שירות חשאי אימתני. המאמצים לכפות על אנשים תהליכי חיבור שמנוגדים לטבע האנושי נכשלים.
הממשל בעולם נע בין שני קטבים: מצד אחד, הצורך של האדם האגואיסטי לממש את עצמו ולהגשים את חלום ההצלחה הפרטי שלו, ומצד שני, ניסיונות לחבר את ההמונים לחברה משותפת.
גם כאן, בסטארט אפ ניישן, ניסינו בזעיר אנפין את רוב מה שניסו אומות העולם. שלא כמותם, אנחנו סוחבים ניסיון מצטבר של אלפיים ומשהו שנים שבהן למדנו שכאשר הצלחנו להתחבר מעל להבדלים בינינו - שגשגנו, ואילו כאשר הפילוג כילה בנו - התרסקנו. ולא לחינם התהליך העולמי שאנו עדים לו בימים אלה, התחיל בישראל עם בחירתו של נתניהו.
הדרך היחידה לפתח חיבור ואחדות בין רבים ושונים מבלי לכפות עליהם אחידות, היא לצאת למהלך אסטרטגי־לאומי שבטבורו תהליך חינוכי־חברתי מעמיק. המציאות העולמית המשתנה צריכה להיות דווקא עבורנו, עם ישראל המפוכח, קריאת השכמה לחזור ולהתאמץ בפיתוח שיטת חיבור להמונים, לא מתוך כפייה, הדתה או דיכוי. להיפך, דווקא מתוך דיון פתוח, שיח מעגלי וחיפוש המשותף. אחרי שנממש את זה על עצמנו, יהיה אפשר להציע את זה לעולם.
התרעות פיקוד העורף