התמרון של בנט ושקד: נתניהו נפל במלכודת ממנה חמק במשך שנים

שנים הוא מצליח להתחמק באמנות מדהימה מסיטואציה כזו, והנה הוא לכוד, קפוא ומאובן לעיני הזרקורים, נתפס בקלקלתו. הכל תלוי בו, הוא יכול לעצור את החוק, אבל הוא לא באמת מסוגל לעשות את זה. כל האופציות שלו גרועות. הוא, שמנסה להתחמק ככל יכולתו מהכרעות, מחיבור להחלטות “שמאלניות”, אוחז בשתי ידיו את גורלה של עמונה, ואולי גם אלפי יחידות דיור בשטחים.

אם נתניהו יגיש ערר ויבלום את החוק, הוא יסומן לדיראון עולם כמי שפגע בהתיישבות פגיעה קשה, בלתי נסלחת. בפעם הבאה, הוא יכול לשכוח מהמנדטים של בנט. אם הוא לא יגיש ערר, החוק יעלה לקריאה טרומית מחר. מה יצביע נתניהו? אם יתנגד או יימנע, כנ”ל. ההתיישבות תבין שנטש אותה ברגע האמת. אם יתמוך, הוא צפוי לחטוף מקלחת בינלאומית קפואה.

כדי להימלט מזעמם של המתנחלים הוא יצטרך לתמוך בחוק ולהיקלע לזעמו של שאר העולם - ואולי גם לתמרן את עצמו למצב הרבה יותר גרוע, אם אובמה יחליט להוריד כפפות ולנקום בישראל הסרבנית.

בבית היהודי תפסו אתמול רגליים קרות. ההצלחה שלהם הייתה גדולה מדי. הם פתאום הבינו שהם עלולים להיות אלה שנתנו לאובמה את הדחיפה האחרונה בדרך למועצת הביטחון. לכן הם מורידים טונים ומודיעים לנתניהו, בנדיבות: קדימה, תבטל הכל.

בסיפור הזה נתניהו הוא הצד הצודק, אבל כמו תמיד אצלו, הכל מתחיל ונגמר בלקיחת אחריות ומנהיגות אישית. הוא הרוויח את התרגיל של בנט ושקד ביושר. בבחירות האחרונות הוא שתה להם ללא סנטימנטים את האלקטורט. הוא הלחים את עצמו לחלק הימני של בנט, והוא מקפיד לא לעשות שום דבר שיכול להתפרש כשמאלה משם. הוא רוצה את הקולות של בנט גם בפעם הבאה.

בנט, מצדו, לא מוכן להמשיך להיות שוטה הכפר וספק המנדטים של נתניהו. התמרון של שלשום היה מחושב, מעשה אמן, והגיע רק אחרי שנתניהו גרר רגליים יותר משנה ומסמס כל ניסיון להגיע לפתרון אחר. בנט הוא לא ראש הממשלה והוא יכול להיות ראש קטן: אובמה זו הצרה של נתניהו. אני דואג לעמונה.

יחד עם זאת, גם בנט וגם שקד יודעים שעמונה תפונה. אין סיכוי בעולם שהסעיף הרלוונטי לעמונה בחוק ההסדרה יעמוד בבג”ץ. הם נלחמים על כל השאר, ועל הדרך מנסים להיחלץ מלפיתתו של נתניהו. הם הפיקו את הלקחים שלהם מקמפיין 2015. מעכשיו ועד הודעה חדשה, הם השיגו סוף סוף בידול מנתניהו. לכל מי ששפיותה של המדינה הזאת חשובה לו, הבידול הזה יכול להיות מסוכן.

נתניהו זקוק עכשיו למהלך נועז שיחזיר אותו לצד ימין של בנט. רק אלוהים יודע מה צופן לנו העתיד. העיקר שאפשר יהיה לקושש את קולות הציונות הדתית גם בפעם הבאה.