קשה מאוד לראות בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט להורות על פתיחת בדיקה משטרתית בפרשת הצוללות - הכרעה עניינית.

אם לא יקרה דבר בלתי צפוי, בתוך עשור תהיה לאיראן היכולת להרכיב ארסנל גרעיני בכל עת שתרצה. טהרן מפרה את הסכם הגרעין בגלוי. רק בשבוע שעבר דיווחה סוכנות האו”ם לאנרגיה גרעינית בפעם השנייה כי איראן אוגרת מים כבדים – מרכיב מרכזי בפצצות גרעין על בסיס פלוטוניום - בכמויות גדולות מכפי שמתיר לה ההסכם.

גם אם איראן אינה מרמה, נשיא ארה”ב ברק אובמה בעצמו אמר כי בתום תקופת ההסכם שנחתם עמה, תהיה לה היכולת לבנות פצצות גרעין.



וזה לא עניין של מה בכך, יש הגורסים שמדובר בלב לבה של פרשת הצוללות. הרי סוד גלוי שהעולם מייחס את הרתעתה הגרעינית של ישראל לצי הצוללות שהיא רכשה ורוכשת מגרמניה. צוללות הדולפין שלנו מאפשרות לנו להגן על ישראל בשעת חירום.

במילים אחרות, הצורך של ישראל בצי צוללות מודרני במציאות שבה איראן צועדת בבטחה לעבר ארסנל גרעיני, נראה מובן מאליו. קשה מאוד לראות מצב שבו גורמי ביטחון שהתנגדו לרכישה היו מנצחים בוויכוח בסוגיה הזאת, כל עוד בנימין נתניהו מכהן כראש הממשלה.

הרי כבר 20 שנה נתניהו מתריע נגד האיום הגרעיני המתפתח מכיוון טהרן. כל מי שעיניו בראשו יודע כי זה האיום שמעסיק אותו יותר מכל. לא צריך להיות עורך דינו של נתניהו כדי להבין את הראש שלו.

על כן, גם אם עו”ד דוד שמרון לא היה עורך דינו, אלא פרקליט בכיר אחר, סביר מאוד להניח כי גם הוא היה משער כי נתניהו תומך בעסקה. לא היה כל צורך בדין ודברים עמו, לא היה כל צורך בשידול אישי.

אולי יש דברים שלא דווח עליהם. אולי הסיפור מסובך ממה שנחשף עד כה. ואולם, בהתבסס על עמדתו העקיבה של נתניהו בכל הקשור לתוכנית הגרעין של איראן, קשה להשתחרר מהתחושה כי לא מדובר אלא בעוד ניסיון של אנשי שמאל בתקשורת ובפרקליטות להפיל את ראש הממשלה.