את הלהבות הכתומות שמילאו את חיינו בשבוע האחרון מחליפות תמונות אפורות-שחורות, מפויחות, של בתים שנאכלו עד תום, זיכרונות שהלכו לאיבוד, חיים שנמחקו בן רגע ובעיקר המון אזרחים מודאגים ומוכי טראומה, שברגע אחד מצאו את עצמם חסרי אונים אל מול איתני הטבע. כן, אם למישהו היה ספק באפסותו של האדם, אז גם במאה ה־21 אין לנו באמת שליטה על כלום. מי שחי במדינת ישראל די זמן - מתרגל עם השנים לחיים לא שגרתיים. תפריט החיים כאן כולל: מלחמות מסוגים שונים, אויבים אכזריים וצמאי דם, בני נוער שמסיימים תיכון ומקבלים אחריות על טנקים וגם ארץ שכמעט לכל אבן, צמח או יישוב בה יש מגילת יוחסין היסטורית. אבל הדרמה שהתלקחה כאן ב־48 שעות לא הייתה מביישת סרט אסונות אקסטרים מדרגה ראשונה.
בקרוב יתחיל גשם, אומרים החזאים. גשם שישטוף כאן את הלכלוך והפיח, והחיים יימשכו. אנחנו נחזור לזלזל, לשנוא, להיות ציניים ולתת לאגו האנושי להוביל אותנו אל התהום – עד האסון הבא. אנחנו חייבים לשים סוף למשוואה הזאת. המראות שחווינו בימים האחרונים צריכים להיות עבורנו נורת אזהרה, לשמש לנו כהוכחה שאפשר וצריך לחיות כאן אחרת. שהכרחי להשקיע, לפתח ולטפח את הערבות ההדדית בתוך החברה הישראלית גם בעתות שגרה, כי זו התקווה היחידה שלנו לשרוד כאן. יחד.
התרעות פיקוד העורף