הגבול הרגוע והשלו בגולן - שהתנהל כך שנים מאז הסכמי שביתת הנשק בהקפדה מלאה של אסד האב ואסד הבן - כבר לא כל כך תקף. אולם שיקולים של סדרי עדיפויות בצד של דאע"ש, של הבנת “התעריף" בצד של אסד ושל אחריות בצד הישראלי מביאים לגבול מאותגר ונפיץ, אך בסך הכל נשלט ומבוקר. המדיניות של ליברמן ואיזנקוט בתוך “התפיסה האחראית" בגבול הגולן, היא שעל כל ירי יש להשיב בירי - גם ברמה הטקטית תוך כדי היתקלות, וגם ברמה האסטרטגית, על מנת לגבות מחיר על הפרה.
זה ברמת הגולן. במרחק קילומטרים ממנה - אסון לאומי והומניטרי שסופו לא נראה והשיקום בעקבותיו, אם בכלל, יארך שנים ארוכות ואולי יהווה הזדמנות לישראל. ובינתיים, גבול ישראל־סוריה בגולן לחוד, וגבול סוריה־לבנון לחוד. שם, ממשיך צה"ל (על פי פרסומים זרים), בתיאום או לפחות בהבנה עם רוסיה, לפעול למניעת העברת נשק אסטרטגי ושיירות של תחמושת משטח סוריה לידי חיזבאללה בלבנון. כמעט כל יום, בכל דרך.
כך היה בדיוק במקרה של פיתוח מערכת הנשק נגד טילים בליסטיים “חץ". רוב הצבא התנגד - והדרג המדיני פסק לחיוב. כך היה גם בהקמת גדר ההפרדה לאורך הקו הירוק ועוד ועוד. המקרה הזכור והטרי יותר הינו ההחלטה של שר הביטחון עמיר פרץ על פיתוח מערכת “כיפת ברזל" חרף התנגדות צה"ל, הרמטכ"ל ומשרד הביטחון. השר פרץ העז וניצח. בשני המקרים מדובר דווקא ביכולת של שרי ביטחון וראשי ממשלה “אזרחיים", שלא באו מתוך הצבא ולא היו מחויבים ל"קולקטיביות הרעיונית".
לרשימה האסטרטגית הזו אפשר להוסיף בהחלט גם את החלטתו של ראש הממשלה ושר הביטחון ברק, שהעז לבצע את הנסיגה מלבנון תוך התנגדות עזה וגלויה של הרמטכ"ל שאול מופז, של אלוף פיקוד הצפון גבי אשכנזי ושל סגן השר אפרים סנה, ולמעשה - של כל המערכת הביטחונית. לכן, כשנתניהו מחליט בניגוד לדעתו של צה"ל לרכוש צוללות, לא רק שזה לא דבר שלילי - אלא אפילו חיובי. האחריות והסמכות שלו.
השאלה היא: האם היו לו שיקולים זרים? אני מעריך שלא. מה קרה בסביבתו? כיצד הייתה ההתנהלות של עורך הדין שמרון? האם פעלו כלל הגורמים במל"ל ביושר, וללא אג'נדות אישיות ומחויבויות זרות? והאם הגורמים הצבאיים בתוך חיל הים לא חרגו מפקודות ומנהלים? על כל אלה תענה רק חקירה, כואבת ככל שתהיה, אבל הכרחית.
3. מהעבר השני של קו הטלפון שלי הציג עצמו הפונה כ"נציג של הסוכנות לעסקים קטנים במשרד הכלכלה". לדבריו, מהנתונים שהגיעו אליהם, אני רשום כעצמאי וכבעל עסק קטן־בינוני, ומכאן שאני זכאי לסיוע של הסוכנות. הבחור הצעיר היה אדיב מאוד, מכוון שירות והסביר את העניין בתמצית ראויה: “אתה זכאי לפגישות ייעוץ חינם במשרדך. יחד איתך נבחן זכאות לקבלת הלוואות בערבות מדינה, פיתוח עסקי, שיווק דיגיטלי ופשוט - אנו נכונים עם המומחים שלנו לסייע לך, ללוות ולייעץ".
האמת היא שאף על פי שאני לא זקוק לייעוץ הזה, הערכתי מאוד את היוזמה והפנייה ויצאתי לברר במה מדובר. גיליתי שבמשרד הכלכלה והתעשייה פועלת סוכנות לעסקים קטנים ובינוניים המפעילה את מעוף, המקדם תוכניות סיוע באמצעות 39 סניפים ומרכזי עסקים ברחבי הארץ. סניפי מעוף מספקים לעסקים הקטנים שירותים בתחומי פיננסים, שיווק, צורכי שוק ומלווים את בעלי העסקים בהליכים בירוקרטיים, באיתור וגיוס מקורות מימון, בליווי עסקי ובכל ייעוץ אחר שצריך באמצעות סדנאות וליווי אישי. זאת ועוד: מרכזי עסקים ברחבי הארץ מעמידים מקום פיזי לפעילות של עסקים קטנים בראשית דרכם עד להבשלתם ויציאתם לדרך, ועוד ועוד. ואני, שלא ידעתי ולא הכרתי, שמחתי מאוד לדעת ולהכיר, ומאחר שהם פנו אלי ורצו להתעניין ולסייע, החלטתי אני להוקיר אותם, לעודד את הפעילות ולהביא לידיעת קוראי הנאמנים שיש בשירות הציבורי שלנו איים של איכות ומצוינות. שאפו.
4. כשהרמטכ"ל גדי איזנקוט קרב למועד מחצית הקדנציה שלו, אני, כמו רבים בציבור, מתפללים, כל אחד בדרכו, כי במשמרת שלו לא נדע עימותים צבאיים, מלחמות ושפיכות דמים. בתוך כך, אני בטוח כי בעוד אנחנו מתפללים לטוב - הרמטכ"ל ממלא את ייעודו ומכין את הצבא לרע. אם אכן ייענו התפילות, ייזכר איזנקוט כמפקד הצבא שבמשמרת שלו הוא נאלץ בעיקר לשמור על שלומו ועל שלמותו של צה"ל מפני החברה הישראלית המתלהמת, הקבוצות המתמרדות, הרשתות החברתיות האכזריות והפוליטיקאים שנעים בין ציוץ לציוץ בטוויטר ובין “שבת תרבות" אחת למשניה, תוך שהם בועטים בצה"ל ובמפקדיו משל היו כדור חבוט שעשה את שלו.
בתוך כך למדתי כי רבים בציונות הדתית חשים שאין להם כיום כתובות בצה"ל ולא אוזן קשבת לדיאלוג, ואת אלה צריך צה"ל לכונן.
בינתיים, אני חושב כל הזמן על הרמטכ"ל שצריך לנווט בתוך כל הסחי הזה, לעתים לאחר לילה ללא שינה בחפ"ק קדמי שליווה לוחמים עד ששבו בשלום מעוד משימה עלומה בארץ אויב. וזה האתגר שלך, הרמטכ"ל איזנקוט. והוא כבד מנשוא. חזק ואמץ. שבת שלום.
התרעות פיקוד העורף