אחת הסוגיות הקשות שעלו אל פני השטח בעקבות פרשת הצוללות/הספינות (או אולי מוטב לקרוא לכך "פרשיות חיל הים"), קשורה לפיקוח של משרד הביטחון, או היעדרו, על עסקאות נשק. בין שאלה עסקות רכש נשק עבור צה"ל, ציוד למשטרת ישראל או ציוד מודיעיני למוסד ולשב"כ, ובין שהן עסקות של ייצוא נשק וציוד ביטחוני מישראל לעולם.
לשם הפיקוח על הייצוא הביטחוני הוקם אגף מיוחד במשרד הביטחון שראשי התיבות שלו הם אפ"י - אגף הפיקוח על הייצוא הביטחוני. האגף הוקם לפני עשור על פי דרישה של ארצות הברית, שגילתה שישראל מכרה לסין - ללא אישורה - מל"טים לתקיפה מדגם "הארפי", שבהם היו רכיבים אמריקאיים. עד אז היה נתון הפיקוח על הייצוא הביטחוני באגף לסיוע ביטחוני (סיב"ט), שעיקר תפקידו היה לקדם, לשווק ולמכור - וכל המרבה הרי זה משובח - את מערכות הנשק של ישראל. זה היה כמו לתת לחתול לשמור על השמנת. וכך הוחלט להפריד בין האגף המעודד מכירות נשק לאגף המפקח עליהן. השבוע מונתה לראש האגף רחל חן, האישה הראשונה בתפקיד והבכירה ביותר במשרד הביטחון.
עוד לפני הקמת האגף, וגם אחריו, פרסם מבקר המדינה דוחות ביקורת קשים על התנהלות משרד הביטחון והתעשיות הביטחוניות הכפופות לו בנושאים אלה. כמה דוחות עסקו בעמלות המופרזות שהתעשיות הביטחוניות שילמו לסוכנים ישראלים וזרים. בכמה מקרים אף עלה חשד שהתעשייה האווירית, התעשייה הצבאית ורפאל שילמו שוחד בהודו, בקמבודיה ובדרום אמריקה. עקב כך עד היום מנועה התעשייה הצבאית לפעול בהודו. במקרה אחר, לפני כעשור, נפתחה חקירת משטרה בחשד למתן שוחד בתעשייה האווירית, אך היא הסתיימה בסגירת התיק.
כמה תביעות - שאחת מהן נגעה לשוחד בהודו - התנהלו בבתי משפט בדלתיים סגורות, משום שהממונה על הביטחון במשרד הביטחון (המלמ"ב) התערב וטען שחשיפת הדיונים תפגע באינטרסים חיוניים של ישראל. האמת העירומה היא שהממונה בעיקר חשש כי קלונו של משרד הביטחון ייוודע ברבים.
דוחות אחרים של מבקר המדינה התייחסו לסוגיית "הדלת המסתובבת" והיעדר תקופת צינון. חוק מיוחד מטיל צינון של שלוש שנים על ראש המוסד, ראש השב"כ והרמטכ"ל ומונע בכך את הצטרפותם לפוליטיקה. אך אין למעשה צינון על בכירים בכל גופי מערכת הביטחון, מה שמאפשר להם לעשות עסקים פרטיים בתחומי עיסוקם לאחר שהם פורשים. בשיטת "הדלת המסתובבת" נפגשים קצינים ואנשי ביטחון מדרגי הביניים ועד לצמרת ודנים עם נציגים של התעשיות הביטחוניות, ומול חברות בינלאומיות, על רכישת מערכות נשק, שיפוצן ושדרוגן. קשרים אלה בין לובשי מדים לאנשי עסקים הם בבחינת פרצה הקוראת לגנב.
לימים חלק מאותם קצינים נוחתים נחיתה רכה בחברות שעמן היו בקשרי עבודה. הנציג של המספנות הגרמניות תיסנקרופ שבעין הסערה בפרשת חיל הים, מיקי גנור, היה בעברו מפקד ספינת טילים. חברו, תא"ל (בדימוס) אבריאל בר יוסף החשוד בקבלת שוחד, עסק בהיותו קצין בכיר בחיל הים בין השאר בסוגיית מתקני הגז בים התיכון, אבטחתם ורכש הצוללות והספינות. הוא המשיך בכך גם כשהיה משנה לראש המועצה לביטחון לאומי (מל"ל).
גנור החליף ב־2009 בתפקיד נציג המספנות הגרמניות את תא"ל (בדימוס) שייקה ברקת, שבא בכלל מחיל האוויר ושהוצג בחלק מכלי התקשורת בישראל כ"גיבור", שגנור גזל ממנו, בהתערבות בכירים בחיל הים, את הייצוג. ברקת עצמו, שהיה נציג המספנות במשך 21 שנים ועזב או הועזב ב־2009, לא חש כמי ש"דפקו אותי" ואמר כי אינו "מר נפש". גם גנור וגם ברקת הם תוצרים של אותה שיטה של דלת מסתובבת.
יד רוחצת יד
ובכלל, ממעטים כאן לשאול מדוע בעסקאות בין ממשלה לממשלה צריך נציגים־מתווכים־מאכערים. זכותה של חברה זרה, נניח תיסנקרופ, למנות לעצמה נציג ולשלם לו ככל שתרצה בשכר, בבונוסים, בדמי הצלחה ועוד. בגרמניה פורסם כי תיסנקרופ שילמו לגנור עד היום 11 מיליון יורו (קרוב ל־50 מיליון שקל). לא נמסר כמה שילמו לברקת. אם באמת היה פיקוח רציני של משרד הביטחון, היה נאמר לאותם נציגים של תעשיות ביטחוניות מהארץ ומהעולם: לא נרשה לכם להשתתף בפגישות רשמיות. אך זה לא קורה.
פעמים רבות סוחרי נשק ומתווכים למיניהם מתלווים לביקורים רשמיים של מנהיגים, במיוחד של מדינות מהעולם השלישי, ואף משתתפים בפגישות הרשמיות עם נציגי משרד החוץ ומשרד ראש הממשלה. לא אוסרים עליהם להשתתף בפגישות משום שיד רוחצת יד.
לפי חוק הסיוע האמריקאי, החל משנת 2018 ישראל תקבל מדי שנה 3.8 מיליארד דולר - לחברה אמריקאית אסור לשלם עמלה לסוכן בכל מכירה של ציוד שממומן מכספי הסיוע הביטחוני אמריקאי. לעומת זאת, במדינות האיחוד האירופי בכלל ובגרמניה בפרט, שבמיזמים השונים של חיל הים מעניקה לישראל קרוב לשני מיליארד דולר, אין הגבלה כזו. לכן מותר לסוכנים ולנציגים של חברות אירופיות, כמו ברקת או גנור (ועוד רבים אחרים), לקבל עמלות. חלקם מקבלים את העמלות באמצעות חברות בישראל וחלקם באמצעות חברות בחוץ לארץ, וזו כבר סוגיה נפרדת שצריכה לעניין את רשות המסים.
מה עושות החברות הגדולות בארצות הברית, כמו בואינג ולוקהיד מרטין, שמוכרות מטוסים וציוד נלווה לחיל האוויר? הן מקימות שלוחות או חברות בנות בישראל ומעמידות בראשן בכירים בחיל האוויר. כך מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף דוד עברי, הוא נשיא בואינג ישראל. תת־אלוף יהושע שני, גם הוא מחיל האוויר, עומד בראש מרטין לוקהיד בישראל, שמוכרת לחיל האוויר את מטוסי ה־F־16 וה־F־35 שיתחילו להגיע לארץ עד סוף השנה. הם ואחרים מועסקים כשכירים באותן חברות, ובנוסף לשכרם הנאה מן הסתם מקבלים בונוסים, דמי הצלחה ועוד הטבות מהטבות שונות.
ישראל אינה חריגה. התופעה של שימוש באנשי צבא כמשווקים, מקדמים ופותחי דלתות לעסקות נשק היא עולמית. ולמרות זאת היה מצופה ממשרד הביטחון ומגופי הפיקוח שלו - הממונה על הביטחון במערכת הביטחון (מלמ"ב) ומבקר מערכת הביטחון - וכמובן מוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ומתת־הוועדות המיוחדות שלה, שיהיו יותר ערניים ויעמדו על המשמר.
בימים אלה ממתינה עמותת הצלחה - "התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת" - לתגובת משרד הביטחון על בקשתה לקבל נתונים על מספר החקירות שניהלו אפ"י ומלמ"ב בשנים האחרונות בחשד לעבירות על חוק הפיקוח ועל טוהר המידות. אל תחסירו פעימה. זה לא יהיה מספר תלת־ספרתי.
ספק אם דו־ספרתי. יכול להיות שהכל תקין בממלכת הסחר בנשק וכל העוסקים במלאכה הם מלאכים המקפידים על קלה כבחמורה. אך גם יש אפשרות שמשרד הביטחון לא שש לנהל חקירות, שהרי מדובר ב"הכל נשאר במשפחה".
מונופול אזרחי בצה"ל?
ויש עוד תופעה - הפרטה - שמן הראוי לתת עליה את הדעת וגם היא בעייתית, בלשון המעטה. משרד הביטחון וצה"ל, כחלק ממדיניות הממשלה, מרבים בשנים האחרונות לעבור תהליך של מיקור חוץ ולהפריט שירותים לגורמים אזרחיים. תופעה דומה מתרחשת גם במוסד ובשב"כ. לכאורה זהו תהליך רצוי שנועד לחסוך בעלויות ובמשאבים, וזאת על רקע הדרישה מצה"ל לצמצם כוח אדם ולחסוך בהוצאות שכר ובהפרשות לפנסיה. עם זאת, יש רבים שמתנגדים עקרונית למדיניות ההפרטה וסבורים שהמגזר הציבורי יכול להיות יעיל יותר, בוודאי זול יותר, מהמגזר הפרטי. צה"ל משום מה חותר למעשה להפריט את כל מערך התחזוקה והלוגיסטיקה שלו, כולל של אמצעי הלחימה - ממטוסים, דרך טנקים, נגמ"שים וספינות חיל הים וכלה בציוד מודיעין.
מגמת ההפרטה היא שהובילה גם את גנור ואת עורך דינו דוד שמרון, שהוא גם פרקליטו של ראש הממשלה ומשפחתו ואשר עומדים בעין הסערה של "בדיקת" המשטרה בנושאי חיל הים, לנסות לבדוק אם ניתן להפריט את תחזוקת כלי השיט שבונות המספנות הגרמניות ולהעבירה לידי חברה פרטית שהם יקימו. שמרון ועורך דינו, יעקב וינרוט, טענו שהוא פעל רק על תקן של עורך דין של גנור, שקיבל שכר טרחה קבוע של 3,000 דולר לחודש - ובמשך יותר מארבע שנים כ־700 אלף שקל.
המספנות בגרמניה חוקרות אם הקשר בין גנור לשמרון היה לא רק של עורך דין ולקוח אלא גם של שותפים, או של סוכן וסוכן משנה, דבר שאסור היה לגנור לעשות. חקירת המשטרה בישראל היא רחבה יותר ותעסוק במכלול הסוגיות: האם הייתה התערבות של בכירים בחיל הים להעדפתו של גנור, האם ניתנו תשלומי שוחד, האם עולה חשד להפרת אמונים, ומה הייתה מהות היחסים בין שמרון לראש הממשלה נתניהו בנושא זה.
בשנים האחרונות צה"ל העביר, בין השאר, את תחזוקת מטוסי האימון של חיל האוויר לחברה פרטית בשם "תור", המשותפת לתעשייה האווירית ולאלביט. ועוד דוגמה להפרטה: אלביט (חטיבת תדיראן) קיבלה עוד כמה חוזים, כמו ייצור ותיקון מכשירי קשר, שמתבצעים במפעל בערד בבסיס צה"ל ליד רמלה (באותו בסיס שבו פיקוד העורף יושב). אלביט היא שחקן מרכזי במגמת ההפרטה של צה"ל והיא לוטשת עיניים לכל התחום של הפרטת התחזוקות. אלביט גם לוטשת עיניים לרכישת התעשייה הצבאית, שחטיבת כלי הנשק שלה כבר הופרטה לפני כמה שנים ונמכרה לאיש העסקים סמי קצב.
בחלק מהמקרים צה"ל יוצא במכרזי הפרטה אך לא תמיד, בין השאר משום שמספר החברות בתחום זה הוא מצומצם ביותר, או שמדובר בחברות קטנות שיתקשו לעמוד בתנאים הנדרשים. וכך החברות "הגדולות" - התעשייה האווירית, התעשייה הצבאית ואלביט מקבלות את מרבית הנתחים, והשיירים נמסרים לעוד כמה חברות קטנות. תהא הדעה אשר תהא על תהליך ההפרטה ותוצאי הלוואי שלו, הוא כבר מצמיח תופעה אחת לא רצויה למי שדוגל בכלכלת שוק חופשי ובהפרטות: ריכוזיות יתר עד כדי סכנה של יצירת מונופול או דואופול אזרחי בצה"ל.
דלת מסתובבת במיטבה
כך או כך, הנה עוד דוגמה קטנה, ובשולי הדברים הגדולים, להתנהלות משרד הביטחון במחשכים וללא שקיפות. ביוני 2016, לאחר שש שנים בתפקיד, פרש תא"ל (בדימוס) אופיר שוהם, גם הוא בוגר חיל הים, שעמד בראש מפא"ת (המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) במשרד הביטחון.
שוהם הוחלף בידי יוצא חיל האוויר, תא"ל (במיל') דני גולד. זהו אחד הגופים רבי העוצמה שמחליט אילו מערכות נשק יפותחו ואיזו תעשייה ביטחונית תעשה זאת. מפא"ת גם מממן את הפיתוח, או את חלקו.
לרשות מפא"ת עומד תקציב מחקר ופיתוח גדול שמשרד הביטחון מגדיר כ"סודי" ונמנע מלפרסם את נתוניו. אפשר להעריך כי כל תקציב המחקר והפיתוח של משרד הביטחון מסתכם בכמה מיליארדי שקלים בשנה, מתוך תקציב כולל של 70 מיליארד שקל (כולל הסיוע האמריקאי). מי שעומד בראש הגוף הזה הופך מתוקף תפקידו והמשאבים העומדים לרשותו לאחד הפקידים המשפיעים והחזקים במערכת הביטחון.
עמותת הצלחה פנתה לאחרונה למשרד הביטחון בבקשה לקבל מכוח חוק חופש המידע מסמכים הנוגעים לנסיבות פרישתו של אופיר שוהם ואת הסכם ניגוד העניינים שהיה עליו לחתום מתוקף הנחיית היועץ המשפטי לממשלה. התשובה שהתקבלה ממשרד הביטחון הייתה מפתיעה. מתברר כי לשוהם לא נערך מעולם הסדר ניגוד עניינים. "באותן הנחיות", מדגיש עורך הדין אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת הצלחה, "קבע היועץ המשפטי גם כי בחינת ניגוד העניינים וחתימת ההסדר הן בדרך כלל תנאי לכניסה לתפקיד".
לדבריו, קבע היועץ עוד כי "ככלל, מן הראוי שמינוי המועמד לתפקיד, חתימת חוזה העסקה עמו או כניסתו לתפקיד בפועל ייעשו רק לאחר שהיועץ המשפטי של הגוף הנוגע בדבר בדק את שאלת ניגוד העניינים ולאחר שהמועמד חתם על הסדר מתאים למניעת ניגוד עניינים, ככל שהוא נדרש לכך". במקרה של שוהם זה לא נעשה כלל. כלומר, לכאורה לא קיים משרד הביטחון את הנחיית היועץ המשפטי לממשלה.
המשרד גם סירב לבקשת העמותה לקבל לידיה מסמכים הנוגעים לנסיבות פרישתו של שוהם ולהחלטותיו, ובמיוחד דוח שחיבר היועץ המשפטי של מערכת הביטחון, עו"ד אחז בן ארי, בקשר לשוהם. המשרד מסתמך על סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע שקובע כי רשות ציבורית לא חייבת למסור מידע "בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהן, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי, וכן חוות דעת, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין".
מן דוחה את הסירוב הגורף הזה וטוען כי משרד הביטחון חייב להפעיל שיקול דעת ולא לסרב באופן אוטומטי. במשרד ציינו בנוסף כי מבדיקה שנערכה בלשכת ראש מפא"ת עולה כי אין מסמכים או הודעות בכתב בכל הנוגע לסיום תפקידו של מר אופיר שוהם כראש מפא"ת. אך לא השיבו אם יש מסמכים במחלקות ובאגפים אחרים של המשרד, כמו היועץ המשפטי למערכת הביטחון, שהאגף שלו אמור לעקוב אחר כל תהליך רכש וכל החלטה שמתקבלת בעניינים אלה. עורך הדין מן רואה בתשובת משרד הביטחון התחמקות ואומר בתגובה כי בתנועת הצלחה ממתינים לתשובתו הסופית של משרד הביטחון להשגות שהועברו אליו על תשובתו הראשונית, שוקלים את צעדיהם וייתכן שיפנו לבית המשפט כדי שיחייב את משרד הביטחון לחשוף את המסמכים.
לעומת זאת משרד הביטחון הדגיש כי באשר לראש מפא"ת הנוכחי דני גולד, המכהן בתפקיד כבר חמישה חודשים, נמשכים המגעים לגיבוש הסדר ניגוד האינטרסים שלו. גם זו תשובה מוזרה. מדוע במשך חמישה חודשים לא מצליח היועץ המשפטי של המשרד לגבש הסדר למניעת ניגוד אינטרסים עם פקיד בכיר? בתשובתו למשרד ביקש מן הבהרות לגבי גמר הטיפול והצפי למסירת הסדר זה לידי הצלחה.
הדבר חשוב במיוחד לאור עברו של גולד. הוא היה קצין מוכשר ומוערך בחיל האוויר. משם עבר לפני כעשור למפא"ת והיה בין השאר אחראי על פיתוח מערכת ההגנה של "כיפת ברזל", שעליה זכה לשבחים רבים ואף זכה בשל כך להדליק משואה ביום העצמאות. אך במקביל, אחד מדוחות מבקר המדינה קבע שביוזמתו ובמרוצו לפתח את "כיפת ברזל", פעל גולד שלא על פי כללי מינהל תקין ואף ללא החלטת ממשלה. לפני כמה שנים פרש גולד מהתפקיד במפא"ת, עבר לעסקים פרטיים כיועץ ביטחוני, בין השאר למיזמים שונים בסינגפור - אגב, זו מדינה ששואבת אליה הרבה מאוד יועצי מערכת הביטחון של ישראל - וכעת חזר שוב להיות עובד מדינה. דלת מסתובבת במיטבה. על כך גם אפשר לומר שמי שאינו מקפיד על קלה, בל יתפלא אם בחצרו יתפתחו תופעות חמורות.
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה:
"1. חוק הסוכנים בוטל על ידי הכנסת לפני מספר שנים בעקבות ביקורת שמתח בית המשפט בכמה הזדמנויות. יודגש כי משרד הביטחון אינו משלם עמלה לסוכנים או לאף גורם אחר.
"2. עסקת רכש מטוסי האימון מאיטליה הייתה במסגרת עסקת תמורות, שבה בתמורה לרכש 30 מטוסי אימון מתקדמים לחיל האוויר רכשה ממשלת איטליה ממדינת ישראל לוויין ושני מטוסי התרעה בהיקף של למעלה ממיליארד דולר (יותר מעלות מטוסי האימון). הסכום במלואו הוזרם לתעשיות הביטחוניות הישראליות ויסייע במחקר ופיתוח של אמצעים מתקדמים לצה"ל ומערכת הביטחון כולה.
"3. משרד הביטחון אינו ממנה סוכנים ואינו מתערב בענייניה העסקיים של חברה זו או אחרת. מר מיקי גנור אינו קשור למשרד הביטחון, ומאז ביטול החוק אין מונח כזה 'סוכן מורשה'".