שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב חאלד כבוב שלח אתמול מסר מהדהד לפעילים בשוק ההון, כשהחליט לגזור שנתיים מאסר על איש העסקים נוחי דנקנר. כבוב, הנחשב לאחד המועמדים לכהונה בבית המשפט העליון, שיגר מסר חד־משמעי: אפס סובלנות לעבריינות בשוק ההון לכל צורותיה. העונש לדנקנר מדגים את השוויון בפני החוק - דין דנקנר כדין ג’קי בן זקן.
גזר הדין ניתן לאחר שדנקנר הורשע ביולי 2016 בהרצת מניות אי־די־בי, עבירה שעונשה לפי ספר החוקים הוא עד חמש שנות מאסר. גזר הדין נמצא עדין ברף הסביר של דרגת הענישה. אך מבחינת דנקנר, האיש ששמו הטוב היה כל עולמו, גזר הדין כבד מנשוא, ולכן יערער לעליון.
סיפור הרצת מניות אי־די־בי הוא רק חלק מהתמונה כולה. עד לפני חמש שנים נחשב דנקנר כמלך העולם העסקי וטייקון העסקים הראשי. הוא שלט בחברות ציבוריות מובילות כמו שופרסל, סלקום, כלל ביטוח וישראייר ועל פיו יישק דבר.
הוא ניצל את המשבר הקשה בבורסה ובשנת 2003 הוא עשה את הבלתי יאומן והשתלט על אי־די־בי. הוא הצליח, אבל גם נכשל. בסיפור הרצת המניות ובגלל עודף מוטיבציה הוא הלך צעד אחד רחוק מדי והורשע בפלילים.
בד בבד עם הרשעתו בפלילים דנקנר גם קרס מבחינה כלכלית. תאגיד אי־די־בי קרס בשל טעויות עסקיות קשות (שאגב, אילצו את דנקנר לבצע את “הנפקת החברים” השנויה במחלוקת). הקריסה הואצה בשל המחאה החברתית, שגררה שינויים מרחיקי לכת בהתייחסות למגזר העסקי.
אנשי עסקים לגיטימיים הפכו ל”טייקונים”. לבעלי השכר הגבוה הודבקו כינויים לא מחמיאים, כמו חזירים, ובעלי חברות שביצעו “תספורות” בבורסה הוקעו בשיח הכלכלי החדש. הבנקים בלמו את אספקת האשראי לרכישות ממונפות וחיזרו במרץ אחרי משקי הבית והמגזר הקמעונאי.
העולם העסקי החדש, שבעקבות המחאה עוצב גם בידי הפוליטיקאים והרגולטורים שחישבו מסלול מחדש ויצאו ביוזמות חקיקה ורפורמות חדשות שהתכתבו במישרין עם הציבור.
יוקר המחיה תפס מקום מרכזי בסדר היום הציבורי וסידר קריירה פוליטית מטאורית לאישים כמו יאיר לפיד, משה כחלון, סתיו שפיר, איציק שמולי ואחרים. את הרפורמה בסלולרי, הרפורמה בבנקים והחוק להגבלת שכר הבכירים הוביל שר האוצר כחלון.
נוחי דנקנר השלים אתמול את התהליך הארוך של אובדן עולמו. לאחר שלפני שלוש וחצי שנים איבד את אי־די־בי והפסיד מאות מיליוני דולרים, אתמול הוא איבד את חירותו ואת שמו הטוב.
למרות זאת ולמרבה ההפתעה, הוא החליט שלא להכריז על עצמו כפושט רגל וחתם על הסדר חובות עם הבנקים בהיקף חצי מיליארד שקל. תופעה כמו נוחי דנקנר ואי־די־בי מתרחשת אולי פעם ב־50 שנה. קשה להאמין שהיא תחזור על עצמה בטווח הנראה לעין, וזה לא בגלל שחסרים אוליגרכים או אנשי עסקים המעוניינים להשתלט על חברות; הסביבה הציבורית הפכה עד להודעה חדשה לפחות סלחנית לא רק כלפי הטייקונים, אלא גם כלפי גופים עסקיים אחרים, כמו בנקים, חברות ביטוח וסתם אילי הון.