עולם התחתון הישראלי הפך להיות חלק משמעותי בחיי מדינת ישראל והפסיק להיות תופעה שולית כפי שהיה בימי טרום המדינה ובשנים הראשונות שלה.

אם הייתם אומרים לאבות המדינה מימין ומשמאל שתוך שנות דור תתפתח בישראל תעשיית פשע שנוגעת בכל מגזרי החברה, שעבריינים ישתלטו על ענפים כמו תעשייה, בניין, חקלאות, בנקאות, בורסה ושאר מגזרי המשק, הדבר היה מתקבל בתנועת ביטול. אם מישהו היה מעז לומר שבתי הסוהר יאכלסו נשיא, ראש ממשלה, שרים, חברי כנסת, קצינים בכירים בצבא ובמשטרה, רבנים ומנכ"לים מכובדים - זה היה נשמע כאילו הוא יצא מדעתו. 

נביאי הזעם רואי השחורות תמיד ייתפסו בחברה הישראלית כמשוגעים וכהוזים, אבל הזמן עשה את שלו והתברר שתעשיית הפשע גדלה, התפתחה ושגשגה עד שהגיעה לממדים מפלצתיים. ולמרות הניסיון להפחית את ההיקפים הללו, מי שמכיר את המתרחש יודע שהסכנה הרבה יותר גדולה ממה שתושבי המדינה יודעים.



האזרחים נחשפים רק לחלק מזערי מהאמת, בעיקר באמצעות דיווחי התקשורת על מעצרים והעמדה לדין, אבל הם אינם יודעים שאחוז התפיסות והפענוחים של המשטרה בנושאי פשיעה אלימה, כלכלית, חברתית, הוא קטן יחסית למעשים המתרחשים מדי יום ולילה. בכל שכבות האוכלוסייה יש מעורבות פלילית של אזרחים - מהאדם הפשוט ביותר ועד המכובד ביותר, נושא התפקידים הבכירים. הסוג האחרון, בדרך כלל, מעורב עד צוואר בתעשיית הפשע ובעזרת "מיטב" עורכי הדין ומיטב רואי החשבון מצליח להישאר נקי או להתחמק מידו הקצרה של החוק באופן זמני, עד שהוא עושה טעות פטאלית שעולה לו בחופש או בתשלום קנס גבוה ובמאסר על תנאי, שבסופו של דבר מאפשר לו להמשיך לחיות כמו מלך.

אחד הדברים המשותפים לכל העבריינים בישראל הוא הטיעון "אני חף מפשע". במהלך השנים אספתי את האמירות של החשודים המובאים לחקירה או לאולם המעצרים וגיליתי להפתעתי שיש בידי אוצר בלום שיכול לשמש שיר ראפ מדליק (מי שרוצה מוזמן להלחין ולשיר). בבקשה:

"לא שמעתי לא ראיתי,

לא נגעתי לא ידעתי,

לא בלעתי לא הרחתי,

לא עישנתי לא הסנפתי,

לא עשיתי לא תקעתי,

לא הבנתי לא הסכמתי,

לא הרווחתי לא מעלתי,

לא שכבתי לא אנסתי,

לא גביתי לא שילמתי,

לא נשבעתי לא שיקרתי,

לא ברחתי לא נתפסתי,

לא תחמנתי לא נכשלתי,

לא שתיתי לא עישנתי,

לא דקרתי לא הזרקתי,

לא השקיתי לא מהלתי,

לא פרצתי לא גנבתי,

לא בכיתי לא צחקתי,

לא הקאתי לא חרבנתי,

לא הודיתי לא הכחשתי,

לא האשמתי לא מחלתי,

נהניתי לא הגזמתי,

נעצרתי ושוחררתי,

על החופש לא הימרתי,

תנו כבוד פנו הדרך

אני זכאי אני המלך".

העבריינים שנעצרים על ידי המשטרה ומגיעים לאולם המעצרים בבית המשפט אימצו לעצמם בשנים האחרונות את הנוהג לשים כיפה שחורה גדולה על הראש ולנשק בלהט את המזוזה על משקוף הכניסה. האנשים הכי אכזריים, הכי מנוולים, אנשים שלפי דין תורה דינם מוות בסקילה או בשריפה, הופכים מרגע הגעתם לאולם המעצרים לפודלים חביבים המפזרים חיוכים ענוגים לכל עבר, משחררים נשיקות באוויר וזוכים לחיבוק וללחשושים מבאי כוחם "העורבים" - לובשי הבגד השחור שנצמדים אליהם כמו היו זוג נאהבים, כדי שמצלמת הטלוויזיה המצלמת את הלקוח שלהם לא תפספס את פרצופם המלוקק.

ב–99% מהמקרים ידקלמו עורכי הדין המלומדים את הקלישאות שכבר יצאו מכל החורים, משהו בסגנון "מרשי חף מפשע ועומדת לו זכות החפות", או "מרשי טוען שאין לו שום קשר לעבירה המיוחסת לו והוא נותן אמון בכך שבית המשפט יחשוף את האמת וישחרר אותו בתוך זמן קצר". או: "מרשי מעולם לא הזיק לזבוב, הוא אדם מאמין שלאחרונה מתחזק ואין לו כל קשר לאירוע המיוחס לו", וגם "למרשי יש אליבי מוצק והוא מאמין שבתוך 24 שעות הוא ישוחרר לביתו". חלק מעורכי הדין נשבעים לכתבים הפליליים שהלקוח שלהם חף מפשע כאילו בילו איתו בזמן ביצוע העבירה המיוחסת לו בשיעור גמרא.

מי שהפליא להעביר את טיעוני העצורים והנאשמים בצורת שיר היה חיים חפר, שכתב את מילות השיר "אדוני השופט" ואריק איינשטיין שר אותו. הלחן של סשה ארגוב:

פעם ראיתי מרפסת בלי אור,

טיפסתי אליה לאורך צינור,

רציתי רק לבדוק את מצב המנורה

לפתע מי מופיע? המשטרה

אדוני השופט, אדוני השופט,

זאת האמת וכל האמת,

אז למה אתה לי בית סוהר רושם?

אינני אשם, אינני אשם.

לגברת אחת באוטובוס

פיניתי מקום מתוך נימוס,

אבל מרוב צפיפות ומחנק

הכנסתי לה ת׳יד לתוך הארנק

אדוני השופט...

יום אחד פוגש אני בתייר

שרצה להשקיע באיזה דבר,

אז מכרתי לו בית שלא היה שלי –

כי לא רציתי שייסע מפה עם יחס שלילי

אדוני השופט...

היה לי שכן נורא ואיום

שלא רצה לחיות איתי בשלום,

כשחטבתי עצים, בא פתאום המסכן

והכניס את הראש מתחת לגרזן

אדוני השופט...

אדוני השופט אל תהיה כזה מין...

למה באדם אתה לא מאמין?

רק לא בית סוהר, למען השם

אינני אשם, אינני אשם

אדוני השופט....

אפשר להרכיב ממילות השיר מקרים מהמציאות, כאלה שמתרחשים יום־יום, שעה־שעה בכל ערי ישראל, והעבריינים הם בני כל העדות וכל הגילים. תעשיית הפשע מגלגלת מדי שנה מיליארדים - סמים, הימורים, זנות, סחר בסחורה גנובה, הונאות, רמאויות, זיופים, מעילות, סחר נשק, הברחות. אין סוג של פשיעה, קלה כחמורה, שישראלים לא מעורבים בו בארץ ובעולם. המשטרה, מערכת התביעה, מערכת המשפט, שירות בתי הסוהר - כולם כורעים–קרועים מעומס עבודה. 

העובדה שבשנים האחרונות התווספו לעולם העברייני נושאי משרות בכירות, החל בנשיא אנס, ראש ממשלה משוחד, שר אוצר גנב, שר מבריח סמים, וכלה בעשרות אנשים מהאליטה החברתית שנתנו דוגמה שלילית להמוני העם, לא עוזרת. האזרחים רואים את המראות ושומעים את הקולות, ואומרים לעצמם - אם להם מותר, גם לנו מותר.

לכל החגיגה המכוערת הזו הצטרפו גם אנשי דת ורבנים בכירים, שנאשמים בעבירות של אונס ומעשים מגונים, עושק ומרמה, הונאה, שוחד וגניבה, והאזרח הקטן טוען, ובצדק, שאי אפשר להאמין לאף אחד.

השבוע, בן 16 שהיה אמור להיות במעצר בית, הפר אותו כמו רוב אלו שנשלחים למעצר בית, הלך לעשן עם החבר'ה ובהמשך הוריד מוט ברזל על חבר שלו וחיסל אותו. זוועה. בירושלים נעצר אב בעקבות תלונת אשתו על כך שאנס את בתו בת ה־3. הרב ברלנד, שמנהיג אלפי מאמינים, הודה בעבירות מין ונשלח לשנה וחצי מאסר לא לפני שאמר שאילו היו בארץ חוקי התורה דינו היה סקילה. הרב פינטו מרצה עונש מאסר בתנאים דה לוקס, משפטו של הרב מצגר טרם הסתיים, שר הביטחון לשעבר פואד בן אליעזר מת לפני שנשלח אל מאחורי הסורגים, שם חיכו לו הנשיא קצב וראש הממשלה אולמרט.

אנשים לא מבינים את גודל הברוך שאליו הידרדרה מדינת ישראל, כשבצנרת המשפטית ממתינים להכרעת דינם עוד כמה אישים ונשות צמרת, נושאי תפקידים בכירים ששלחו ידם בכספי ציבור.

לפני כחודש העביר לי מישהו שהיה בכיר מאוד בצמרת המשפטית של ישראל מסר מאוד מעניין ומעצבן כאחד. המסר היה: "אם היו מחליטים על חקירת משטרה נגד קבוצה גדולה של אנשים שנושאים עמדות בכירות ביותר בצמרת המדינה על סמך החומרים שנאספו במשטרה, והיה בהם מספיק כדי להגיש כתבי אישום - כל המערכת הייתה מתמוטטת, אמות הספים היו רועדות, זה היה יותר מרעידת אדמה בעוצמת שמונה בסולם ריכטר של מערכת המשפט. אני מדבר על שרים בכירים, סגני שרים, מנכ"לים, קצינים בכירים ומשפטנים בכירים. האחראים על מערכת המשפט החליטו לטובת המדינה ואולי גם לטובת מקורביהם לעצור את ההליכים, וכך נוצר מצב שעבריינים ממשיכים לקחת חלק פעיל בניהול המדינה ולקבל החלטות חורצות גורל, ולאו דווקא טובת המדינה לנגד עיניהם".