ביו”ש קיים נושא משרה, קצין הנקרא הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש בשטחים. הוא פועל מכוחו של המושל הצבאי ומתוקף חקיקת ביטחון של המושל הצבאי. תפקידו, בין השאר, לנהל בראייה זמנית את הקרקעות הפרטיות שבעליהן לא אותרו והוא משמש מעין נאמן של אותם בעלי קרקעות פלסטינים שנעדרים. זאת, עד שיאותרו אם בכלל. על פי הדין הבינלאומי בקרקעות אלה של הנעדרים ניתן לעשות שימוש זמני בלבד, ולא שימוש קבוע, ובעיקר לצרכים ביטחוניים. זאת משום שאם וכאשר יתייצב הבעלים ויוכיח שהקרקע בבעלותו, כי אז היא תשוב לחזקתו.
בסמוך לעמונה נמצאים שטחים נוספים של נעדרים. בעליהם לא אותרו ולכן הם נכללים בקטגוריה של קרקעות נפקדים והם מנוהלים על ידי האפוטרופוס תוך ראייה זמנית, כאמור. השאלה המשפטית העיקרית היא: האם מגורים של מתנחלים יכולים להיחשב כשימוש זמני בקרקע על פי הגדרת הדין הבינלאומי והאם שימוש כזה למגורים עונה על דרישת הנאמנות המוטלת על האפוטרופוס בשטחים.
הסברה של רוב המשפטנים הבקיאים בדין הבינלאומי היא שהסדר כזה אינו מתכתב עם הדין הבינלאומי וכי בתי הדין הבינלאומיים לא יכירו בפעולה זו של הקצאה זמנית לצורכי מגורים - בין אם זה לשמונה חודשים ובין אם לשלוש שנים. אם אכן זה המצב המשפטי, יש סיכוי סביר שגם בג”ץ בארץ לא יכיר בכך והקונסטרוקציה המשפטית הזו לפתרון מתיישבי עמונה תקרוס.
התרעות פיקוד העורף