זה שינוי כיוון אצל ראש הממשלה. עד לפני הבחירות בארה"ב הוא אמר לחברי הכנסת הימניים בליכוד, כמו יריב לוין, זאב אלקין או ציפי חוטובלי, שהוא רוצה אבל אי אפשר. נתניהו תיאר בצבעים קודרים את מה שאובמה מתכנן לעשות לישראל והסביר למה צריך ללכת על הבהונות, בלי עניינים מקוממים.
עכשיו הוא מסביר שצריך רק לחכות, להמתין בשקט, לספור את הימים. כמו טבלת ייאוש. אחרי זה, מבטיח נתניהו, יוחלף הדיסקט.
"חכו חכו", הוא מאותת לחברים. חכו ותראו מה יקרה כאן בעידן טראמפ. נתניהו כדרכו הוא אמן השכנוע ויצירת הציפיות. הוא אומר להם לחכות, אבל לא מתחייב לדבר מהותי. האם מדובר בבנייה בכל מקום? הוא לא אומר. האם הוא מוכן ליטול על עצמו את תפקיד מנהיג הימין ולהוביל לסיפוח חלקי, כמו שמציע נפתלי בנט ב"תוכנית ההרגעה" של שטח C, או כפי שחוטובלי, אורי אריאל ושאר הימניים מהגרעין הקשה חולמים, ללכת על סיפוח מלא, הכל כולל הכל? הוא לא מתחייב. נתניהו רק מחייך חיוך קטן וכמו אומר: "תשאירו את זה לי, אני מכיר את וושינגטון יותר טוב מכולם".
זו הסיבה לכך שפרשת עמונה צצה מבחינתו בעיתוי לא טוב. הוא מחכה ל-21 בינואר, ליום שבו טראמפ יושבע, יוכתר וייכנס לתפקיד. אז תהיה לו חצי שנה של הסתגלות, אולי יותר, ואפשר יהיה לפעול בחופשיות. כך הצליח נתניהו לשכנע את בנט להוריד את סעיף 7 של החלת חוק ההסדרה בדיעבד על עמונה ונתיב האבות.
התוכנית היא כזאת: הכנסת אישרה את החוק המתוקן בלי סעיף 7, אבל עם משה כחלון ועם איתות לבג"ץ שהממשלה לא מפרה את פסיקותיו, אלא פועלת לכיבוד וליישום החלטותיו.
אם בג"ץ ידחה את הבקשה, יחוקק החוק לפני הפינוי, סוג של פיצוי כוללני לכל מפעל ההתיישבות, והמחיר הוא פינוי של 40 משפחות, פלוס כמה בתים בעפרה, נתיב האבות בגוש עציון ואפילו בעלי. פינוי פיצוי בגרסת ביבי את בנט.
בנט הוא שחקן נשמה. הוא העדיף לא לערבב פוליטיקה והחליט לשווק את מהלך ההסדרה, או את סבך התקנות שגובשו כרשת ביטחון אחרי שהחוק ייפסל בבג"ץ, כמהפכת הימין. הוא קרא למפונים לא להפעיל כוח וחזר על הפזמון שמדובר במהפך גדול יותר מ-77' וכי הסיפוח מתחיל עכשיו, כי אין עם הכובש בארצו. הוא לא רצה להיכנס לסטטיסטיקה של אנשי ימין שהפילו ממשלת ימין וקיבלו את ההפך, כמו התחיה שהפילה את יצחק שמיר וקיבלה את יצחק רבין, שמעון פרס והסכם אוסלו, או המפד"ל שהפילה את נתניהו וקיבלה את אהוד ברק ואת קמפ דיוויד.
גם לבנט יש טבלת ייאוש וגם הוא מחכה לטראמפ. הדיבור בימין, שמדובר במבחן של מנהיג הימין, מתדלק מחדש את התחרות בין בנט לנתניהו. זהו מבחן ההזדמנות: האם כהונת טראמפ היא חלום הציונות הסרוגה למהפך ולשינוי כיוון מפתרון שתי המדינות וחלוקה לסיפוח ובנייה? נתניהו יהיה חייב להוכיח שהוא פועל בכיוון, אחרת יאבד את אמון חבריו לסיעה ובנט יאתגר אותו כל הדרך לוושינגטון וחזרה.
הבעיה היא שחוק ההסדרה מייצר בדיוק את הדלק למהלכי הרגע האחרון נגד ישראל באו"ם. הפלסטינים, הצרפתים, ניו זילנד ואפילו גורמים בממשל אומרים שזה בדיוק הרגע לאותת באמצעות מועצת הביטחון לישראל שלא סיפוח ולא פיתוח, לא הפקעה ולא הסדרה. להסביר לנתניהו שהוא התחייב לפעול לפתרון של שתי מדינות, וכל פעולה אחרת היא רק הוכחה שהוא שקרן, רמאי ונוכל מדיני.
ויש עוד בעיה אחת: טראמפ הוא לא צפוי. לצד התחושה והאיתותים שלו ושל מקורביו, הוא גם מדבר על הרצון לעשות שלום. הוא שולח את החתן שלו, זה שמשפחתו תרמה כספים לישיבות בבית אל ובהתנחלויות, לעשות הסדר. אולי זה סתם מהלך סרק ואולי יתברר לו עוד מעט שדברים שרואים משם לא רואים מכאן, ושנתניהו הוא קליינט די נוח שיאפשר לו לחלץ הישג מפתיע שיסתום לכולם את הפה. אולי. הוא בעצמו לא יודע. ואצלנו בינתיים מסמנים עוד איקס בטבלה ומתפללים.
התרעות פיקוד העורף