פעמיים בתקופה האחרונה יוחסה לישראל השמדה נשק ותחמושת של הצבא הסורי. אומרים שהיה בדרכו לחיזבאללה, אומרים שהיה בדרכו להפציץ את חלב. שר הביטחון אביגדור ליברמן אומר שמדובר ב"נשק השמדה המוני". אולי. על פניו זהו שירות צבאי שצה"ל ביצע לטובת ביטחון המדינה, בזמן שהשירות המדיני על הפנים. כן, יש דברים כאלה בחיים המסובכים שלנו: טוב שדפקו אמצעי לחימה שהיו מיועדים לחיזבאללה ולהשמדת עם בחלב; לא טוב שמתערבים במלחמה בין אסד למורדים; וגרוע ממש הוא שאנחנו לא מזהים הזדמנויות להפחית את פוטנציאל האיום מצפון, שהוא החמור ביותר על ביטחון המדינה. למשל לנסות להגיע להסדר מול חיזבאללה, איראן וסוריה, באמצעות ארה"ב ורוסיה, במקום לתמוך, כפי שנטען בעבר, בכוחות שנתמכים על ידי המפרציות ואין להם סיכוי אמיתי להיות חלק משמעותי מהמאבק על קווי התיחום בסוריה העתידית. 

ההפצצות הן פעולות נכונות צבאית ומדינית רק אם המדיניות בבסיס ההחלטה נועדה להביא את חיזבאללה וסוריה מוחלשות למו"מ על הסדרים ארוכי טווח בצפון. אלא שכרגיל, ההפצצות הן חלק ממדיניות של עימות מתמשך ללא אופק מדיני אמיתי. אם נכון שהשמדנו, SO WHAT?, זו לא פגיעה אסטרטגית או טקטית, זו פגיעה אפסנאית שלא תפגע משמעותית בארסנל של סוריה וחיזבאללה. בכלל, כאשר מדינה כמו סוריה וארגון חצי מדינתי כמו חיזבאללה מחליט להצטייד באמל"ח "מתוחכם" כהגדרת ליברמן - נשק שובר שוויון כמו סוללות נ"מ או טילים ארוכי טווח למטרות נקודה - יש לו אלף ואחת דרכים להשלים את ההצטיידות, לא רק בנסיעה בכביש דמשק־ביירות. ואם לא היום אז מחר או מחרתיים. 

פוטין ונתניהו. שוחחו כביכול על "קווים אדומים". צילום: דוברות שגריריות ישראל בטורקיה
השאלה המתבקשת היא: האם נעצום עין כאשר נשק שמכוון נגדנו זורם לאויבינו באין מפריע? והתשובה האינסטינקטיבית היא: ודאי שלא. התשובה המורכבת יותר היא מדיניות מפוכחת. לבנות בסיוע ארה"ב ורוסיה מערכת יחסים מול הציר איראן־סוריה־חיזבאללה. ואם המטרה היא להגיע מתישהו להסדר עתידי, צריך כבר היום לגזור ממנה את ההחלטות אם, מתי והיכן להפציץ. חיזבאללה מסתובב כיום חופשי חופשי ליד גדר הביטחון בצפון. רואים אותם, מזהים אותם, אין בעיה לדפוק אותם, וזה מה שיקרה אם המשך הגיחות וההפצצות נגד מאגרי תחמושת יגרום לגלגול אירועים כפי שקרה במלחמת לבנון השנייה. חיזבאללה חטף שני חיילי צה"ל והרג שלושה. ראש הממשלה אז אהוד אולמרט החליט לנצל את ההזדמנות ולחסל את מאגר הטילים ארוכי הטווח ואת שליטת חיזבאללה בדרום. השמדת הטילים הייתה הצלחה מרעישה, המלחמה הייתה קטסטרופה. 

כיום אנחנו נעים במסלול דומה. הניסיון המצטבר מוכיח שהממשלה הנוכחית נוטה לחזור על טעויות ממשלות העבר בהבדל אחד: כולן ניהלו מבצעי ראווה שהפכו למלחמות נפל ונבעו מן הסירוב לנהל מו"מ מדיני, אבל הנזק המצטבר אצל נתניהו ושות', עקב חוסר תוחלת מדינית, גדול הרבה יותר. 
להבדיל מהמבצעים ומהמלחמות שהיו בעבר בגדה, ברצועה ובצפון, בחיכוך הנוכחי בצפון יש לנו עסק עם הציר חיזבאללה־סוריה־איראן בגיבוי רוסיה. אומרים שנתניהו הציג בפני פוטין “קווים אדומים" ושיש סוג של מנגנון תיאום בין חילות האוויר. אני מתקשה להאמין שפוטין אישר לתקוף חופשי בסביבות דמשק. לא שאכפת לו שיהודים וערבים הורגים ונהרגים, אבל ברמה הפוליטית פוטין לא אמור לספוג פגיעה בבני בריתו תחת חוטמו. ניתן להעריך שנתניהו אמר לפוטין: אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שטילים מסוג מסוים יגיעו לחיזבאללה ויסכנו את המרחב האווירי ומטרות תשתית. בהחלט יכול להיות שפוטין אמר לו: זה ממש מרתק אותי, ונראה מה אני יכול לעשות בעניין. פוטין הוא לא מאלה שמספרים לבני שיחם מה הוא באמת מתכוון לעשות ומתי. 
הבעיה היא שבוחן המציאות של נתניהו לקוי ומותנה בלחצים אישיים וסביבתיים. ואין לו בעיה לתרגם את התרגום של אלקין (המתרגם בשיחות פוטין־נתניהו) לאופטימיות חסרת בסיס. גם יו"ר ועדת החוץ והביטחון אבי דיכטר נסע למוסקבה כדי להיות בעניינים. דיכטר שמע שם דברים ברורים: חיזבאללה הוא לא אויב, איראן ידידה ויחד אנחנו נלחמים לטובת המשטר העלווי של אסד. העובדה שמשחקת לטובתו של נתניהו היא שהרוסים, עד היום, לא הגיבו פומבית על התקיפה אחרונה. 
האיש של טראמפ
לא ברור עד כמה תקף התיאום הרוסי־ישראלי. התיאום הנגדי ברור לחלוטין: קצינים רוסים ואיראנים ומפקדי חיזבאללה וסוריה עובדים יחד על בסיס יומי. המטוסים הרוסיים נתמכים על ידי מכ"מים שמכסים את מדינת ישראל ומערכות נ"מ, בהן S־400. אם כלי טיס ישראלי שטס מעל חיפה משגר טיל שפוגע במטרה ליד דמשק, הוא נמצא על הרדאר הרוסי ועל כוונת ה־S־400 ברגע שהוא ממריא. אומנם ראש מטה חיל האוויר תא"ל טל קולמן הרגיע: “מערכות נשק שהוצבו במזרח התיכון אינן מכוונות נגד ישראל", אבל לאיש אין מושג איך ומתי יפעלו הרוסים ובני בריתם בתפנית הבאה. 
כך בדיוק הידרדרנו למלחמת יום כיפור: ממשלת ישראל סירבה לנהל מו"מ להסדר במלחמת ההתשה. צה"ל העריך שהסובייטים לא יגיבו על תקיפות חיל האוויר במצרים, כולל הפלת ארבעה מטוסים וטייסים רוסיים. מוסקבה שתקה אבל עמדה מאחורי קידום טילי נ"מ מצריים לתעלת סואץ ובום! מלחמה, אלפי הרוגים, ומטוסי חיל האוויר נופלים כזבובים במלכודות טילי הנ"מ במצרים ובסוריה.  
פרט לממשלת ישראל, האיום הנוסף המסתמן על היציבות בצפון הוא הנשיא הנבחר דונלד טראמפ. איש לא יודע, כולל טראמפ עצמו, כיצד ינהג. מי שינסה לעשות כאן סדר הוא מזכיר ההגנה שלו גנרל ג'יימס מאטיס, מתנגד קולני להסדר עם איראן. יחד עם זאת מאטיס, שלחם בעיראק, הבין שארה"ב חייבת לפעול בדחיפות לפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני. לדעתו, הכעס הערבי והמוסלמי על התמיכה האמריקאית בישראל פוגע בצבא האמריקאי ברחבי המזרח התיכון. הוא סיפר לעיתון היהודי "פורוורד" שכמפקד הפיקוד המרכזי שילם על כך “מחיר צבאי ביטחוני מדי יום". כמו כן, הוא הבהיר שם כי "ההתנחלויות פוגעות בהיותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, מרחיקות את הסיכוי לפתרון שתי המדינות ומגדילות את הסיכוי שישראל תנקוט מדיניות אפרטהייד". מאטיס גם אמר כי “המצב הקיים אינו יכול להימשך. חייבים לטפל בו ישירות. אנחנו חייבים למצוא דרך להשיג את פתרון שתי המדינות, והסיכויים להשיג אותו מתחילים להתפוגג משום שההתנחלויות ומיקומן עומדים להפוך את הפתרון הזה לבלתי אפשרי". 
בראבו. מכאן ניתן לחזור לצורך בהסדר בצפון. התנאי להסדר עם חיזבאללה ואיראן הוא הסדר עם הפלסטינים וכך ניתן לתפוס שתי ציפורים במכה אחת. ההתנחלויות? תקלה. בג"ץ החל לתקנה רק עכשיו, אבל המלאכה מוטלת על הציבור כולו. בהתחשב בסקרי הבחירות זה נשמע כמו בדיחה. בהתחשב במציאות זו טרגדיה.