"זה היה יום שישי רגיל. בשבע וחצי בבוקר הגעתי לחנות הירקות של אבא שלי, אבא כבר היה שם, עבדנו, אכלנו, שתינו, צחקנו, שום דבר יוצא דופן... בשעה ארבע בערך סגרנו, עלינו לאוטו ונסענו לכיוון הבית אבל אחרי אחד הרמזורים, איך שהתחלף לירוק והתחלנו לנסוע פתאום היה בום מחריש אוזניים... פיצוץ כזה... נשארתי בכיסא שלי בהלם... כאילו אלוהים לקח אותי לאיזה מקום והחזיר אותי רק אחרי כמה דקות.



"באתי לפתוח לעצמי את הדלת, אבל האוטו ננעל מרוב לחץ... לא הצלחתי לפתוח. אבל זה סיטרואן, פותחים את הדלת גם איפה שההילוכים, אז לחצתי על הכפתור, הדלת נפתחה ויצאתי החוצה... באתי מסביב לפתוח גם לאבא את הדלת, אבל לא הצלחתי. הוא פתח קצת את החלון לעשן סיגריה ואני התחלתי לצעוק לו, 'אבא אבא, תפתח את החגורה והדלת'. הוא הבין והצליח לפתוח... אבל אז כשהסתובב אלי הבנתי שהיה פיצוץ בצד שלו למטה, ראיתי את הרגליים שלו שרופות וקטועות, עד הברכיים לא היו רגליים בכלל".



את התיאור הבלתי נתפס הזה, של ילדה בת 16 הנאבקת להציל את אביה בערב שבת ממטען חבלה שהתפוצץ מתחת למושב שלו ברכב המשפחתי, מספרת כמעט שנתיים אחר כך בתו הבכורה של שי (צ'יקו) בכר. "אבא עזר לי להוציא את עצמו מהרכב לרצפה, ולגרור אותו אחורה. לא באמת הבנתי מה קורה לו ורק אמרתי לו כל הזמן, 'אבא, אני חייבת אותך איתי, אל תגמור אותי'. נישקתי אותו והוא תפס לי את היד ממש חזק, עד שבאו כל מיני אנשים, שוטרים, חובשים. את אבא גררו לצומת מתחת לרמזור, אותי הכניסו לתחנת הרכבת הסמוכה".



זו הייתה הפעם האחרונה שהיא ראתה את אביה. אדם גדול ממדים עם חספוס ישראלי שכונתי טיפוסי, אבל עם פנים טובות ולב זהב. איש משפחה למופת שהסתבך עם נושי השוק האפור, אבל לא פחות מכך עם חוקרי משטרה, שחייבו אותו להתלונן נגד נושיו ושליחיהם מארגון אבי רוחן - יעד בכיר של יחידות המשטרה במחוז מרכז ויאחב"ל.



בדרך לבית החולים היא ראתה את הרכב המשפחתי עולה בלהבות, אבל בקושי שמעה באוזניה כתוצאה מהפיצוץ העז. "באו שוטרים לבית החולים ושאלו אם אבא דיבר בטלפון. לא נתנו לי להירגע ולהתאושש מהטראומה. בזמן שהרופאים הצמידו אותי למוניטור, ועובדת סוציאלית ניסתה לדבר איתי, נכנס חוקר יאחב"ל. הוא אמר שאבא בסדר והתחיל עם שאלות. אני הייתי בעולם אחר ולא רציתי לענות, אז ביקשתי שיביא לי מים.



"כשהוא הלך נכנסתי ל-YNET בטלפון וראיתי שם כותרת 'גבר נהרג ובתו פצועה קל'. כשהשוטר חזר עם המים אמרתי לו 'אתה לא מתבייש להגיד לי שאבא שלי בסדר ובעצם הוא נפטר?'. התנתקתי מהמוניטור ויצאתי מהחדר. בדיוק סבא וסבתא שלי באו בוכים. סבתא אמרה לי 'זהו, אין לך אבא'. התחלתי להתחרפן, להתפרע. צעקתי, קיללתי, ממש השתגעתי".



לחצן מצוקה להגנה


הפיצוץ הקטלני בוצע על ידי גורמים עלומים מהעולם התחתון, שזהותם המודיעינית די ברורה ליאחב"ל. אבל מותו הטראגי של שי בכר נגרם גם כתוצאה מתורת לחימה בעבירות סחיטה שפיתחה המשטרה בשנים האחרונות, ועל פיה מאלצים את קורבנות העבירה ומקורביהם למסור עדויות נגד תוקפיהם. השיטה פותחה אמנם כתגובה של רצון טוב לביקורת ציבורית על כך שהמשטרה אינה נותנת מענה לעבירות שבהן נסחטים וחייבים מפחדים להתלונן נגד נושים ושולחיהם העבריינים, אבל בכר אינו הקורבן היחיד ששילם על כך בחייו. לא מעט אחרים מאוימים עד היום.



"אני מרגיש נרדף", שי בכר. צילום: ערוץ 2
"אני מרגיש נרדף", שי בכר. צילום: ערוץ 2



ב-20 השנים האחרונות לחייו בכר ניהל כמה עסקים בתחום ההסעות, ושיווק ירקות, פירות ומוצרי ניקיון. הוא נקלע לחובות של כמיליון שקל וביקש מבית משפט להכריז עליו כפושט רגל, הסדר שאינו תקף מבחינת נושי השוק האפור. להיפך, אלה רק נוהגים להגביר לחץ על חייבים פושטי רגל כדי להחריג את החובות אליהם מהסדרי התשלומים שנקבעים בכינוס נכסים. "חיי וחיי משפחתי הפכו לגיהינום, אני נרדף על ידי נושים שונים ואין בידי פתרונות זולת פשיטת רגל", כתב אז בכר בבקשה.



אחד הנושים היה ראש ארגון הפשע אבי רוחן מפרדס כץ, שטיפל בגביית חוב בשמה של אלמנה אשר בכר היה חייב לבעלה המנוח כ-100 אלף שקלים. הליכי הגבייה כללו כמה מפגשים כמיטב המסורת, עלבונות, איומים, סטירות, אפילו על דקירה נודע למשטרה. המידע הגיע לבלשי יאחב"ל, אשר באותה תקופה חתרו ללא לאות למגע עם ארגון רוחן. הם מיהרו להיפגש עם בכר לשיחות בלתי פורמליות והצליחו לגרום לו לדבר על הניסיונות לגבות ממנו את החוב באלימות. בכר נדרש גם למסור עדות רשמית. הוא מסר, אבל למחרת היום שב למשטרה ודרש לחזור בו. הבלשים, שכבר ראו את ראש ארגון הפשע נופל לידיהם כפרי בשל, הפעילו לחצים על בכר שיעמוד מאחורי התלונה.



רוחן נעצר בחשד לסחיטה באיומים על בסיס השיחה המדובבת והעדות שבכר דרש לחזור ממנה. בכר, שנבהל מאוד כאשר רוחן נעצר, מיהר לפנות לברהנו טגניה מחדשות ערוץ 2 כדי להבהיר קבל עם ועדה כי הוא לא מתלונן ואינו מאוים. העדות הטלוויזיונית לא סייעה לו. מעבר לכך שהוא נעצר בעקבותיה בחשד לשיבוש חקירה והושם במעצר בית של מספר ימים, חודשיים אחרי הריאיון הוא מצא את מותו בנסיבות הטראגיות שבתו היטיבה לתאר.



"מדובר באחד המקרים הקשים והמזעזעים. ניתן היה למנוע מוות מיותר זה אלמלא הרשלנות הפושעת של משטרת ישראל", מוסרים עורכי הדין אלי הלם ואורית חיון, שהגישו השבוע תביעת נזיקין נגד המשטרה בשמם של האלמנה וארבעת ילדיה, בני שמונה עד 18. "משעה ששוטרי משטרת ישראל שכנעו את שי להעיד ריחפה מעליו סכנת חיים", נטען בתביעה שמתמקדת במחדלי השמירה על בכר המנוח. "הטרגדיה של שי הייתה שמותו המתקרב לא גרם למשטרת ישראל להגן עליו. המוות המתקרב היה קלף נוסף במניפולציה שהופעלה עליו כדי לגרום לו להמשיך בעדותו".



התובעים מתארים כיצד חוקרי יאחב"ל הבטיחו לבכר הגנה מוחלטת בהסתמך על כוחה העצום של היחידה. "אנחנו נכנסים בכל הכוח, אחי, יאחב"ל עובדת, מתמקדת, המון אמצעים, טראח, כל האלף שוטרים שיש פה, קדימה להסתער", טענה שכידוע לא עמדה באתגר. החוקרים שדובבו את בכר גם אמרו לו שעבריינים אינם נוהגים לפגוע במי שכבר העידו נגדם, עוד טענה שמנותקת מהמציאות. התובעים רואים רשלנות ומצג שווא בהתנהלות החוקרים, והראיה שבכר חזר ופנה אליהם. "צ'יקו נשמע בוכה, מסר שהוא מפחד על חייו ועל הילדים שלו", כתב אחד החוקרים במזכר שצורף לתיק נגד רוחן.



ומה היו אמצעי ההגנה שאותם העמידה יחידת המשטרה המובחרת להגנתו של עד התביעה המפוחד, אשר היה אמור להפליל את ראש ארגון הפשע המסוכן ביותר במחוז מרכז, אם לא במדינה כולה? לחצן מצוקה ומספרי טלפון סלולריים של שני חוקרים. "כפרה, אני רוצה שיהיה לך תמיד בנאדם שיהיה איתך בקשר", אמר לו החוקר, פקד ז'ילבר גרקו.



לפי התביעה מדובר בלעג לרש, שכן חוקרי יאחב"ל ומפקדיה לא טרחו להעניק לבכר אמצעי הגנה מינימליים כמו מצלמות אבטחה ליד רכבו וביתו, או בדיקה שגרתית של הרכב על ידי חבלן משטרה כנהוג. תחת אבטחה קפדנית זכה המנוח למעצר מיותר אשר התבסס על חשד מופרך לשיבוש החקירה שלו. "מדובר במניפולציה פסולה, רק כדי שבכר לא יחזור בו ממתן עדותו... תעודת עניות להתנהלות המשטרה", הגדירו זאת התובעים.



"פישלנו בגדול"



חוקרי משטרה נוהגים להרים כוסית אחרי שסחטו עדות מפלילה נגד ראש ארגון פשע, בכיף. אבל אחרי הארכות מעצר, בחסות דוחות חסויים שמעלים זיעה קרה אצל מרבית שופטי המעצרים, הסנגורים והחשודים, הם מגיעים לשופטים מחוזיים שנכנסים לעובי הקורה. אז הזיעה הקרה עוברת למצחם של נציגי המשטרה והפרקליטות, במיוחד כאשר מדובר בראיות דלילות החושפות גם מניפולציות משטרתיות מהסוג שגרם לטרגדיה של שי בכר.



כך היה גם בתיק הזה: המשטרה התקשתה להוכיח את החלק של רוחן בסחיטה ובתקיפה של בכר על רקע גביית החוב, לא כל שכן את הרצח. מטעמי נוחות הגיעה התביעה להסדר טיעון עם הסנגורים, עורכי הדין קובי בן שעיה ורויטל סבג-שקד. רוחן הורשע בסחיטה באיומים ונשפט לשתי שנות מאסר, שאותן הוא מרצה במקביל למעצרו בפרשה 512, על מעורבות בתכנון ומימון הפיגוע הפלילי ברחוב יהודה לוי שבו נרצחו שלושה חפים מפשע.



עורכי הדין הלם וחיון טוענים בתביעה כי לנוכח הרקורד הפלילי של רוחן היה על המשטרה להדק הרבה יותר את השמירה על בכר, מה שמעצים את המחדל. הם מצטטים בתביעה איש משטרה שאמר למשפחה בבית החולים "פישלנו בגדול, היינו צריכים לשמור עליו".



עורכי הדין אינם מרחיבים על מידע נוסף שברשותם, אבל רומזים "החוקרים לא ניתחו את מפת הסיכונים הקונקרטיים... לא התאימו את אמצעי ההגנה לאפשרויות הפגיעה... כשלו מבחינה מודיעינית כישלון דרמטי כאשר לא צפו את הרצח ואת דרך הביצוע... לחצן מצוקה אינו יכול לספק הגנה מפני לבנת חבלה".



בהקשר זה מתכוונים עורכי הדין להציג במשפט האזרחי מידע הקשור במסוכנות המובהקת של רוחן, כפי שהיא באה לביטוי בטיעוני המשטרה בבתי משפט. מן הסתם הם גם יבקשו הסברים על עד מדינה אחד ומודיע משטרתי, אשר חוסלו בעבר אחרי שהפלילו את רוחן, מה שהיה צריך להדליק את כל הנורות האדומות ביאחב"ל ובלהב 433.



עד המדינה הוא דוד חקק, אשר הפליל את רוחן ו-15 אחרים במשפט של הטסת מהמרים לבתי קזינו ברומניה ובולגריה וסחיטת מהמרים שלוו כספים מהארגון. רוחן ואנשיו נשפטו למאסרים קצרים יחסית של עד שלוש שנים בהסדר טיעון. האגדה מספרת שעד המדינה חקק שילם לאנשי רוחן מיליון שקל כפיצוי על ההפללה, וחזר לעסקי ההימורים. זה לא מנע את מותו מיריות מתנקש ביפו ב-2012, כשנתיים אחרי שחברי הרשת שוחררו מהמאסר.



שש שנים קודם לכן חוסל אייל סלהוב מפרדס כץ, חבר בכיר בארגון רוחן שעלה חשד כי הוא מודיע של ימ"ר מרכז, אז בפיקודו של רוני ריטמן, כיום מפקד להב 433. מה שהוביל לחשיפה של סלהוב, וככל הנראה גם למותו, הייתה שיחת טלפון לא זהירה שעשה אליו אחד ממפעיליו במשטרה, ונענתה בטעות על ידי חבר בארגון שקלט מי הקול מעבר לקו. למחרת התפתה סלהוב לבוא לפגישה עם חברי הארגון ומצא את מותו מכדור בראש.



כעבור שנה, במשפט שניהל אבי רוחן על החזקת שבעה גרם הרואין ברכבו, התחזקו "הראיות" נגד המודיע שחוסל כבר. רוחן טען מלכתחילה כי מישהו שתל את החומר ברכבו, ובמהלך המשפט טען הסנגור ירום הלוי כי החומר הושתל בימים שבהם סלהוב שימש כנהג של רוחן, ובלשי הימ"ר עקבו אחרי שניהם. עו"ד הלוי דרש להסיר את החיסיון מעל דוח עיקוב שגילה במקרה בראיות של תיק ההימורים, אולם המשטרה סירבה לכך וחזרה בה מכתב האישום נגד רוחן. בהמשך המדינה פיצתה את אלמנת סלהוב בכמה מיליוני שקלים על מחדל ההגנה.



התובע הראשי בפרשה 512, עו"ד ניסים מירום, אמר השבוע בנחישות ראויה לציון כי "רוחן הוא האחרון שניתן לשחרר אותו למעצר בית", והגיש לשופט המעצרים בני שגיא מידע מודיעיני המבוסס על עדות עד המדינה המרכזי בפרשה 1131. העדות, שמצביעה על הקשר של רוחן ואנשיו לחיסול בכר, התקבלה במשטרה למרבה האירוניה רק בדיעבד, אחרי שרוחן חתם על הסדר הטיעון בתיק הסחיטה של בכר ולמעשה תיק הרצח נסגר מבחינתו.



עכשיו, ששאת מבינה את האירועים ואת מערכת היחסים בין משטרה לעבריינים, מה את אומרת לשוטרים, שאלתי את בתו של בכר. "אבא אמר בטלוויזיה שאין לו כלום עם אותו בנאדם (אבי רוחן; א.ז) אז במקום לשחרר, למה לחצתם עליו ואפילו עצרתם אותו? הם אמרו לו 'נגן עליך'. איפה ההגנה? לא אראה את אבא יותר. לא אוכל להתייעץ איתו לפני הגיוס, לפני החתונה, ילדים, בכל דבר בחיים".



מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) נמסר: "התביעה התקבלה ותיענה בבית המשפט כמקובל".