אפשר להעריך שמטרת ההתנקשות הייתה גם - ואולי בעיקר - לפגוע ביחסים שבין אנקרה למוסקבה. היחסים האלה הולכים ומתחממים בתקופה האחרונה, לאחר המתיחות שהייתה בין שתי המדינות לפני יותר מחצי שנה, לאחר שחיל האוויר הטורקי הפיל מטוס קרב רוסי בשמי סוריה.
כבר אמש התקשר נשיא טורקיה רג’פ טאיפ ארדואן לעמיתו הרוסי ולדימיר פוטין, התנצל על התקרית והסביר את נסיבותיה, תוך שהוא מבטיח לחקור אותה ביסודיות ולהעמיד לדין את כל מי שהיה שותף להתנקשות.
ההתנקשות חשפה לעיני המצלמות - שהנציחו את האירוע בגלריה שבה הוצגה התערוכה “רוסיה בעיני הטורקים” - את מחדלי האבטחה, הן של רוסיה והן של טורקיה. השגריר לא היה מאובטח. ואם היה, אז מאבטחיו לא היו קרובים אליו ותגובתם הייתה אטית. גם היכולת של המתנקש להכניס אקדח למקום, כשלא ברור אם בכלל עבר בידוק ביטחוני, מצביעה על רשלנות גדולה.
אך תקרית כזו או אחרת אינה יכולה להסיט ממהלכה את האסטרטגיה של המדינות המעורבות. כבר היום ייפתחו כמתוכנן השיחות במוסקבה בין שרי החוץ של רוסיה, טורקיה ואיראן, כדי לדון במתווה מדיני לסוריה, לאחר שחלב נפלה בידי משטרו של אסד.
האינטרסים של שלוש המדינות חזקים מכל תקרית - גם של רצח של שגריר. במציאות החדשה המתהווה בסוריה, טורקיה ממלאת תפקיד משני. כל מה שמעניין את ארדואן הוא למנוע הקמת ישות כורדית עצמאית או עצמאית למחצה, שיש לה רצף טריטוריאלי לאורך הגבול הטורקי־סורי.
עם כיבוש חלב, שבה הפציצו מטוסי חיל האוויר הרוסי בלי הבחנה לוחמים חמושים ואזרחים, בתי חולים ובתי יתומים, מפגינה רוסיה של פוטין את אכזריותה ונחישותה חסרת המעצורים להשיג את יעדיה.
כך בדיוק פעל פוטין כשדיכא את המרד הצ’צני לפני יותר מעשור. אסד וסוריה הם רק השלב הראשון בדרך ל”פקס רוסייאנה”: ביסוסה של רוסיה כמעצמה במזרח התיכון, במיוחד אל מול החלל שמותירה מדיניותו הנרפית של נשיא ארה”ב ברק אובמה ואי הוודאות באשר לכוונותיו של הנשיא הנבחר דונלד טראמפ.
התרעות פיקוד העורף