רק עוד חודש אחד נותר לנשיא ארה"ב ברק אובמה בבית הלבן. אבל הוא עדיין הנשיא. אובמה משתמש בימיו האחרונים לקידום המדיניות שלו במלוא התאוצה, זאת בכוונה לקשור את ידיהם של מחליפו דונלד טראמפ ושל ממשלו. ברמת מדיניות הפנים, אובמה פועל למנוע מטראמפ לממש את הבטחותיו בכל הקשור לפיתוח מאגרי נפט וגז חדשים, וביום שלישי השבוע הכריז של שטחים נרחבים באוקיינוס הארקטי ובאוקיינוס האטלנטי כעל אזורים שבהם אסור לבצע קידוחי נפט.
בכל הקשור למדיניות חוץ, אובמה צפוי בחודש הקרוב לממש את האיומים שלו נגד ישראל בכל הקשור לפעילות אנטי־ישראלית באו"ם. כבר ביום רביעי הכשירה מחלקת המדינה את הקרקע לפעילות זו, כאשר דובר המחלקה ג'יימס קירבי כינה את ההתיישבות הישראלית מעבר לקווי הפסקת האש של 1949 "בלתי חוקית". עד כה הסתפק הממשל במונח חסר המשמעות "בלתי לגיטימי" ביחס להתיישבות הישראלית.
בנוסף, בדיונים על תקציב האו"ם לשנה הבאה המתקיימים בימים אלו, המשלחת האמריקאית לא מביעה התנגדות לתקצוב עבור מימוש החלטת מועצת האו"ם לזכויות אדם, המחייבת הרכבת "רשימה שחורה" של עסקים המקיימים יחסים ישירים או עקיפים עם היישובים הישראליים מעבר לקו הירוק.
משמעות הדבר היא שממשל אובמה מאפשר מימון פעולות שיזינו את תנועת החרם נגד מדינת ישראל במשך שנים רבות. הרי ברגע שרשימה כזאת תורכב ותפורסם, כל החברות המופיעות בה עלולות למצוא את עצמן במוקד של פעילות אינטנסיבית של ארגוני שמאל מהמערב, הדורשים מהן לנתק את קשריהם עם ישראל.
החודש הציג הממשל את מועמדות ארה"ב לכהן במשך שלוש שנים כחברה במועצת האו"ם לזכויות אדם, וזכה. בתקופתו של הנשיא בוש החרים הממשל את המועצה, שעם חברותיה נמנות שוחרות זכויות האדם המדופלמות קובה, ערב הסעודית, סין וקטאר. היות שהמושב החדש מתחיל ב־1 בינואר, ממשל אובמה, אשר ישלח נציג למושב, פועל לעגן את החברות האמריקאית במועצה האנטי־ישראלית למשך מרבית הקדנציה הנוכחית של יורשו טראמפ. זאת כאשר ישנן כל הסיבות להעריך שהממשל החדש לא יחפוץ בחברות במועצה, בלשון המעטה.
ואז כמובן ישנו עניין הפעילות נגד ישראל במועצת הביטחון של האו"ם. ביום חמישי בלילה, על פי שעון ישראל, מתוכננת הצבעה על הצעת החלטה של מצרים, המגדירה את ההתיישבות הישראלית ביהודה, שומרון, ירושלים המאוחדת ורמת הגולן כבלתי חוקית. הצעת החלטה פלסטינית שצצה בשבוע האחרון קובעת כי "מדינות לא יעניקו לישראל כל סיוע שינוצל באופן ספציפי לטובת פעילות התנחלותית". מדובר בסעיף שבנקל יכול לשמש קריאות לחרם בינלאומי על ישראל. על פי אחד המקורות, הפלסטינים ניסחו את הצעת ההחלטה שלהם בעת ביקור אנשי הרשות הפלסטינית במחלקת המדינה בשבוע שעבר.
משמעות הדברים הללו היא שהממשל הנוכחי מבקש לסנדל את ממשל טראמפ הנכנס. אובמה פועל לקשור את טראמפ בכוח למערכת המבוססת על פסילת המשך השליטה הישראלית בירושלים המאוחדת וביהודה ושומרון, תוך הדרת ישראל מהקהילה הבינלאומית.
אירופה משתנה
אחד הדברים שעל ממשלת ישראל להביא בחשבון כאשר היא ניגשת להתמודד עם המורשת של אובמה, הוא שאותה קהילה בינלאומית עוברת בעצמה שינויים דרמטיים, שעשויים להפוך את מעשיו של אובמה לבלתי רלוונטיים תוך פרק זמן קצר מאוד. אבל זאת רק אם ישראל תדע לנתב את השינויים לטובתה.
כבר מזמן ברור כי המונח "קהילה בינלאומית" מתייחס בעיקר לקהילה המערבית, המורכבת מארה"ב ומדינות מערב אירופה. הבחירה בטראמפ בחודש שעבר, כמו גם החלטת הבריטים לנטוש את האיחוד האירופי, הן עדויות מוצקות לכך שהסדר המוכר והישן ששלט בקהילה הבינלאומית מתרסק לנגד עינינו.
ב־2017 יתקיימו בחירות כלליות בהולנד, בצרפת ובגרמניה. על פי הסקרים, אותו ימין לאומני, פופוליסטי, שניצח עם טראמפ באמריקה ועם הברקזיט בבריטניה, צפוי לנצח בהולנד, והפופוליסט הפרו־ישראלי חרט וילדרס עשוי להיות ראש הממשלה הבא.
בצרפת אומנם מדברים הסקרים על ניצחון בבחירות לפרנסואה פיון ממפלגת ה־UMP של הימין־מרכז הממסדי. אולם אין סיבה להאמין שהסקרים אמינים, ונראה שיש עלייה מתמדת בתמיכה במפלגת החזית הלאומית של מארין לה פן.
אשר לגרמניה, הקנצלרית אנגלה מרקל הרוויחה ביושר את האשמה שהוטלה עליה באופן אישי בעקבות פיגוע הדריסה בברלין, שהתבצע השבוע על ידי מחבל דאע"ש שהיגר לגרמניה במסגרת הגבולות הפתוחים שהנהיגה.
נכון לעכשיו מרקל עדיין צפויה להיבחר לקדנציה הרביעית בבחירות שייערכו בסתיו 2017. אולם אין סיבה לראות את ניצחונה כדבר מובן מאליו. המפלגה הלאומנית, ה־AfD, כבר גברה על מפלגתה של מרקל בבחירות האזוריות במחוז הבחירות שלה עצמה בספטמבר. לכל הפחות, המפלגה הימנית תזכה בלא מעט צירים בבחירות לבונדסטאג, ותקשה על מרקל להמשיך ליישם את מדיניותה בכל הקשור לגבולות פתוחים של אירופה.
משמעות הדברים היא כי אירופה משתנה לנגד עינינו. הערכים של רב־תרבויות וקץ הלאומנות, שאפיינו את המדיניות האירופית בשני הדורות האחרונים, נפסלים על ידי עמי אירופה כפועל יוצא מההגירה המסיבית של מוסלמים ליבשת. השינויים הללו מחייבים את ישראל להסתגל למציאות חדשה ולפעול על מנת לקרב אליה את הכוחות העולים כבר עכשיו, לפני שייהפכו להיות השליטים במדינות אירופה.
הפספוס של משרד החוץ
למרבה הצער, לא נראה כי ישראל הרשמית מבינה בכלל את משמעות המתרחש באירופה. עדות לכך הגיעה השבוע, עם החלטת משרד החוץ להחרים משלחת של מחוקקים אירופים משום שעם חבריה נמנתה כריסטינה וינברג, חברה במפלגת השוודים הדמוקרטים המזוהה עם הימין הלאומני.
למעשה, החודש החרימה ישראל את כל הקשת הפוליטית השוודית. ראשית הודיע משרד החוץ כי לא נמצא זמן בלוח הזמנים של ראש הממשלה להיפגש עם שרת החוץ של שוודיה מרגוט ולסטרם, שהרוויחה ביושר את החרם שהוטל עליה.
בשנה שעברה שרת החוץ השוודית הטילה על ישראל את האשמה לטבח בפריז. ראש ממשלת שוודיה סטפן לופבן הכיר ב"פלסטין" בנאום ההשבעה שלו ב־2014, וכעבור ימים ספורים הוביל גם את הפרלמנט של שוודיה להכיר בה.
בעוד משרד החוץ השתמש בתירוצים מנהלתיים כדי להסביר את החרם שהוטל על מפגשים רשמיים עם ולסטרם, המשרד זרק את הפרוטוקולים הדיפלומטיים לפח בהודעתו על ביטול פגישתה של סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי עם המשלחת שכללה את וינברג, נציגת השוודים הדמוקרטים. על פי הודעת דובר המשרד עמנואל נחשון, מפלגת השוודים הדמוקרטים הינה "מפלגה עם נטיות ניאו־נאציות, ועל כן משרד החוץ החליט שלא לאפשר לה (לחברת הפרלמנט מהמפלגה) להשתתף בפגישה עם חוטובלי". בתגובה ביטלה המשלחת, שכללה גם נציגה של צוות המעבר של טראמפ, את הפגישה שלה עם חוטובלי.
חברי המשלחת ביקרו בארץ כדי להשתתף בכנס מנהיגים בירושלים. שרת המשפטים איילת שקד הייתה אמורה לשאת דברים בכנס. על פי נחשון, משרד החוץ גרם לה לבטל את השתתפותה עקב הימצאות נציגת השוודים הדמוקרטים ברשימת הדוברים.
מדובר לא רק בחרם גורף, קולני ובלתי דיפלומטי נגד מפלגת הימין, אלא במעשה טיפשי, הרסני וגם לא מוצדק. החרם נגד המפלגה הדמוקרטית אינו מוצדק, משום שמדובר במפלגה הפרו־ישראלית היחידה בשוודיה. נציגי המפלגה עורכים ביקורים בארץ לעתים תכופות, והמפלגה אף התנגדה למתן הכרה ל"פלסטין".
אשר לטענה כי מדובר במפלגה בעלת "נטיות ניאו־נאציות", הרי שרק לפני שלושה שבועות המפלגה סילקה משורותיה אחת מחברות הפרלמנט שלה משום שהביעה עמדה אנטישמית. איזו מפלגה נאצית מסלקת בבושת פנים אנטישמים משורותיה?
המפלגה המזוהה עם הימין הלאומני מבססת את מעמדה בשוודיה על התנגדותה הבלתי מתפשרת להגירה מוסלמית לתוך המדינה. על עמדה זו היא סופגת קיתונות ביקורת בלתי פוסקים ממפלגות השלטון ומכונה גזענית.
נכון, יש גם אנטישמים בשורות המפלגה. אבל להבדיל מחברי מפלגות השלטון, חברי המפלגה הדמוקרטית אינם משתתפים בהפגנות אנטי־ישראליות שבהן מונפים דגלי חיזבאללה וחמאס. הם לא משתתפים בעצרות אנטי־ישראליות בכלל.
המעשה של משרד החוץ היה גם הרסני וטיפשי. לא מדובר במפלגה קיקיונית. מדובר במפלגה הגדולה ביותר בשוודיה. בבחירות שיתקיימו ב־2018 היא צפויה לגרוף יותר מושבים מכל מפלגה אחרת במדינה. וישראל מחרימה אותה ומכנה אותה מפלגה נאצית.
זה לא מפתיע שמשרד החוץ מפספס את השינוי הדרמטי העובר על אירופה, ופוגע באפשרות שישראל תוכל לנצל את השינויים לטובתנו. הרי לממסד הישראלי יש רקורד ארוך של פספוס הכתובות הרשומות על הקירות, המבשרות על שינויים גדולים בפתח. זאת משום שהממסד המדיני מבלה את מרבית זמנו בדו־שיח עם הממסד המדיני של מדינות אחרות. הם לא מקשיבים לציבור.
עדות להשפעה ההרסנית של מצב זה הגיעה ב־2011, עם הפלת נשיא מצרים חוסני מובארכ. במשך שנים היה ברור כי הציבור המצרי מאס במובארכ, בבניו ובחבריו. אבל ישראל דיברה רק עם מובארכ, חבריו ובניו. על כן, בעוד לא מעט חוקרים וכתבים הזהירו כי אחרי שמובארק ייפול יבואו האחים המוסלמים, הממסד הביטחוני־מדיני לקה בהלם כאשר מובארק הופל והאחים המוסלמים עלו לשלטון. הרי ראש המודיעין המצרי עומר סולימאן אמר להם שזה לא יקרה לעולם.
אובמה ישלוט באמריקה עד 20 בינואר 2017, בשעה 12:30 (שעון וושינגטון). את הנזק שהוא מבטיח לגרום לנו כבר שמונה שנים, הוא כנראה יגרום. אבל בשעה 12:31 יתחיל עידן חדש בארה"ב.
בחודשים הקרובים, כחלק מאותה רעידת אדמה פוליטית־תרבותית שהביאה לנו את טראמפ והברקזיט, נראה ממשלות ימין פופוליסטיות עולות גם במדינות מערב אירופה. משמעות הדבר היא שהקהילה הבינלאומית, שעליה תמיד סמכנו שתגבה כל יוזמה אנטי־ישראלית באו"ם ובכלל, תשתנה בקצב מסחרר. העידן החדש מביא עמו הזדמנויות משמעותיות, אבל אם נמשיך להתנהל כאילו מה שהיה הוא שיהיה, נפספס את ההזדמנויות כולן.