האמירות על ידי שר הביטחון, הרמטכ"ל ובכירי החטיבה נאמרו, צוטטו ופורסמו גם על גבי עיתון זה, השאלה היא איך הן השפיעו על המשפט. במקרה דנן, ההשפעה הייתה ישירה וברורה ולהערכתי גם הרת אסון. במצ"ח פתחו בחקירה עוד באותו היום.
תוך ימים בודדים הגיעו לחדרי החקירות כל מי שנכחו בזירה. חלקם הגיעו לאחר שעברו תחקור ביחידה וחלקם לאחר שעברו שיחות מחלקה. כולם קיבלו את אותו המסר "המעשה היה לא נכון מבצעית והירי היה לא מוצדק מבצעית". אלו גם האמירות של המפקדים שנחקרו במצ"ח והעידו בבית הדין הצבאי.
אבל שימו לב מה קרה כמה חודשים לאחר מכן. לא מעט לוחמים, שמסרו עדות במצ"ח ובתחקיר המבצעי, ונדרשו להגיע לבית הדין ולהעיד גם שם, מסרו כי גם הם חשו סכנה בזירה, חששו לחייהם, חששו ממטען, קיבלו הוראה להישמר ממטען על גופו של המחבל, ואף טענו כי היו פועלים בדיוק כמו אזריה.
הפער העצום הזה בין העדויות במצ"ח ובתחקיר המבצעי לבין העדויות שלהם בבית הדין, מעיד כי הלוחמים הגיעו עם גרסה אחת לתחקיר ועם גרסה אחרת לשופטים. אם זה לא מעיד על זיהום הליך - אז לא ברור מה כן.
התרעות פיקוד העורף