כל מה שנכתב כאן לפני כחצי יממה עשוי להיות לא רלוונטי, כשאתם קוראים אותו עכשיו. בימים רדוּפים אלה החדשות דוהרות, מקדימות ומיישנות במהירות את עצמן. התקשורת היום עוסקת בחדשות האתמול ומנבאת את סנסציות המחר (נתניהו יתמנה לשר לענייני טרור של טראמפ? נוני ירכוש את "ישראל היום" ובתמורה אדלסון ירכוש את "ידיעות"? מירֶגֶב ובנצי גופשטיין יתחרו עם אלאור אזריה ואורנחזן על ראשות הליכוד?). לכן, מעבר להתחדשות הנוראה של פיגועי הדריסה (המס שאנו משלמים על טמטום ירושלים המאוחדת, עם ג'בלים מוכַּבּרים רצחניים בתוכה) והִתרבוּת התופעות של חבילת ההונאות, ההנאות, ההון, העיתון והשלטון, ראוי להתריע על כמה מגמות רעות וקשות, שהולכות ונִכְפּוֹת עלינו.
שר החינוך נפתלי בנט וידית ימינו שרת המשפטים איילת שקד, כך פרשננו לענייני קורעים ופורעים, מהווים במעשיהם ובמחדליהם סכנה ממשית ומיידית לדמוקרטיה ולאחדות העם ומסכנים את המשך קיומה וביטחונה של מדינת ישראל הציונית, המתקדמת והחילונית. הסיכון שבשניהם גדול בעינַי מזה שבאנשי "שוברים שתיקה" - והכיוון שלהם, פוליטי ודתי (או "אמוּני", מילה מכובסת, שנועדה לגרד עוד קצת אמון), מבהיל. את החינוך הופך בנט (אל תיתנו לחיוכו - אחד מהחבר'ה, לוחם הסיירת ומתעשר ההייטק - לעבוד עליכם) - למַשְׁטֵפַת מוח לאומנית־דתית, תוך איום על חופש ההוראה, הדעה והחשיבה של המורים והתלמידים.
משרד החינוך מוטה פוליטית ודתית, וכך גם משרד המשפטים שבראשות גברת שקד (אל תניחו לדימויה החילוני ולשקדנותה לעבוד עליכם), שבוראת ו/ או תומכת חקיקות רדיקליות, להגבלת ולשעבוד חופש המחשבה והביטוי של כולנו ולצמצום כוחם של המשפט והשופטים. כלומר, כל מה שמנטרל כל מי שמתנגד לדעותיהם ולשיטותיהם. כך מתאפשר לשני ראשי הבית היהודי לפרוש את רשתם על כל מרחב חיינו; רשת הסוואה ומלכודת עכבישית.
לא בכדי אמרה נשיאת בית המשפט העליון בעבר דורית ביניש ש"אמירותיה של שרת המשפטים מסמלות את סוף הדמוקרטיה". דרישת בנט־שקד לחון את אלאור אזריה היא התעלמות מוחלטת של שרת המשפטים מהדין הצבאי המנומק - והשתיקה מול המתקפות האספְסוּפיוּת האלימוֹת והבזויות על הרמטכ"ל, שופטי בית הדין הצבאי וה"סמולנים", מלמדת שמצע הגידול הטבעי שלהם הוא בור הזבל של "לה פמיליה" ולהב"ה. לכן, שקד אינה בודקת אפשרות משפטיות להוציא ארגונים כאלה מחוץ לחוק. האם הם מסוכנים פחות לעם ישראל, אחדותו, יהדותו וצבאו מ"שומרים שתיקה"?
שניהם מנצלים את חולשתו של הנתניהו, המסתבך בפרשות ה"לא יהיה כלום כי אין כלום", עם ארנון ונוני, ואת פחדו משני שריו, שגדול משנאתו אליהם. שניהם ממשיכים את מגמתו לשבֵּץ מאנשי שלומו בתפקידים ציבוריים, ואכן במינהל המדינה מתבססים המון חובשי כיפות, שבחלקם אולי ראויים, אבל כולם פסולים בגלל המגמה. גם הצבא נאלץ להתכסות בכיפות, שבבוא הזמן יענו על השאלה, מי יקבע, הרב או הרמטכ"ל. בנט את שקד גם מזרזים את הסיפוח, יעלה כמה שיעלה בדמים, תרתי משמע, ובמצבנו בעולם, ומדהירים אותנו למדינת הלכה אפרטהיידית וכּאוֹטית לכל אזרחיה, מסוג א' ומסוג ב', כשהבעיה של ארבעה מיליון ערבים ופתרונה אינה עבורם יותר מרסיס בתחת.