האמת, זה מבחיל. מצד אחד ראש ממשלה נבחר, שמדגמן כבר שנים איבה גלויה לקבוצת "ידיעות אחרונות". מצד שני, הבעלים של הקבוצה, שלפי התנהלותו, מדינת ישראל היא בבעלות הקבוצה. הקשר ביניהם, לפי חשיפת חדשות 2, הוא לא בן שנתיים, אלא בן יותר מ־20 שנה. ומה כלל הקשר? סביר להניח שלעולם לא נדע. אבל באמת קשה לשמוע שראש הממשלה, מנהיגה הבלתי מעורער של המדינה, עסוק בתיווך בין נוני מוזס ובין מיליארדרים. זה לא בנימין נתניהו שעוסק בתיווך, זה ראש ממשלת ישראל, שמשתמש - לפי הפרסומים - במעמדו וביכולתו לפנק המדינה שלנו רחוקה מלהיות מושלמת. כאזרח הייתי שמח הרבה יותר, אם ראש הממשלה היה משתמש בקשריו ובמעמדו כדי להציל שורת מפעלים שפשטו רגל בצפון הארץ, למשל, ולא לבצר את מעמדו הציבורי באמצעות דאגה לרווחתו ולהצלת העסק של אחד מהאנשים החזקים במדינה.
והיכן הם שאר נבחרי הציבור? אלו שאמורים להוכיח לנו שהם חפים מאינטרס אישי, אחרי שנשבעו אמונים כשרים וכח”כים? איפה נפתלי בנט, משה כחלון, אריה דרעי, אביגדור ליברמן ומשה גפני? אף אחד מה”סמול” לא מנסה להפיל ראש ממשלה מכהן. פשוט, היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות ומשטרה, מבצעים את תפקידם, וחוקרים חשדות לפרשיות שחיתות, מהגדולות ביותר לכאורה שראתה הארץ.
זה לא עניין של ימין ושמאל
הניסיונות של אישים, דוגמת בנט, לסמא את עיני הציבור, שמדובר כאן בשמאל או ימין, גובלים בהונאה ציבורית. אולי הוא יודע יותר מאיתנו על מה שמתרחש בחקירות, אבל לבטח הוא אינו יודע הכל.
הציבור עוד לא יודע כלום, הוא לומד טיפין־טיפין מקלטות שהגיעו לחדשות 2, ואנחנו מקבלים כ־100 מילות תמלול יומיות במשורה, מחומר ראיות שמצביע על שחיתות שלטונית לכאורה - גם אם ראש התביעה בישראל, ד”ר אביחי מנדלבליט, יימנע מהגשת כתב אישום.
מתברר לנו מדי יום, שאנחנו שבויים אצל ראש ממשלה שמשתמש במיליארדרים, מהארץ ומחו”ל, כדי לממן אורח חיים יוקרתי – ואין ארוחות חינם בעולם. ארנון מילצ’ן, ג’יימס פאקר, שלדון אדלסון וארנון מוזס הם אנשי עסקים שמתמחים ב”שלח לחמך”. מה הם קיבלו בתמורה למימון? לא ידוע. אולי נדע, אולי לא. אבל זה מסריח מריקבון, ואם אנחנו מביטים על ראש הממשלה, אנחנו רואים אותנו, מרקיבים במהירות.
מה שקורה בקבוצת "ידיעות אחרונות", זה עניינם של הבעלים והעובדים. אבל לא ברור איך ראש ממשלה יכול לתפקד באינספור תחומים (הוא גם שר של ארבעה משרדים), כאשר הוא נחקר, ורעייתו ובנו נדרשים להעיד.
אם אנחנו רוצים להאמין שאנחנו חיים בדמוקרטיה, אפשר וראוי לבקש מנתניהו לצאת לחופשה (תקראו לזה נבצרות, או איך שמתאים לכם), לפחות עד סיום החקירות; עמיתיו לקואליציה חייבים לדרוש ממנו לאלתר לוותר על תיק התקשורת. כי אם עכשיו מדובר בסירחון, עוד חצי שנה הסירחון יגרום לריקבון מוחלט.
מאז האזנות הסתר לא היה משבר אמון כזה. ואז היו מעורבים מו”לים, לא ראש ממשלה. אבל אין ממי לצפות, ואין ממי לדרוש. חברי הליכוד שמגינים על מנהיגם, בהקרבה מזויפת להחריד, מוכנים למוטט הכל, להפציץ בספינים ילדותיים, כמו אמירות טיפשיות על ועידת פריז, כאילו זה משנה ו/או ישנה את המהות של הממשלה והכנסת ה־20.
בתקופה הקרובה נראה ונשמע עוד הדלפות, רק כדי לדעת את מה שכבר ברור עכשיו. אז מה אתם אומרים? נשלח את נתניהו ואת הרעיה, כמובן, לקושש תרומות אצל החברים (רק 100 מיליון, גרושים במושגי הון־שלטון) ליום העצמאות ה־70 למדינה? הרי כולנו, וגם הוא יודעים שבעוד שנה וחצי הוא יהיה טרוד במשפטו. ולנו לא תהיה סיבה לחגוג.