כך פועלים שרת המשפטים וח"כ סמוטריץ' לצמצום סמכויות מבקר המדינה

לאחר שורת עיכובים, פרסם שלשום מבקר המדינה יוסף שפירא דין וחשבון לא מחמיא על המתרחש בקק"ל ועל מנהליה. הדוח הנפרש על פני יותר מ־160 עמודים היה מוכן זה זמן מה, אבל פרסומו עוכב. ככל שעבר הזמן, יותר ויותר בעלי עניין התערבו וניסו לעכב את הפרסום. אחת הסיבות לכך היא פרק בדוח, שמבקר המדינה החליט לבסוף להותיר חסוי משיקולים ביטחוניים.

המבקר, שמאס בעיכובים, החליט לפרסם לבסוף את הדוח כדי שיהיה עדיין רלוונטי. כך למשל, מנכ"ל קק"ל מאיר שפיגלר, אחד מכוכבי הדוח, עומד להתמנות למנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, והמבקר עושה כל שביכולתו שממצאי הדוח יעמדו לנגד עיני חברי ועדת המינוי.
 

אלא שהשופט שפירא אינו מסתפק בכך. אחת הדרכים לייעול האפקטיביות היא תקנות חדשות שיזם, הקובעות נהלים מקוצרים למתן תשובות בנוגע לטיפול בליקויים. התקנות כוללות לוחות זמנים קצרים יותר ומתכונת רלוונטית יותר לתיקון הליקויים. "דוח ביקורת שממצאיו זוכים לתשובה סתמית, הניתנת רק לאחר חצי שנה, הופך ללא רלוונטי", אומרים לי במשרד המבקר. 

האמת היא שלא ממציאים כאן את הגלגל, שכן חוק מבקר המדינה כבר מסמיך את העומד בראשו לפרסם את התקנות. את החותמת הסופית אמורה הייתה לתת הוועדה לביקורת המדינה, שכונסה לישיבה מיוחדת ב־28 בדצמבר. רגע לפני הישיבה ולאחר שכבר התקבלה הסכמה עקרונית ממשרד המשפטים, בוטלה הישיבה. יו"ר הוועדה ח"כ קארין אלהרר ונציגי המבקר הופתעו לשמוע את ח"כ דוד ביטן, יו"ר הקואליציה, מודיע לחברי הוועדה שמדובר במחטף ושהתקבלה הנחיה לבטל את הדיון. ח"כ ביטן לא הסביר לחברים מי נתן את ההוראה.

בדקתי איתו את העניין, והתברר שההוראה הגיעה ישירות משרת המשפטים איילת שקד. כדי שהשרה תתערב אישית בתהליך חקיקה, צריך באמת לקרות משהו דרמטי. ובכן, האירוע יוצא הדופן שקרה היה פנייה אליה מחבר סיעתה, ח"כ בצלאל סמוטריץ'.

ח"כ סמוטריץ' מאוהב במבקר ובאקטיביזם הביקורתי שלו בערך כמו שהוא מאוהב בשופטי בג"ץ. הוא רואה בעיניים כלות את האפקט שמייצרת הביקורת וביקש מהשרה שקד לבלום את הדיון רגע לפני אישור התקנות. שקד פנתה כאמור לח"כ ביטן, וזה פעל כרצונה.

חששם של חברי סיעת הבית היהודי אינו נוגע לענייני קק"ל בלבד. היום זה קק"ל ומחר זה החשש שהמבקר יבדוק את המתרחש בחטיבה להתיישבות, וכיצד היא פועלת מעבר לקו הירוק. ושם יש בהחלט הרבה מאוד מה לבדוק. סמוטריץ' הצליח בינתיים במשימתו, אבל הוא אינו עוצר כאן. הוא הודיע שבכוונתו ליזום תיקון לחקיקה שישנה את סעיף 22 (ג), המאפשר למבקר להתקין את התקנות למעקב שוטף אחרי מושאי הביקורת. הוא מתכוון לעשות וידוא הריגה ולעקור לשפירא את שיני הביקורת.

אז מתברר שגם מעמדו של אחד ממוסדות הביקורת החשובים במדינה נמצא בסכנה. האם הניסיונות במערכת הפוליטית להצר את צעדיו של השופט שפירא יצליחו? 

"אין כוונתנו להצר את פעילות מבקר המדינה. כל שביקשנו זה שהוא יפעל לפי הנהלים", מסביר לי ח"כ ביטן. מרכז סיעת הקואליציה גם מאשר ש"שרת המשפטים אכן פנתה אלי בבקשה לעכב את הדיונים. בעקבות כך אמורה הייתה להתקיים השבוע פגישה בין נציגי המבקר ושרת המשפטים לפתרון המחלוקת".

סמוטריץ' מסר בתגובה על פנייתי: "מבקר המדינה חורג מסמכויותיו ובמקום למלא את ייעודו המקורי כמבקר חיצוני הנהנה מכל הסמכויות והעצמאות, הוא אינו מסתפק בכך ודורש בנוסף לטפל בצורה שוטפת בגופים המבוקרים. זה לא תפקידו". לדבריו, המבקר נכנס לתחומים שבאחריות משרד ראש הממשלה, והוא חייב להסתפק בתפקידיו המקוריים.

במשרד המבקר מדגישים שיש להם הסמכות לפרסום התקנות, שנועדו להגדיל את השקיפות ואת האפקטיביות של הביקורת. אנשיו של שפירא הביעו את התקווה שההתערבות הפוליטית לא תביא להצרת צעדי הביקורת.

לפני כשבוע נקלע מנכ"ל הבורסה לניירות ערך החדש, איתי בן זאב, למארב. הוא הוזמן יחד עם נציגי העובדים לפגישה בכנסת עם ח"כ מיקי זוהר, המרכז את הטיפול בהפרטת הבורסה. בן זאב הופתע לגלות שאין מדובר בפגישה אינטימית אלא בישיבה רבת משתתפים הכוללת גם את יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן ונציגיו. לרגע חשב שנקלע בטעות לבניין ההסתדרות.

זוהר וניסנקורן דרשו מבן זאב למהר לחתום על הסכם קיבוצי חדש עם העובדים, ואפילו התנדבו לשמש כמגשרים בסכסוך. המנכ"ל הבין במהירות את עומק המלכודת, הסיק את המסקנה המתבקשת ונטש.

מאז כניסתו לתפקיד לפני כשבועיים, הוועד לא העניק לו אפילו יום מסחר אחד של חסד. עוד לפני שכף רגלו דרכה בבורסה הם הכינו לו קבלת פנים בדמות החרפת העיצומים. אבל בן זאב, שהגיע לתפקיד בידיים נקיות, לא נבהל וביקש לפתוח דף חדש במערכת הרעועה שבשנתיים האחרונות ידעה מורדות ומורדות. כבר ביום הראשון לכניסתו נפגש עם נציגי הוועד והבהיר שחובה עליהם לחתום על ההסכם הקיבוצי במו"מ ישיר מולו. בן זאב הדגיש שהעובדים חייבים לתרום את חלקם ואם לא, הבורסה עלולה להידרדר לסכנה קיומית. העובדים לא חזרו וגם לא צלצלו. התשובה הגיעה במכתב תגובה בתפוצת נאט"ו לעובדים. המנכ"ל נאלץ להגיב במייל עם פירוט השתלשלות העניינים.  

כשהחליט בן זאב לקבל על עצמו את תפקיד מנכ"ל הבורסה, הוא ידע שמדובר באזור מוכה אסון, אך לא תיאר לעצמו את גודל הצונאמי. למרות זאת ויתר על חיי הנוחות בבנק לאומי כדי להתמודד עם האתגר הלא פשוט. הוא עדיין צעיר ויש לו המרץ הדרוש.
 

בן זאב, שכבר שימש כדירקטור בבורסה, נתקל במערכת יחסים לקויה עם יו"ר הדירקטוריון, בבורסה מקרטעת עם מחזורים של חנות מכולת, ובמערכת יחסים לקויה, המאופיינת בחשדנות, עם עובדי הבורסה. הוא הבין את מה ששרי אריסון הבינה מזמן: השלום מתחיל מבפנים. ללא מערכת יחסי עבודה תקינה ואמינה, המשקפת שקיפות והוגנות, אין סיכוי שחברות חיצוניות אפילו ישקלו לרשום את מניותיהן למסחר.

בן זאב הפנים שטיב יחסי העבודה הוא המפתח לכל, ולכן נרתם לפתרון המשבר במישרין ולא באמצעות יועצי אחיתופל או מומחים מטעם. אלא שעובדי הבורסה עדיין מאמינים שמה שהיה הוא שיהיה, והם משחקים באש. כשהעצות שאנשי הוועד קיבלו לא נראו להם, הם החליפו את משרד יחסי הציבור ורבו עם היועץ המשפטי החיצוני שלהם. כשיו"ר הוועד יצחק לרנר פרש לגמלאות, התקשו בוועד להיגמל מהמיליטנטיות שלו, והוא ממשיך להיות מועסק כיועץ חיצוני. זכותם. אלא שבשיבושי העבודה הם מותחים את החבל שעלול להתפקע, אף על פי שהם עדיין לא שוברים את הכלים. 

על מה מהות הסכסוך? על מי מנסים להגן ח"כ מיקי זוהר ויו"ר ההסתדרות? האם מדובר במקבלי שכר מינימום, שכר חציוני או שכר ממוצע במשק? ובכן, מדובר ב־250 עובדי מונופול עם עלות שכר ממוצעת של 55 אלף שקל לחודש, תוספת אוטומטית של 6% לשנה (שכר פלוס ותק), בונוסים של עד שלוש משכורות, שגובהם נקבע לפי מחזורי המסחר שמשולמים, גם אם הבורסה מפסידה. ויש גם דמי השתתפות של 800 שקל לחודש בשכר מטפלת. שכרה של מזכירה בעלת ותק, למשל, מגיע לעלות של 55 אלף שקל בחודש. 

הרושם המתקבל הוא שבבורסה ממשיכים לחיות בנורמות שלפני המחאה החברתית. פערי השכר במשק לא מעניינים אותם, והמוטו שלהם הוא שצריך להמשיך לפנק ולפנק. עובדי הבנקים, שהם בעלי השליטה בבורסה (בנק לאומי ובנק דיסקונט), הבינו מזמן שחייבים לשנות את נורמות השכר. ואכן הבונוסים קוצצו ונוסחת ההעלאה האוטומטית של השכר שונתה. הם מבינים שמה שהיה כבר לא יחזור. המינימום המתבקש מאנשי הוועד הוא לתת הזדמנות להנהלה החדשה. רק לאחר פתרון משבר השכר ניתן יהיה לדבר על התוכנית הגדולה, הכוללת את שיקום הבורסה והפרטתה, הגדלת מחזורי המסחר והפחתת נטל הרגולציה.

אם דבר לא ישתנה, תמשיך הבורסה בחסות ההסתדרות לתפקד כאולם אירועים משודרג לאנשי האלפיון. ואולי פעם בחצי שנה תהיה פתיחה חגיגית של המסחר של עוד אחת מחברות הנדל"ן הזרות המעוניינות לגזור קופון על חשבון המפעל הציוני.

בימים האחרונים שוגרו לתאגיד עמיתים, האחראי לתפעול קרנות הפנסיה הוותיקות (אלה שנסגרו למצטרפים חדשים ב־1995), תלונות מארגוני נשים כמו נעמת ומלובי הנשים בכנסת. בפניות הובעה תרעומת על שבקרנות הפנסיה לא מיישמים את החוק לביטול ההחלטה על העלאת גיל הפרישה לנשים. נציגי קרנות כמו מבטחים או מקפת טענו שהסיבה לכך היא טכנית, ונובעת מהעובדה שתקנוני הקרנות עדיין לא עודכנו.

יו"ר ועדת הכספים משה גפני, שהוביל את המהלך, לא עבר על כך לסדר היום. גפני פנה במכתב לשר האוצר ולשר הרווחה בדרישה לדיון מיידי על המחדל המתעלם בעצם מחוק. 

בגלל שעושים צחוק מהחוק, נכון לעכשיו נשים שנולדו ב־1 בינואר 1955 והלאה יקבלו פנסיה רק בגיל 62 וארבעה חודשים. המבוטחת המודאגת אורלי בר ניב מתל אביב שלחה אלי תלונה מפורטת עם מפלס חשדנות גבוה מאוד: "השבוע הייתי בסניף ת"א של קרן מבטחים והוסבר שהאחריות לשינוי התקנון היא של הממונה על שוק ההון באוצר. הקרן לא קיבלה עד היום את ההוראה לשינוי וממשיכה להתנהל לפי התקנון הקודם, שלפיו גיל פרישה לנשים יידחה החל מ־1 בינואר 2017", מתלוננת בר ניב. "להרגשתי הולכת ונחשפת כאן שערורייה חדשה ועבודה בעיניים על הציבור. מסתבר שהחקיקה החדשה לא שווה כלום, מאחר שאינה ניתנת ליישום. מצד אחד הכנסת חוקקה, ומצד שני לא מקיימים את החוק".

מבדיקת התלונה מתברר שהמבוטחת צודקת. החוק אכן הביא לביטול ההחלטה על העלאת גיל הפרישה, אלא שבתאגיד עמיתים ובקרנות הפנסיה לא הספיקו לשנות את התקנונים בגלל אילוצי לוח זמנים. החוק בוטל בסוף דצמבר 2016 ולא היה זמן לשנות את התקנונים ולעדכן את מערכות המחשב. מהבדיקה התבררו נקודות נוספות, שהחשובה בהן היא שבכל מקרה הנשים לא ייפגעו. קצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי לנשים בגיל 62 ישולמו במועד, כך שמבחינת הביטוח הלאומי איך שום בעיה והכסף יגיע ליעדו בזמן.

שנית, גם נשים שהגיעו לגיל הפרישה (62) לא ייאלצו להמתין עוד ארבעה חודשים עד למועד התשלום. הן יקבלו את מלוא הפנסיה (בניכוי עשרות שקלים בודדים), ועם עדכון התקנות הם יקבלו רטרואקטיבית את ההפרשים. ואגב, חשוב לדעת שגיל הפרישה מהעבודה הוא אכן 62 (לנשים) או 67 (לגברים), אבל ניתן להקדים את הפרישה לגיל 60 במחיר שהפנסיה שתשולם תהיה מופחתת.

בכל מקרה, האחריות להודעה על הפרישה מוטלת על העובד או המעביד מטעמו. הם חייבים לעדכן את קרן הפנסיה על מועד הפרישה שלושה חודשים מראש, כדי שניתן יהיה להיערך. אם ההודעה לא תגיע במועד, גם הפנסיה לא תשולם בזמן.

את ההודעות על הפרישה חייבים לשגר גם למוסד לביטוח הלאומי המשלם את קצבת הזקנה. ואני תמה מדוע האחריות להודעה צריכה להיות של המבוטח ולא של הביטוח הלאומי או של קרנות הפנסיה? מדוע להטריח את אוכלוסיית הגיל השלישי הטרודה בעניינים אחרים?

מבוטחת שעדיין חוששת לגורל הפנסיה מוזמנת לעיין בתגובת תאגיד הפנסיה: "בסוף דצמבר 2016 תוקן גיל הפרישה שקבע שהעלאת הגיל תחל רק ביולי 2017 ולא בינואר 2017. האוצר פועל לתיקון התקנון האחיד של הקרנות בהתאם לשינוי. מי שתפרוש בגיל 62 תקבל קצבה מופחתת כאילו הקדימה את פרישתה. לאחר התיקון הקצבה תחושב מחדש ויבוצע תיקון רטרואקטיבי".

מנכ"ל המוסד לביטוח הלאומי, שלמה מור יוסף, מונה לתפקיד באפריל 2012, לאחר שניהל את המרכז הרפואי הדסה. הוא ספג ביקורת קשה על ניהול בית החולים, ואת מקצה השיפורים עשה בכהונתו כמנכ"ל המוסד. הוא היה אמור לסיים את תפקידו באפריל 2016 (אחרי ארבע שנים), אלא שלבקשת שר הרווחה חיים כץ הוארכה כהונתו עד סוף 2016. בתחילת 2017 הוא עדיין בתפקיד.

המועמד להחליפו מאיר שפיגלר מתחמם על הקווים, והמינוי מתעכב כזכור בגלל דוח מבקר המדינה על קק"ל. למור יוסף אין תשובה טובה לשאלה מתי יפרוש סופית, למעט האמירה "אשאר בתפקיד כמה שאתבקש". 

"נושא העוני אינו באחריות הביטוח הלאומי. התפקיד שלנו הוא להציב את המראה בפני קובעי המדיניות ותושבי המדינה. קו העוני מחושב לפי מחצית ההכנסה החציונית. זה הסרגל המאפשר השוואה בינלאומית והשוואה לאורך זמן למצב העוני. תמונת העוני בגדול לא השתנתה. בשנים האחרונות יש ירידה לא משמעותית במספר העניים. העוני הוא רב־ממדי. הוא כולל את הצורך בפתרונות דיור שזה הדבר החשוב ביותר, אבל יש לדאוג גם לחינוך, לבריאות, לרווחה ולתשלומי קצבאות".

"אכן זה אחד החסרונות של דוח העוני שאנחנו מפרסמים. ההתייחסות היא רק לצד ההכנסות, תוך התעלמות מההוצאות. יש צורך במדד אלטרנטיבי, כי למדד הנוכחי יש אומנם יתרונות אבל הרבה חסרונות. אנחנו מודדים את ההכנסות באותו סרגל אבל רמת ההוצאה אינה אחידה, ואין מכנה משותף. הבדואים בדרום שונים במאפייני ההוצאה מתושבי צפון ת"א. רמת ההוצאה של החרדים שונה מזו של החילונים, וחוץ מזה יש להם מוסדות תמיכה קהילתיים כמו גמ"חים המסייעים לעניים.

"לחלק מהעניים יש מקורות הכנסה לא מדווחים, אבל התופעה קיימת בכל האוכלוסיות. אני לא מוכן להאשים רק את העניים בהעלמת הכנסות. גם העשירים מעלימים, ואפילו יותר. אבל אני מסכים שחישוב אפקטיבי של העוני חייב להביא בחשבון גם את ההוצאות. מנהל המחקר אצלנו מתעסק בזה".

"התשובה אינה באחריות הביטוח הלאומי. אנחנו לא נמצאים בשטח, עוני בישראל הוא לא אותו עוני כמו באפריקה, אבל עדיין זה עוני. מה שקובע זה לא רק אם יש מה לאכול. העוני הוא מצב מורכב שמשפיע על היכולות להתמודד בחברה מודרנית. עוני הוא סטטוס. אנחנו צריכים להתמודד עם כל הספקטרום של התופעה".

"בוועדת אלאלוף נקבו בסכום של 7 מיליארד שקל והציעו להגיע בהדרגה להוצאה זו. דוח אלאלוף הוא המשמעותי והמקיף ביותר שנעשה בשנים האחרונות, אין לי כלי מדידה טובים יותר, ואני מקבל את המספר. הפתרון לבעיית העוני מחייב התגייסות מערכתית. בעל הבית בנושא אינו הביטוח הלאומי. אנחנו מתערבים רק בחלוקת הקצבאות האוניברסליות שמטרתן למנוע הידרדרות מתחת לקו העוני. בנוסף קיימות הקצבאות הסלקטיביות, כמו הטבת הכנסה ונכות הניתנות לקבוצות אוכלוסייה ספציפיות". 

"אתה צודק עקרונית, אבל גם כאן כבר יש שינוי. רמת ההכנסה שממנה מתחילים לקזז את הקצבה כבר גבוהה יותר, אבל גם כאן יש גבול. הרי אתה לא מצפה שמישהו שמרוויח 50 אלף שקל יבקש קצבת קיום. כאמור, בחוק ההסדרים האחרון העלו משמעותית את סכום ההשתכרות לנכים, לקשישים ולאמהות חד־הוריות, בלי לפגוע בקצבאות.

"בדוח העוני מצוין שהבעיה הגדולה ביותר היא באוכלוסיות שאינן עובדות ובמשפחות מרובות ילדים. ממדי העוני בקרב קשישים, עולים ואמהות חד־הוריות הולך וקטן. הפתרון הטוב ביותר לבעיית העוני הוא יציאה לעבודה במשרות מלאות ואיכותיות. העלאת שכר המינימום והפחתת סכומי הקיזוז מהקצבאות מסייעות לכך".

"תקציב המוסד הוא עצמאי. אנחנו מחלקים מדי שנה 78 מיליארד שקל מתוך מקורות המוסד. מדי שנה אנחנו משלמים קצבאות זקנה ל־900 אלף איש ואישה. 50% מכספי המוסד מגיעים מגבייה ו־50% נוספים מתקציב המדינה. אנחנו לא נדרשים למו"מ על מה שמגיע לנו, כי יש נוסחה מחייבת. תפקידנו הוא לתת קצבאות לפי מספר תעודות הזהות. אף אחד אינו יכול להשתמש בכספים למטרות אחרות. מעורבות הממשלה נוגעת אך ורק לגובה הקצבאות או לזכויות המבוטחים".

"זה היה המצב אולי לפני שלוש שנים, אבל כבר מזמן מתייחסים אחרת. אנחנו רואים את השירות כראשון במעלה ומנסים לסייע גם בוועדות הרפואיות. ניסינו בשנים האחרונות לשנות גישה ולהסתכל על האזרחים לא כעל רמאים. פתחנו ביוזמתנו ארבעה מרכזי סיוע בשם 'יד מכוונת' ונפתח השנה שלושה נוספים. אנחנו רוצים שמיצוי הזכויות ייעשה באופן יזום על ידינו. אנחנו ביטוח לאומי ולא חברת ביטוח שרוצה להרוויח כמה שיותר. אז נכון שיש פקידים שמקשים ויש מקומות שהשינוי עדיין לא הוטמע בהם לגמרי. אבל גם האזרח צריך להיות הגון ולהצהיר על מצבו האמיתי.

"החברות למיצוי זכויות נכנסות בעיקר למקומות הרווחיים עבורן כמו פטורים ממס ונפגעי עבודה, שם הסכומים הגבוהים ביותר. אנחנו שואפים לכך שכמה שפחות אנשים ילכו אליהן, אף על פי שאנחנו לא נגד פרנסה לאותם גורמים. יש עדיין מקום גם לחברות כאלה ולעורכי דין".

"זה חידוש משמעותי שבו שמים במרכז את הילד ולא את המשפחה. הקצבאות הגיעו עדיין לחשבונות המשפחה. תוכנית החיסכון החדשה מגיעה לחשבון הילד. לכל ילד נפתחת תוכנית חיסכון על שמו ורק הוא יכול לפדות את הכסף. אם בהמשך סכומי החיסכון יגדלו, המהלך יסייע לשבור את העוני הבין־דורי. התחלנו ב־50 שקל על חשבון המדינה ו־50 שקל על חשבון ההורים. צריך בהמשך לתת העדפה לבעלי ההכנסות הנמוכות והחלשות".

"דבר מרכזי שמחייב טיפול הוא הצמדת הקצבאות לשכר הממוצע ולא למדד, כי בשנים האחרונות האינפלציה הייתה אפסית והקצבאות נשחקו. המהלך ירחיק את מקבלי הקצבאות מקו העוני. עד אז יש לבצע תיקונים נקודתיים כמו שעשינו בקצבת הנכות, כדי למנוע את השחיקה. בנוסף אני ממליץ להעלות את קצבאות הנכות והשלמת הכנסה לקשישים לפחות עד קו העוני. אני לא מדבר על שכר המינימום, כי זה יומרני מדי. מומלץ שהממשלה תקבע יעדים מקרו־חברתיים לצמצום העוני והקטנת אי־השוויון, כפי שקיימים מדדים מקרו־כלכליים"