קשה לדעת היכן תיעצר הרכבת הדוהרת שנושאת את ראש הממשלה. השבוע הנסיעה הואצה שוב כשלקדירה הלוהטת הצטרפו עוד שתי פרשות בנוסף לאלו המוכרות. כרגע זה לא נראה טוב. ונדמה לי שהייתי עדין. העדויות, הקלטות ובכירי המשטרה מייצרים תמונה עגומה מאוד מבחינת האפשרויות הנוגעות להמשך קיומו של השלטון הנוכחי. מאלו הצוהלים, הכמהים למפלתו, שכבר הכינו מופע אורקולי של ריקודים, חינגות וסרט תיעודי, אבקש: גם אם יסיים את תפקידו בצלילים צורמים, אל תצאו במחולות. ייתכן שהגיע הזמן להתחיל להביט בנתניהו כעל אדם שעומד לפני סיום דרכו הפוליטית ולא כעל רב מג, אדיר עוצמה, כפי שעשו כאן שנים. בהתאם לזאת נדמה לי שבשלב הזה, כששמו והמוניטין שלו נגררים ביגון שאולה, רצוי להיזכר, אולי לסכם אפילו, את נקודות הזכות שצבר. וישנן לא מעט כאלו, למורת רוחם של מבקריו.

הביטו במדינה שמסביבכם. המצב סביר בהחלט. יש שיאמרו אפילו שהוא טוב מאוד. בחנו את המציאות גופא ולא כפי שהיא משתקפת בעמודי פייסבוק של קיצונים, מסיתים, ארגונים מכפישים, עיתונאים מוטים ויחידים אלימים ומתלהמים. נכון להיום הארץ בטוחה מאירופה, שפויה מארצות הברית השסועה ושוויונית עשרות מונים, לאזרחים באשר הם, ממדינות אחרות באזורנו. התעלמתי באלגנטיות מהעובדה שבכל שטחי ציון יכולים להסתובב בחופשיות וברמת ביטחון אישי סבירה, בלי חשש שרוצחים יטבחו בנו ובמשפחותינו ושבנותינו תיאנסנה, כמקובל בסביבה. סלחו לי על קלישאת המזרחן המתחיל והפרנואידי.
במישור האופרטיבי נתניהו, בהתעלם מהאלמנטים המוסריים שעולים מנתוני החקירה עד כה, ושאליהם אתייחס בהמשך, הוא ראש ממשלה מצוין. ולא, לא הפכתי לכתב "מטעם", אין לי ג'וב מובטח בקנה, ואף טייקון זר לא מממן אותי. לצערי. בצמתים סבוכים, כמעט בלתי אפשריים, שחווינו בשנים האחרונות, האיש בחר נכון. שוב ושוב. מילא את תפקידו היטב.

גם לנו יש צרות, אבל קטנות



שרדנו אביב ערבי מבהיל. בזמן שהנשיא האמריקאי ומנהיגים אירופים נסחפו אחרי קסם השווא שתחילת ההליך הזה בישר, נתניהו הבין את המתרחש והגיב בהתאם. האידיליה שהתחלפה באנרכיה ובקיצוניות, הרעידו את הקרקע אצל שכנינו, ואילו אצלנו גלי ההדף בקושי דגדגו את מחט הסיסמוגרף.

עמדנו יציבים במשברים כלכליים מחרידים. מדינות אחרות, מעמודי התווך של אירופה, קרסו. סיפורי אגדה פיניים ואיריים התמוטטו. ביוון, בספרד ובאיטליה מגזרים שלמים נקברו. אזרחים קמו לבקרים שבהם לא ידעו מה עתידם הכלכלי. אומנם לא כל יום הוא דבש, באנדרסטייטמנט, אבל צרותינו מתגמדות לעומת מה שאירע על פני הגלובוס.

פיגועי הטרור שמזעזעים את העולם הערבי מוכלים כאן ברמה נסבלת ומסוכלים באופן מרשים. שכלנו נרצחים, והלב נסדק בכל אירוע כזה, אבל לא היה בגבולותינו בטקלאן או עשרות הרוגים בטיילת, למרות המתח הבלתי נסבל שמלווה אותנו. גם באזורים נפיצים ואחרי אירועי ירי בלב תל אביב ודריסות בירושלים החוסן הלאומי מאפשר לנו לקיים חיי נורמליים.  

במישור הבינלאומי, ראש הממשלה, כך מסתבר, קרא את המפה נכון. לעגו ובזו לו. טענו שהוא מוביל אותנו לבידוד ושחשיבתו השתבשה. שלושה יערות נכרתו באמזונס כדי לספק את כמות הנייר שעליו הודפסו נאצות והתרסות נגדו. מעשית הוא השכיל בשלב מוקדם לתפוס שאובמה פעל מתוך תפיסת עולם חדשנית ושונה ושלא בטובת ישראל (אוי ויי, אני נשמע קצת כמו דן כנר בטקס חשיפת האנדרטה להרוגי השריפה הכרמל), ושיש להתריע בעניין האיראני בכל מקום שבו ייאותו להאזין. גם בקונגרס האמריקאי ומול האו"ם הלא תמיד סימפתי.

הרשימה הזו של הצלחותיו חלקית. ההישגים שהאיש רשם בזמן כהונתו רבים ומרשימים. למרות זאת ברור שיכול וצריך להיות כאן הרבה יותר טוב. יש עבודה ותיקונים בלי סוף: שיפור החינוך, צמצום האלימות, קירוב לבבות, הרחבת ההתיישבות, שינוי היחס הקשה למיעוטים, טיפול שורש ביוקר המחיה, הקטנת פערים חברתיים ומיתון ההקצנה. אבל גם בהתחשב בחוסרים, אנחנו עדיין עומדים יפה.

לא מחליפים נהג מנוסה בנהג צעיר

האם יש לנתניהו מחליפים? יש. האם הם יותר טובים? אולי. האם הייתי מתנסה בזה? רק אם יכפו עלי. בבוא היום בטוחני שבנט, סער, ליברמן, ארדן, רגב ולפיד יצליחו לעשות עבודה טובה (אם יש מועמד ראוי שלא צוין כאן, יסלח נא לי. כותב הטור התשוש שלפניכם מתקשה לעמוד בקצב הפוליטיקה התוססת שלנו). אבל לא הייתי רץ להחליף נהג מנוסה בנהגים צעירים, מוכשרים ומרשימים ככל שיהיו. כזה אני, שמרן. אוהב ניסיון מוכח ויציבות ומעדיף אותם על פני הלא נודע.

ברמה הערכית, איני שבע רצון ממה שמתגלה מדי מהדורה. הכותרות והציטוטים מצערים. אם יבשילו החשדות, בעצב רב אומר שהגיע הזמן לסכם את פועלו של אחד האנשים המוכשרים שהיו בפוליטיקה שלנו. שחיתות היא נגע קטלני שמרקיב את גזע השלטון וממוטט את עצי האלון הזקופים ביותר. עם זאת ולהבדיל, כשאולמרט הורשע, בניגוד לחלק מחברי בתקשורת, לא שמחתי. לעולם לא אשכח את המהלכים הגדולים שעשה. ביניהם הפצצת כור בסוריה, שהשם ירחם אם היה פעיל היום. לכן עכשיו הוא זמן מצוין לזכור את מה שנתניהו, על מעלותיו המרובות, הביא לנו. ובאותה נשימה מי יודע, אולי שוב אלוף הספינים יצליח לחמוק מהמערבולת שמאיימת להטביע אותו ובעוד מספר חודשים ילעג בהתמוגגות למספידיו הפוליטיים וגם, לכותב הטור הזה.