נשיא ארה"ב – לא ייאמן כי יסופר, פשוט עושה את מה שהתחייב.
תארו לעצמכם שאצלנו הייתה רווחת נורמה תמוהה שכזו. דמיינו את בנימין נתניהו, אחרי הבחירות האחרונות, מודיע חגיגית על ביטול נאום בר אילן, כפי שהתחייב לעשות רק שלושה ימים קודם לכן, במטרה לזכות במאות אלפי קולות מהימין האידיאולוגי. או בונה באמת בירושלים וביו"ש, כפי שנשבע כל כך הרבה פעמים, ולא מסתפק בהפרחת מגדלי הבל פה.
מהפכני עוד יותר – חשבו על נתניהו מקיים את מה שהאמין והטיף כל חייו, שלא להקים מדינה פלסטינית, ולא נושא את נאום בר אילן מלכתחילה. נאום שנרקח בהיסטריה ובחיפזון, בגלל נאום קהיר של הנשיא האמריקאי דאז, ברק אובמה. ואם כבר משתעשעים ברעיונות ביזאריים, דמיינו את נתניהו מבטל או חונק את הסכמי אוסלו בקיץ 1996, מיד עם הגיעו לשלטון. פשוט כיוון שהוא וכל המחנה שלו טענו שאוסלו משמעו אסון, וצדקו כמובן. תארו לעצמכם את נתניהו לא נפגש עם ערפאת, כפי שהתחייב לבוחרים. או נמנע מלהשלים את פועלו ההזוי של שמעון פרס ולא חותם במו ידיו על הסכם חברון, כשכל המפתחות לסיכול הקטסטרופה היו עדיין בידיו.
כשחושבים על זה, משחר נעוריהם בשלטון, נתניהו והליכוד עושים הפוך ממה שהם מתחייבים לאלקטורט שלהם. הם פועלים כאילו דונלד טראמפ היה מאמץ את מדיניות ההגירה של אובמה, מסכים שאין טרור אסלאמי, מרחיב את אישורי ההפלות, מעלה מסים ומרחיב את מדיניות הרווחה העצלנית. כלומר – כאילו טראמפ היה הופך באחת לתואם הילרי קלינטון, ורק ממשיך לצייץ בטוויטר ולדבר בגסות, כדי לספק לבוחרים תחושה מזויפת שהוא נותר הדונלד מהבטחות הבחירות.
התירוץ האולטימטיבי של נתניהו, לאורך כל השנים, היה לחץ אמריקאי, כאשר בשנים האחרונות הוא תלה הכל בדמון מאיים ששמו ברק אובמה. והנה, על אף שהדמון כבר לא איתנו, נתניהו בשלו. משרד האוצר מנסה לחזק את הרשות הפלסטינית, כאשר נתניהו וליברמן מגמגמים על מדיניות הגושים, שמשמעה דבקות ב"חזון שתי המדינות" וחיסול מרבית ההתיישבות ביו"ש. עכשיו מחמיץ ראש הממשלה שעה היסטורית, שספק אם תחזור בדורות הקרובים.
לא ניתן אלא להסיק שנתניהו מפחד לשלוט בדרכו או שהוא אימץ במחשכים את רעיונות המחנה היריב, ורק מוכר לבוחרים את מה שהם רוצים לשמוע, כדי להיבחר בעורמה. כך או כך הגיע הזמן ללמוד מהאמריקאים, ומי שלא עומד בהתחייבויות שלו בקלפי, שיתפטר ויפנה את הדרך.
התרעות פיקוד העורף