אי אפשר להתכחש לבעיות החוץ המורכבות, בין היוזמות האנטי־ישראליות ל־BDS, ליהודים החצויים בזהותם בארצות הברית, שאחד האתגרים החשובים שלנו הוא לשמר את קשרינו איתם. טראמפ הוא לא התשובה לכל בעיותינו. הוא שנוי במחלוקת וגם בלתי צפוי. ארצות הברית משתנה, אבל עוד לא ברור באיזה אופן, ומנגד יש לנו את מדינות אירופה, וגם את מקסיקו (בין שאר מדינות העולם). הגדר שישראל הכי מזוהה איתה אינה הגדר בגבול עם מצרים, אלא גדר ההפרדה. מבחינת ההסברה הישראלית, מדובר בגדר לצורכי ביטחון, והבלבול בין צורכי הביטחון לבין גדר שנועדה למנוע כניסת מהגרים לא משרת את ההסברה שלנו, אלא את ההסברה של הפלסטינים. כשנתניהו מצייץ על מהגרים בלתי חוקיים בשבוע שבו יוצא בארצות הברית צו למניעת כניסת מוסלמים, האזור שלנו מגיב, ויש לכך השלכות. בימים טרופים אלה יותר מתמיד כדאי להשתהות לרגע ולחשוב לפני שמצייצים בגאווה על גדרות.
גם אם התקשורת אכן שמאלנית, הטיעונים מכיוון הממשלה חצו לאחרונה גבול. אי אפשר להלביש הכל על המחנה הנגדי. נכון שיש בקרב מצביעי הליכוד גרעין שיצהל "היידה ביבי" ולא משנה מה, אבל לליכוד יש גם מצביעים אינטליגנטים, שדורשים מינימום קוהרנטיות. כפי שחלק ניכר מהם לא אהבו את ההתייחסות הבוטה של מירי רגב לקיום הליכודיאדה ביום השואה הבינלאומי, כך גם קשה להם לקבל טענה שציוץ על גדר, שמצהיר שטראמפ צודק, לא קשור למקסיקו.
התרעות פיקוד העורף