פינוי עמונה: קשה שלא לחשוב שהמדינה שלנו איבדה את הראש

רק בישראל יכול להתרחש מחזה כזה: 3,000 שוטרים וחיילים נדרשים בקור מקפיא לרדוף במשך יומיים אחרי מאות פרחחים שמבזים אותם, וכשלבסוף הם תופסים אותם - הם נאלצים לשאת אותם על כפיים, כאילו היו איזו שכיית פורצלן שברירית. הסתכלתי על פניהם של השוטרים והשוטרות הצעירים שעמדו תחת מבול הנאצות והאלימות שהופנו אליהם, וכמו נעמי שמר בהיאחזות בסיני - רציתי לחבק שם את כולם.

לא קל לאף אחד ובוודאי לא לאנשים צעירים שהלכו לשרת את המדינה לעמוד מול בני עמם ולספוג קיתונות של איבה ומשטמה. הם ספגו את זה באצילות מרשימה. ניכר היה שהכינו אותם היטב למשימה. המשטרה הגיעה לעמונה נחושה שלא לאפשר שוב תמונות של עימותים קשים כמו בפינוי הקודם ב-2006, והצליחה. מגיעה למשטרה מילה טובה - היא הרי לא תקבל אותה במקרה הזה מהממונים עליה.

כל זה לא היה נדרש אילו היה מדובר רק בתושבי עמונה המקוריים. רובם המכריע נהגו אחרת: חלקם יצאו מהבית בגו זקוף. אחרים העדיפו שיישאו אותם, תוך הפגנת מחאה שקטה. גם למי שלא שותף לאידיאולוגיה שלהם קשה שלא להעריך את האנשים שבחרו לנטוע את ביתם על פסגת ההר הקרח, החשוף לרוחות ולקור, ולגדל את משפחתם בטרשים הקשים רק מתוך אמונה. הם ראו את המדינה עוצמת עין ומכשירה בדיעבד שורה ארוכה של מאחזים בלתי חוקיים. מנהיגיהם נתנו להם סיבה טובה להאמין שגם במקרה של עמונה - הקריצה תימשך.

כדרכו באירועים שאין סיכוי לקבל עליהם לייק, קולו של ראש הממשלה כמעט לא נשמע במהלך ימי הפינוי. הוא המשיך לקדם את הבלוף הבא שלו המכונה "חוק ההסדרה", מתוך ידיעה שאין סיכוי שבית המשפט העליון יכשיר חוק שמכיר במעשי גזל. אחר כך יוכל לספוק ידיים בייאוש ולהסביר שהוא ממש ממש רצה, אבל שוב נבלם במכשול המטריד המכונה "שלטון החוק". גם אחרי 11 שנה שבהן הוא מכהן כראש ממשלה, לא הצליח נתניהו לגדל מנהיגות בעצמו. פעם אחרי פעם הוא בוחר להיראות כמי שנגרר או נאלץ להיכנע במקום להנהיג.

במאמץ לשכך את כעסם של המתנחלים עליו, הוא כן הוביל בשבוע האחרון מהלך לבניית עוד 5,500 דירות בשטחים, מאות מהן מחוץ לגושי ההתיישבות. כך, בעוד ידו האחת מנסה לפרק את היסודות הדמוקרטיים של ישראל, בחוק אנטי-דמוקרטי מובהק, ידו האחרת חותרת בעיקשות תחת הסיכוי להבטיח כאן רוב יהודי.

איש ממנהיגי הממשלה הכה-פטריוטית שלנו לא מעז להציע את המעשה הציוני המתבקש והוא להפנות את כל המשאבים שמושקעים בטיפוח המאחזים דרומה - למרחבי הנגב. שם יש שפע של הרי טרשים וגבעות שמשוועים להתיישבות יהודית. כל אותו נוער שמתפוצץ מאנרגיה יוכל להגשים שם חלוציות אמיתית, וללכת בדרכי אבות. נחלות אבותינו לא נמצאות רק ביהודה ושומרון. בנגב נטה אבינו הקדמון אברהם את אוהלו הראשון בארץ ישראל, שם נטע עץ ושם הכריז על האלוהים כ"אל עולם". הנגב הוא הערש האמיתי של האומה העברית.