מספרים שכשאלוהים סיים לחלק את התפקידים למלאכים השונים, נשאר מלאך אחד אחרון בלי תעסוקה. "לך אני אתן להיות מלאך המוות", הציע לו אלוהים, "זה אחלה ג'וב". "מלאך המוות?", התחנן המלאך על שמו הטוב, "למה דווקא אני? הרי בכל מקום שאלך יצביעו עלי ויגידו 'זה הוא שהורג את כולם'". "טמבל קטן", אמר לו אלוהים, "בדיוק להפך. אתה אף פעם לא תהיה אחראי לשום דבר. פעם יאשימו את הסיגריות שהמנוח עישן, פעם את הכולסטרול שלו, פעם את זה שהוא לא שמר מרחק, אתה תמיד תצא נקי".
נזכרתי בסיפור הזה ביום פינוי עמונה, 21 שנה לאחר הקמת היישוב, כששמעתי את נציגי הקואליציה מפנים אצבע מאשימה כלפי כל מי שהוא לא הם. בג"ץ אשם, התקשורת אשמה, ארגוני השמאל אשמים, האירופים אשמים. כולם חוץ מהם. ובכן, צריך להגיד את זה הכי ברור שאפשר. אם הממשלה הייתה רוצה מאוד, עמונה הייתה עומדת היום על תלה.
40 שנה עברו מאז התיישב המחנה הלאומי לראשונה ליד ההגה. בהפסקות כאלה ואחרות, הוא מנהל פה את העניינים כבר הרבה מאוד זמן. בכל השנים הללו מייללים נבחרי הציבור של המחנה כנגד כל מי שמפריע להזיז כאן משהו. מייללים, ולא עושים כלום כדי לשנות את המצב. כי זאת יש לזכור, כשיש בעיית משילות, האחריות כולה מוטלת על מי שנבחר למשול ולא עושה את זה.
עשרות שנים בוכה הימין, ובצדק, על התקשורת השמאלנית, ולמרות זאת נציגיו לא טרחו אפילו פעם אחת לנסות להציב בתפקיד מפקד גלי צה"ל מישהו עם תפיסה "אחרת". עשרות שנים בוכה הימין, ובצדק, על הקו הפוליטי של שופטי בג"ץ, ולמרות זאת נציגיו לא הצליחו להשחיל עד היום יותר משניים וחצי שופטים "אחרים". עשרות שנים בוכה הימין, ובצדק, על דרך בחירת השופטים שאין לה אח ורע בעולם, ולמרות זאת לא היה לו עד היום האומץ להזיז אבן בוועדה למינוי שופטים. כלום. אפס. שום דבר.
בקדנציה הקודמת, עם אותו ליכוד ואותו בית יהודי, מסרה הממשלה לעו"ד יהודה וינשטיין את המפתחות, ואפשרה לו להשיב כרצונו לכל העתירות נגד ההתיישבות שהוגשו לבג"ץ. לממשלה הייתה עמדה אחת, לוינשטיין הייתה עמדה כהפוכה, ואיש מכל הבכיינים של היום לא טרח לנער אותו, להחליף אותו, להכריח אותו לייצג את עמדת הממשלה או לשכור עורך דין אחר תחתיו. אזרחי המדינה הלכו לקלפי, בחרו את נציגיהם, ואלה התפרקו מאחריותם והעבירו לאיש עם עמדות פוליטיות הפוכות משלהם את האחריות לקביעת מדיניות.
רוצים את שיא האימפוטנציה? לכו אל התנהלותה של ממשלת ישראל בפרשת החייל יהודה הישראלי. לוחם צה"ל שנפצע אנושות בצוק איתן, ששכב שנתיים מחוסר הכרה, שכדי לחזור הביתה מבית החולים נזקק להרחבה של בית הוריו ולהתאמת הבית למגבלותיו, ומצא מולו ממשלה שלמה שעומדת חסרת אונים ומסבירה שיש בעיה משפטית של אישורי בנייה בעפרה, ולכן אי אפשר לתת לחייל ולו את המעט הזה. 8,382 אזרחים החליפו את הממשלה, תרמו מכיסם יותר ממיליון שקלים וחצי לטובת השיפוץ הזה, ומצאו מולם ממשלה שמתרצת ומסבירה שאי אפשר ושיש בעיה ושזה לא פשוט ושהיועצים המשפטיים אשמים והחוק אשם וכל העולם ואשתו אשמים.
אחרי עשרות שנים של בטלה ותירוצים, מגיע הרגע שבו נציגי ציבור צריכים להבין שאם הם לא מסוגלים לעשות כלום ולא מסוגלים לשנות כלום, הם מאבדים את הזכות המוסרית להטיל את האחריות על מישהו אחר. אם אתם לא יכולים להנהיג - בגלל העיתונות, בגלל השופטים, בגלל השמאלנים, בגלל האירופים, בגלל הקנגורו באוסטרליה, לא משנה בגלל מי - תודיעו לנו מראש שאין טעם להצביע עבורכם, ואל תבקשו עוד את קולותינו.
קחו, לדוגמה, את חוק ההסדרה שכולם מנופפים בו כעת כבשורה הגדולה שתמחק את חרפת הריסת היישוב. הרי ללא תושבי עמונה, שלחצו להעביר את החוק זה, הוא לא היה מוגש לכנסת. הרי רבים מחברי הכנסת שעכשיו מתהדרים בחוק, גם מהליכוד וגם מהבית היהודי, הסתכלו לתושבי עמונה בעיניים ואמרו שאין טעם ללכת על מהלך החקיקה הזה. שזה מיותר. שזה בלתי אפשרי. הרי בלי המלחמה של אנשי עמונה, אין שום סיכוי בעולם שהחוק הזה היה עולה בכלל.
אז מה אתם רוצים, שאלו פעם ועוד פעם ח"כים מהקואליציה, שנפיל את הממשלה על עמונה? קחו, חברים יקרים, את החרדים כדוגמה. החרדים באו לממשלה הזו עם מטרת־על בסיסית אחת. למחוק את כל מה שהם מכנים "גזירות לפיד", ולעשות את זה כמה שיותר מהר. כך לגבי הגיוס, כך לגבי תקציבי הישיבות, כך לגבי קצבאות הילדים. עכשיו, שאלו את עצמכם, מה היה קורה אם מסיבות כאלה ואחרות זה לא היה מצליח. האם הם היו מפילים אז את הממשלה? זו שאלה שלעולם לא נדע את התשובה עליה. למה? כי לכולם היה ברור שהעסק הזה מספיק חשוב להם כדי שהוא פשוט יקרה. איך? בכלל לא משנה. ואם היה ברור שיש בקואליציה הנוכחית די אנשים שעמונה חשובה להם, ושמבינים שהרס היישוב הזה יהיה כתם כבד על קורות החיים שלהם, בנימין נתניהו ונפתלי בנט ואיילת שקד היו מגיעים בעוד שבוע לנטיעות של ט"ו בשבט בעמונה, במקום לשגר הודעות של השתתפות בצער המפונים.
# # #
ועוד הערה אחרונה. גם אחרי שמטילים את האחריות למה שקורה בבית המשפט על מי שאחראי לחוקק חוקים ולמנות שופטים, אי אפשר להותיר את בג"ץ נקי מאחריות לכל מה שקרה השבוע, ויש דברים שחשוב לחזור ולהזכיר.
אותו בג"ץ, עם אותם שופטים, בראשות אותה נשיאה, דן בשנים האחרונות בתיקי ראי לתיק עמונה. תיקים שעסקו בבדואים שהתיישבו על אדמות פרטיות של יהודים בנגב, אדמות שבעליהן מחזיקים בכיסם מסמכי בעלות בטאבו, בשונה מהפלסטינים שתובעים בעלות בעמונה. ועדיין, למרות כל זה, שופטי בג"ץ והנשיאה מרים נאור לא רק שלא מוכנים לפנות אותם, אלא שהם לא מוכנים לקבוע אפילו תאריך יעד שבו ייאלצו הבדואים להשיב את הגזילה לבעליה. הנה כי כן, חוק ומשפט וצדק הם עניינים אלסטיים. תנו לי תיק, ספרו לי מי השופט, ואומר לכם מראש מה תהא פסיקתו.
2. זה, ללא ספק, סיפור מטורף. ליועז הנדל, איש "ידיעות אחרונות", יש תוכנית שבועית בגלי צה"ל. לפני כחודש, במהלך התוכנית, הנדל כינה את בנצי גופשטיין, איש ארגון להבה, "משתמט", וגם הוסיף: "גופשטיין לא משתמט? פשוט לא התגייס. כולל בן גביר שלא התגייס... אלא אם כן הפגנות נחשבות". עו"ד איתמר בן גביר סירב לעבור על ההתבטאות הזו לסדר היום, ושיגר להנדל מכתב ובו דרישה להתנצלות ולתשלום פיצוי בסך 100 אלף שקל על פגיעה בשמו הטוב.
"רציתי להתגייס, עברתי את התהליכים הדרושים שאותם עובר כל נער, אלא שבעקבות דעותי הפוליטיות ותלונות של חברי כנסת משמאל נכנע הצבא ובצעד אנטי־דמוקרטי החליט לא לגייס אותי", הסביר בן גביר ופירט עוד כיצד שבת רעב וכיצד אמו המנוחה, שהייתה קצינה בצה"ל, פנתה גם היא אל הרמטכ"ל. כך בן גביר, כך לפי המכתב גם גופשטיין "אשר ביקש להתגייס אך פניו הושבו ריקם, כביכול מסיבות רפואיות".
עד כאן הרקע. אין לי עניין להיכנס לדיון בין הנדל לבן גביר, אשאיר אותו לבית המשפט. מה בכל זאת מעניין מאוד בסיפור הזה? כמה ימים לאחר מכתבו של עו"ד בן גביר נתקבלה תגובתה של עו"ד לינוי ספקטור, היועצת המשפטית של גלי צה"ל. הפרקליטה הציעה שהנדל יתנצל בפני בן גביר בתוכניתו הבאה, אבל הוסיפה עוד הערה חשובה. "לאחר שבחנתי את הדברים, בשים לב לנסיבות, לסוג התוכנית ולאופן שבו נאמרו, הגעתי לכלל מסקנה כי הביטוי 'משתמט' אינו עולה כדי לשון הרע כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע...".
כאמור, אין לי עניין לנהל כאן את התביעה בין הנצים. אבל תודו שהמשפט הזה, שבו יועצת משפטית בצבא ההגנה לישראל קובעת ש"הביטוי 'משתמט' אינו עולה כדי לשון הרע...", הוא לא מהמפוארים שיצאו תחת ידיו של צה"ל.
3. זה היה תרגיל יחצני מרהיב של ח"כ איימן עודה. ביום שני, כעשרה ימים אחרי אירועי אום אל־חיראן, הפציע עודה עם חוות דעת של המכון לרפואה משפטית באבו כביר, מכר לתקשורת סיפור על ממצאים שיש בידו הקובעים שהוא נפגע מירי כדור ספוג של המשטרה ולא מאבן שיידו הבדואים, וקבע: "חשפנו שקר נוסף במסכת השקרים של המשטרה והשר הממונה בכל הנוגע לפינוי הברוטלי".
לזכותו של עודה ייאמר שלפחות במשך כמה שעות התרגיל שלו הצליח לגמרי לא רע, כשכלי התקשורת פערו פה כמו דגים רעבים ובלעו את השקר. אתר מאקו דיווח ש"ייתכן שעודה נפגע מכדור ספוג", וגם הוסיף ש"חוות דעת של המכון לרפואה משפטית קובעת כי ייתכן שחבר הכנסת עודה אכן נפגע מקליעי ספוג של המשטרה, כפי שהוא טען". בערוץ 10, לפני שמסרו דיווח מאוזן הרבה יותר במהדורה, צייצו בחשבון הטוויטר כי "מסתמן: ח"כ איימן עודה נפצע מירי השוטרים ולא מהשלכת אבנים", ובציוץ נוסף הוסיפו כי "על פי בדיקת המכון לרפואה משפטית - הפציעה בראשו של ח"כ עודה לא יכלה להיגרם מאבן, ונגרמה ככל הנראה מפגיעה של קליע ספוג".
אתר וואלה עדכן: "המכון לרפואה משפטית: ייתכן שח"כ עודה נפצע מירי באום אל־חיראן... בבדיקה שנעשתה במכון נמצא כי הפגיעה בראשו של עודה בזמן המהומות בפינוי היישוב הבדואי לא נגרמה מזריקת אבן, ואפשר שנפגע מקליע ספוג". רשת ב' לימדה כי "חו"ד: "אפשר שח"כ עודה נפגע בראשו מירי של קליע".
ובכן, מתברר שאחרי הפגיעה שלו בפינוי של אום אל־חיראן, ואחרי שטען כי נורה על ידי כדורי גומי ומולו עלתה הטענה שנפגע בכלל מאבן תועה שהשליכו הבדואים, החליט עודה לברר את האמת. כלומר, לא ממש. עודה ניגש למכון הפתולוגי באבו כביר וביקש לבדוק את הפציעות שלו. מדובר, חשוב להדגיש, בבדיקה פרטית, שעודה הזמין ואף שילם עליה מכיסו. הליך שמזכיר מאוד אדם שלוקח את עצמו לבדיקת פוליגרף פרטית ומנסח בעצמו את השאלות, כדי לצאת הכי טוב שאפשר.
ד"ר מאיה פורמן, שבדקה את עודה, תחקרה אותו קודם לבדיקה ורשמה את גרסתו לאירועים. גרסתו שלו, גרסתה של העוזרת הפרלמנטרית שלו וגרסתה של עורכת הדין שלו. עודה טען שהשוטרים ריססו אותו בגז פלפל, שהוא נפגע פעמיים מירי של כדורי ספוג, שקליע אחד פגע לו בראש ושקליע שני פגע לו בגב. עודה תיאר כיצד אחרי ריסוס הגז "ירדו לו דמעות מהעיניים ונזלת מהאף". העוזרת שלו תיארה כיצד "שעות אחרי האירוע עיני הנבדק היו עדיין אדומות". עורכת הדין שלו תיארה שהפגיעה בגבו אירעה כשהוא היה לבוש בשתי שכבות של בגדים.
השורה התחתונה של ד"ר פורמן לא חידשה לנו דבר. "הממצאים שנמצאו בגופו של הנבדק מתיישבים עם חבלה קהה, כלומר פגיעה מחפץ קהה". איזה חפץ? או, עכשיו זה מתחיל להיות מעניין. "הפצע בראש הוא מוארך עם שפשוף ושפך דם מקביל לו", כתבה, "ממצא זה יכול להתיישב עם פגיעת קלע - כלומר משפשוף של קליע ספוג, כפי שטוען הנבדק... פגיעה מסוג זה יכולה להיות גם מפגיעה באמצעות חפץ אחר בעל מרכיב מוארך, אך לא עלתה כלל טענה לפגיעה כזאת".
רגע, מה זאת אומרת לא עלתה טענה לפגיעה מחפץ אחר, חוץ מקליע הספוג? הרי הייתה ועוד איך טענה שעודה נפגע מאבן שזרקו הבדואים. פניתי למכון הפתולוגי וביקשתי לדעת: כשהם קובעים שלא עלתה שום טענה חוץ מקליע הספוג, למי הם מתכוונים שלא העלה שום טענה כזו? לאיימן עודה, הסבירו לי. הוא הנבדק, הוא הזמין את הבדיקה, ורק לטענות שלו מתייחסים.
כדי לעשות סדר בבלגן שאלתי את משרד הבריאות ואת המכון הפתולוגי אם יכול להיות שעודה נפגע מאבן ולא מכדור ספוג משטרתי. הנה התשובה: "ממצאי הבדיקה אינם שוללים כי הפגיעה בח"כ עודה נגרמה מאבן. הבדיקה שנעשתה במכון לא קבעה איזה חפץ גרם לפציעתו של ח"כ עודה. לא ניתן לקבוע את הגורם לפציעה באופן ודאי".
בקיצור, ח"כ עודה עשה על כולנו סיבוב נאה, ורוב כלי התקשורת אכלו את הלוקש שהוא מכר, בלי בדיקה ובלי טיפת חוש ביקורת. ואחרי כל זה, עניין אותי לבדוק עם המכון הפתולוגי עוד נקודה מקצועית אחת. למה בכלל נלקחה מח"כ עודה גרסה באשר לאירועים בשטח. הרי עודה - בין שדובר אמת ובין שמשקר - הוא אינטרסנט. ובכלל, למה לא לבצע בדיקה ולכתוב את ממצאיה באופן אובייקטיבי, מבלי להתייחס לגרסאות השונות? שתקבע ד"ר פורמן מה היא רואה במצחו של עודה וממה יכול להיגרם פצע כזה, ועודה יעשה עם חוות הדעת הזו מה שיחפוץ.
זה מה שהסבירו לי במשרד הבריאות: "חוות דעת קליניות ברפואה משפטית (חוות דעת העוסקות בבדיקה של אנשים חיים - להבדיל מחוות דעת פתולוגיות) מתייחסות תמיד לגרסה המוצגת בפניו של הרופא המשפטי, ובדומה לכל בדיקה קלינית, הרופא בשלב הראשון מקבל מידע מהנבדק ועורך אנמנזה. כך לדוגמה - בדיקות של מתלוננות על תקיפה מינית (מרבית חוות הדעת הקליניות שמבצע המכון) מחייבות להתייחס לסיפור האירוע הנטען. המסקנות האפשריות מהבדיקה הן אחת מהאפשרויות: 'הממצאים מתיישבים עם הגרסה', 'הממצאים אינם מתיישבים עם הגרסה' או 'על פי הממצאים לא ניתן לקבוע מסקנה'".
שיהיה ברור. אין לי עמדה באשר לשאלה מי דובר אמת וממה נפגע ח"כ איימן עודה. אני רק יודע שהוא עשה לכולנו השבוע בית ספר לספינים.