החל משנת 1992, מאז חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, מתחוללת הפיכה בישראל – הפיכה חוקתית. אין מדובר במהפכה חוקתית שמחזקת את הדמוקרטיה, כפי שטוען נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, אלא בסילוף של רצון הבוחרים והכנסת, כפי שקבע נשיא אחר של העליון – משה לנדוי. חמור מכך, סעיף אחד בחוק היסוד משמש תירוץ לבניית מנגנון השתלטות קבוע על צומתי הכוח בישראל, באופן שמכתיב למדינה צביון שמרבית הבוחרים אינם רוצים בו. כלומר, מדובר בהפיכה אנטי־דמוקרטית בעליל. פרשת חוק ההסדרה והפסילה האפשרית בבג"ץ מחדדת את הצורך בביטול ההפיכה הזאת, והחזרת ההכרעה הערכית בישראל לרוב האזרחים, כמתחייב בדמוקרטיה.
מקור ההפיכה הוא בסעיף 8 של חוק היסוד, אשר עבר בכנסת ב־32 קולות בלבד. בהסתמך על הסעיף הזה פסל בג"ץ מספר חוקים, ועל בסיסו תולים מתנגדי החוק החדש את תקוותם לטרפודו. אומנם, בניגוד לטענות המשמיצים, חוק ההסדרה הוא חוקתי וצודק, אבל – הסכנה שייפסל בבג"ץ בהרכבו הנוכחי אכן קיימת. מקור הסכנה בלשון סעיף 8, הקובע שאין פוגעים בזכויות אלא בחוק שהולם את ערכיה של מדינת ישראל ושנועד לתכלית ראויה. חוק ההסדרה נועד לתכלית ראויה מאוד – לתקן במעט את האפליה הקיימת נגד יהודי יהודה ושומרון. הוא גם הולם את ערכיה של מדינת ישראל, כי הוא מונע הריסת בתים שנבנו בהסכמה ממשלתית ובתום לב, ומאפשר למי שנפגע לקבל פיצוי הגבוה מערך רכושו. אבל, הניסיון מלמד שחלק חשוב מהשופטים הנוכחיים בבית המשפט העליון עלול לסבור אחרת. כך עלול להיווצר מצב בו מרבית המחוקקים, המייצגים את מרבית האזרחים, יסברו שהחוק ערכי וצודק, אבל מספר שופטים שדעתם האישית שונה, יסכלו את רצון הרוב, נציגיו וממשלתו.
נדבך נוסף בהפיכה החוקתית הוא הפרשנות שנתן בג"ץ בדור האחרון לסמכויות היועץ המשפטי לממשלה. ללא כל בסיס בחוק קבע בג"ץ שדעתו של היועץ המשפטי מחייבת את הממשלה. זאת גם אם היא סבורה אחרת ונתמכת בחוות דעת משפטיות מבוססות סותרות. כך נוצר מלכוד, במסגרתו היועץ מנדלבליט טוען, שלא בצדק, שהחוק החדש אינו חוקתי, ובג"ץ משווה לעמדתו חשיבות עליונה ללא בסיס חוקי לכך. זהו מנגנון מעוות, שגורם לכך שהמדינה מתנהלת בקו הפרקליטות־בג"ץ בליווי השפעה דרמטית של העיתונות. פעמים רבות בניגוד לעמדת מרבית המצביעים, המחוקקים והממשלות הנבחרות. ממשלות הליכוד, במיוחד בעידן נתניהו, מתכופפות באופן שיטתי בפני המלכוד המשולש הזה. הן משותקות מאימת בג"ץ, היועצים המשפטיים ועיתונות השמאל, ואינן מעזות לקדם ולקיים את ההתחייבויות שלהן לבוחרים.
הכישלון ניכר במיוחד בענייני יהודה ושומרון. ראש הממשלה מפחד אפילו ליישם את מסקנות ועדת שופט בית משפט העליון המנוח אדמונד לוי, הקובעות כי מדינת ישראל אינה כובשת לפי הדין הבינלאומי, ושיש לתקן את האפליה הקיימת נגד יהודי יהודה ושומרון.
לכן, כבר עכשיו צריך להציב את מה שמכונה פסקת ההתגברות, שתאפשר לחוקק מחדש חוק שנפסל בידי בג"ץ. בד בבד יש לקבוע בחוק כי הפרקליטות מחויבת לגבות את החלטות הממשלה והכנסת, גם אם הן אינן מוצאות חן בעיני יועץ משפטי זה או אחר, אלא אם מתנוסס מעליהן דגל שחור בעליל. הגיע הזמן לחולל את הפיכת הנגד החוקתית ולהחזיר את השלטון לנציגיו הנבחרים.