עדיין אי אפשר לברך על המוגמר, אבל להתכונן צריך: שיא חדש עומד להישבר באמריקה. שיא ההתנגדויות למינוי שרים חדשים של ממשל חדש. מעולם לא נרשמה תמיכה מועטה כל כך למינויים רבים כל כך. מעולם לא נדרש סגן נשיא אמריקאי – כפי שנדרש לעשות מייק פנס שלשום – להיות שובר שוויון – שוויון! – כדי לאשר מינויו של שר. במקרה הזה: שרה. שרת החינוך.
האם החוק הזה פתר בעיה כלשהי? אם החוק איננו חוקתי, ובית המשפט אכן יפסול אותו כפי שאפשר להניח בסבירות גבוהה למדי, אזי לא נפתרה שום בעיה. לא בעייתה של ישראל ביחסיה עם הפלסטינים. לא בעייתה של ישראל בהסברת עמדותיה לשאר העולם. גם לא בעייתן של משפחות המתנחלים, שייאלצו לעבור דירה אם וכאשר יתברר שבנו על אדמה שאיננה שלהן.
האם נוצרו בעיות חדשות? בהחלט. מדינות רבות בעולם כועסות על ישראל, עד כדי נקיטת צעדים מעשיים נגדה. האופוזיציה רותחת. היא אומנם רק אופוזיציה, ובכל זאת מייצגת לא מעט מאזרחי ישראל. הפלסטינים זכו בתחמושת חינם במסע התעמולה שלהם נגדנו. בית המשפט, שאיתנותו חשובה במדינה דמוקרטית וליברלית, ייאלץ להתמודד עם איומים ועם ביקורת, לא משנה כיצד יפסוק.
עזבו מוסר, עזבו עקרונות: אפשר להציע הנמקות מוסריות בעד ונגד החוק. אפשר להסביר מדוע הוא חשוב ״עקרונית״ או מדוע הוא בעייתי ״עקרונית״. גם הכנסת צריכה לפעמים לשקול שיקולים של מוסר ושל עיקרון, אבל לפני אלה היא צריכה להתנהג באחריות של מי שהופקדו בידו שלומה ועתידה של מדינת ישראל. היא צריכה לקבל החלטות שיועילו לישראל ולא החלטות שיזיקו לישראל. במקרה הזה תחשיב פשוט של עלות ותועלת היה מבהיר למחוקקים שהחוק שהעבירו לא עומד במבחן הכדאיות.
הנה התחשיב: אם החוק יעבור את המבחן המשפטי, הוא יפתור בעיה של כמה מאות, אולי אלפים בודדים של משפחות, וייצור בעיה למדינת ישראל. גם תדמיתית, גם דיפלומטית, אולי גם משפטית. אם החוק לא יעבור את המבחן המשפטי, הוא כרוך בהפסד ודאי, ואין בו שום רווח. מכיוון שיש סיכוי גבוה יותר שהחוק לא יעבור את המבחן המשפטי, הכנסת למעשה בחרה, בדעה צלולה, להעביר חוק שאין בו תועלת, או שיש בו תועלת למעטים, ושנזקו ודאי. זו לא בחירה של אנשי עקרונות. זו בחירה של דווקאים – כלומר, טיפשים.
התרעות פיקוד העורף