אלא, שמנהיג הליכוד לא הסתפק בחנק ובהקפאה עצמית, הוא גם קיפל את הדגל המרכזי שהוא עצמו הניף לאורך מרבית שנותיו - אסון המדינה הפלסטינית. מומלץ לקרוא את הנימוקים היפים שהעמיד נתניהו בנאומיו במרכז הליכוד, כאשר הסביר מדוע עצם ההקמה של מדינה פלסטינית היא סכנה קיומית לישראל. והנה, זמן קצר לאחר נאום קהיר המונומנטלי של אובמה, נבהל נתניהו והמיר את כל השקפת עולמו ל"חזון" שתי המדינות. מעולם הוא לא קיבל גיבוי של המפלגה לתפנית הזו, וברור שרב מצביעי ונבחרי הליכוד לא מסכימים איתו. אבל רבים האמינו שמדובר בטקטיקה, שביבי רק מבלף - מתכופף זמנית עד שאובמה ייעלם.
עד כמה הצליחה מדיניות ההקפאה והבלוף הזו נוכחנו לראות בחודשים האחרונים, כאשר למרות כל ההקפאות ובליעת המדינה הפלסטינית, אובמה הוביל את האו"ם ואת אירופה להתקפה על ישראל. המדיניות הזו של נתניהו נכשלה - אסטרטגית וטקטית. אבל למרות זאת עד עכשיו נתניהו לא חזר בו מ"החזון" הפלסטיני.
כאשר לומדים את דפוס ההתנהלות של הנשיא החדש מאז נכנס לתפקיד, ניתן להבחין שהוא מכבד גורמי חוץ לא עוינים שעומדים על שלהם, כמו יפן וסין למשל. לכן נתניהו חייב להציג בפניו עמדה ישראלית מירבית, הוא צריך לערוך רוויזיה מוחלטת בעמדות בסוגיה הפלסטינית. מי שיתחיל מו"מ עם הנשיא החדש שלא מהקו המרחיב שלנו יטעה - גם מהותית וגם טקטית.
אלא שייתכן שנתניהו כבר לא באמת נמצא על אותו דף עם בוחריו ובכיריו, והוא צעד רעיונית בדרכם של בכירי ליכוד לשעבר כמו אהוד אולמרט וציפי לבני. אם כך הדבר, הרי שהשבוע יעמוד ראש הממשלה במבחן טראמפ - והשקפותיו האמיתיות יחשפו. סוף סוף יתברר אם הוא עדיין מנהיג "המחנה הלאומי" - או שגם המחנה הזה צריך לחפש לעצמו מנהיג אחר.
התרעות פיקוד העורף