מי שיצא מירושלים צפונה לעבר הריסות עמונה, כדי להתרשם מעבודת שלטון החוק והצדק הישראלי, ייתקל במציאות מרתקת. אם ייקח את דרך ההר הישנה, בואכה רמאללה, יתקשה להאמין למראה עיניו. בצפון הבירה, בשכונה הירושלמית כפר עקב, מתרחש פיתוח מואץ. הכפר הקטן של כמה אלפים הפך לכרך של למעלה מ-100 אלף איש, רצוף בגורדי שחקים. והנה הפלא ופלא, העיר החדשה, רובה ככולה, בלתי חוקית בעליל.
מילא העובדה שהבניינים החדשים לא קיבלו היתרים מהעירייה, מרבית הבונים גזלו את הקרקע עליה בנויים הבניינים. שדדו מבעלים פרטיים ומהמדינה. כנופיות של עבריינים השתלטו אפילו על כבישים, בין היתר בנו על חלק מכביש ירושלים-רמאללה, כשהם מוכרים וקונים גם את השטחים הציבוריים. איפה העירייה, הפרקליטות, בג"ץ? שאלה טובה. היכן שלטון החוק והצדק? הם עסוקים מדי בעמונה ובעפרה. איפה "יש דין" ו"בצלם"? הצחקתם אותם. מי שמצפצף כאן על החוק ובענק הם ערבים, וזה כבר ממש לא מעניין.
סיור ברחבי כפר עקב, כמו בבית חנינא, ג'בל מוכאבר ועוד, מספק סמינר מאלף על מושגי החוק והצדק בירושלים וסביבתה. עד כמה התבסס סטנדרט כפול של אכיפה והריסה. דין אחד חמור ונוקשה ליהודים, ודין אחר, מקל ומתעלם, לערבים.
על ההרים מתנהל מאבק שיטתי, מכוון, ממומן בידי מדינות מהמפרץ וארגונים נתמכי אירופה. זהו מרוץ לתפיסת השטח, שנעשה מהצד הערבי בבריונות, בבוטות, ללא כל אישור והיתר. כשאיש לא מונע מהם להשתולל מכיוון מערכות החוק הישראליות, היעילות כל כך. אט אט הולך ומתהווה רצף טריטוריאלי שחונק את ירושלים מדרום, צפון ומזרח. זו תוכנית סדורה, לא חלטורה, היא מובלת בשיתוף פעולה כלל ערבי ואירופי. ועדות פלסטיניות, קטאריות ואחרות עובדות על כך במרץ ומעניקות מענקים דשנים לעוסקים במלאכה.
התרעות פיקוד העורף